|
בחולצת טי שחורה צמודה ונעלי סניקרס, ג'ף פלאט מחנה את הטסלה שלו, מוריד את משקפי השמש ונכנס אל הממלכה שלו, שמתפרסת על פני יותר מ־2,500 מ"ר: מחסן ליד לוס אנג'לס, עמוס מקיר לקיר בטרמפולינות. עובדים לבושים בחולצות כתומות עם הלוגו Sky Zone מסתובבים בין זירת ההיאבקות לבין מגרש המחניים. שעת הפתיחה מתקרבת ומאות ילדים, רובם בני 17־6, יגיעו בקרוב לקפץ בכל עבר באנרכיה מוחלטת.
פלאט, מנכ"ל Sky Zone, מנהל את החברה מאז היה בן 22. במהלך המשמרת שלו הפכה רשת פארקי המקפצות מקונספט מוזר וקיקיוני למדי, שכלל שני סניפים, לעסק ענק של 176 פארקים בשש מדינות, המופעלים בשיטה של זכיינות.
כ-600 מתחמי טרמפולינות פעילים כיום בארה"ב בלבד | צילום: Fotolia
25 מיליון איש יבקרו בסניפי הרשת השנה ויכניסו לקופתה יותר מ־300 מיליון דולר. בשנה שעברה עמדו ההכנסות על 50 מיליון דולר, עם שולי רווח של 20%.
בחדר ששמור בדרך כלל למסיבות יום הולדת של ילדים, פלאט דוחק את גופו הבנוי לתלפיות אל ספסל של שולחן פיקניק קטן ומסביר את תוכנית העל. "אנחנו רוצים ליצור עולם שבו כל אחד משחק כל יום", הוא אומר.
הכתבה מופיעה בגיליון נובמבר 2017 של פורבס ישראל
לרכישת גיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
אך בעוד ש־Sky Zone יצרה בעצמה תעשייה חדשה, אחרים קופצים על העגלה ויוצרים תחרות. כיום המתחרים מפעילים כ־75% מתוך כ־600 מתחמי הטרמפולינות בארה"ב. אחד מהם, CircusTrix, גייס מיליוני דולרים מקרנות הון סיכון ומפעיל יותר מ־80 פארקים תחת כמה וכמה מותגים.
אחת הדרכים שבהן נלחם הצוות של Sky Zone בתחרות היא באמצעות רתימתם של כוכבי יוטיוב ויצירת באזז בסנאפצ'ט, מה שאמור למשוך את בני הנוער. דרך נוספת היא בעזרת טכנולוגיות חדשות, למשל גאדג'ט לביש שימדוד את הביצועים של הילדים במסלולי המכשולים בפארק ובמשחקי מחניים.
ממתכות לחישוקים
אבל Sky Zone לא תמיד היתה במצב כזה טוב. בתחילת המילניום אביו של ג'ף – ריק פלאט, נאלץ לסגור את מפעל הברזל שלו בלוס אנג'לס והחל לחפש אחר מיזם חדש. ההזדמנות הגיעה באחד ממשחקי הכדורעף של ג'ף בתיכון, כאשר שמע על ספורט חדש שבו ספורטאים על טרמפולינות מנסים לקפוץ דרך חישוק, תוך כדי החזקת כדור.
הוא חיפש מקום שמתאים לספורט הזה בלאס וגאס, וכשמצא, החל בשיפוצים, ובמשך כשנה חיפש אחר האתלטים המתאימים. הוא השתמש בכספים שהושקעו על ידי משפחתו וחבריו, והשביע אותם שלא יספרו לאף אחד על הפרויקט כדי שלא יחשבו שהוא משוגע. ה"ספורט" שנקרא Sky Zone התברר כפלופ של ממש, ומהר מאוד פלאט נטש את הקונספט ופתח את פארק הטרמפולינות שלו לציבור.
הלקוחות הראשונים היו ילדים מהסקייט-פארק הקרוב, ומחיר הכניסה עמד על שמונה דולרים. בחודש הראשון לפעילות נכנסו 1,000 איש לפארק, ובחודש השני – 2,000. אז החליט פלאט להוציא פרסומת לטלוויזיה, וכעבור שלושה חודשים כבר הגיעו לפארק 10,000 איש. "פתאום אמרתי לעצמי, אלוהים, אנחנו מרוויחים כסף מהדבר הזה", משחזר ג'ף. בשנה הראשונה לפעילות הפארק ההכנסות הגיעו לכמעט מיליון דולר.
