שנויה במחלוקת: הטכנולוגיה החדשה שפיתחו ישראלים לזיהוי נטיות אלימות

הטכניקה הזאת, שהופיעה לארונה במהדורת הז'ורנל Frontiers in Psychiatry, משתמשת בטכנולוגיה שנקראת "עיבוד השפה הטבעית" (NLP) כדי לזהות דפוסים של מילים אשר החוקרים מאמינים כי הם מאותתים על התנהגות אלימה הממשמשת ובאה. כדי לבחון את התיאוריה שלהם, הם לקחו פוסטים מבלוגים שנכתבו על ידי שישה יורים בבתי ספר, כולל צ'ו סונג-הוי, אשר רצח 23 אנשים בוירג'יניה טק. לאחר מכן הם השוו את הפוסטים האלו ל-6,056 טקסטים שנכתבו על ידי גברים לא אלימים. הם מצאו כי יורי בתי הספר רשמו משמעותית הרבה יותר נקודות בשלושה מימדי אישיות הנחשבים למפתח לחיזוי אלימות: נרקיסיזם, השפלה ונקמה. "אנחנו חופרים אל תוך השכבות העמוקות של הטקסט כדי לזהות אילו אנשים מבטאים את הרמות