ג'ף, שבאותו הזמן היה עדיין תלמיד קולג', החליט להציג את העסק בקורס יזמות שלקח. כחלק מהקורס, הוא נפגש עם משקיעים מקומיים, ולמרבה הפתעתו, הם אהבו את הקונספט והציעו לבנות עסק דומה בסיינט לואיס כדי לראות האם העסק יצליח גם מחוץ לווגאס. בהתחלה פלאט היסס, אבל לבסוף החליט ללכת על זה. מצויד ב־600 אלף דולר שגייס ממשפחה ומחברים, פתח פלאט את הסניף השני של Sky Zone ב־2006, מיד כשסיים את לימודיו. הסניף הכניס 220 אלף דולר כבר בחודש הפעילות הראשון. "זה פשוט היה מעבר לכל הציפיות", הוא אומר.
ואז, לאחר שישה שבועות בלבד של פעילות, אמו של ג'ף לקתה בסרטן, ואביו השאיר אותו, בגיל 22, אחראי בלעדי על העסק. אביו מעולם לא חזר לעבוד בעסק, גם לאחר מותה ב־2009, אם כי הוא עדיין נמצא במועצת המנהלים.
לא קופץ על האקזיט
כאשר אביו לקח צעד אחורה, ג'ף שקע פנימה אל מעמקי הניהול, כשהוא מארגן מסיבות יום הולדת ללקוחות ומנהל צוות של עובדים תיכוניסטים. "לא היה לי מושג מה אני עושה", אומר ג'ף, "קפצתי למים והתחלתי לשחות. כל החברים שלי כבר השקיעו בגולדמן זקס, היו עורכי דין או הלכו ללמוד עסקים, ואני ניהלתי פארק טרמפולינות".
אבל הפארק היה בעיצומו של תהליך האצה. ב־2008, שנתיים לאחר הפתיחה בסיינט לואיס, ג'ף עבר לסקרמנטו ופתח שם את הסניף השלישי של הרשת. ארבעה חודשים לאחר מכן הוא חזר ללוס אנג'לס, העיר שבה גדל, והעלה בפני אביו את תוכניתו לעבור למודל של זכיינות. השניים הגיעו למסקנה כי זו תהיה הדרך המהירה ביותר עבורם לגדול. "היתה לנו רשימה גדולה של אנשים שכבר הביעו עניין בכך", אומר ג'ף.
פלאט. הקפיץ את העסק שהקים אביו כלפי מעלה ויצר תעשיה של ממש | צילום: SkyZone
עד 2010 הזכיין הראשון כבר פתח פארק של הרשת, ובשלוש השנים הבאות נפתחו עשרות סניפים חדשים ברחבי ארה"ב. המודל היה פשוט: כל זכיין משלם בין 40 ל־60 אלף דולר מקדמה ו־6% מרווחי הפארק, נוסף ל־2% שהולכים לקרן שיווק כלל ארצית. הזכיינים גם מחויבים לקנות מתאגיד Sky Zone את הציוד שלהם, נוסף למוצרים ממותגים, שאותם הם מוכרים בסניפים שלהם. עם רווח שנתי ממוצע של 2 מיליון דולר מהמכירות האלו, נראה שהזכיינים לא מתלוננים.
היום האימפריה של פלאט ממוקמת בבניין משרדים אפור ברחבת הרובע הפיננסי של לוס אנג'לס ומזכירה יותר חברת הייטק: אוכל מוצע חינם לעובדים, כמו גם חדר משחקי וידאו ועגלת משקאות. "זה מעניין לעבוד בחברה מהסוג הזה", אומר מנהל השיווק ג'וש קול, שהצוות שלו אחראי על טורניר המחניים השנתי של הרשת, שבו משתתפים אלפי מבקרי הפארקים השונים. האירוע מסוקר באופן קבוע בטלוויזיה וזוכה לחשיפה גדולה בערוץ ESPN ובסנאפצ'ט.
מהלכים שיווקיים כמו זה חיוניים בנוף המקומי הרווי יותר ויותר במתחרים, רבים מהם עם שמות דומים (SkyWalk, Sky High Sports, Aerozone). השוק הגלובאלי מאתגר באותה מידה, שכן למתחרים יש כבר דריסת רגל באירופה, באוסטרליה ובאסיה. "בשלוש השנים הקרובות אנו מקווים להגיע לכל יבשת", אומר למשל מנכ"ל CircusTrix, קייס לורנס.
פלאט אומר כי הוא ויתר על מספר הצעות לקניית הרשת, אם כי הוא מודה שהפיתוי לאקזיט הוא גדול. בינתיים הוא מעדיף להמשיך לשחק ולקפוץ בטרמפולינות. "יצרנו תעשייה של מיליארד דולר מאפס", הוא אומר, "יש עוד הרבה מה לעשות".
הכתבה מופיעה בגיליון נובמבר 2017 של פורבס ישראל
לרכישת גיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
|
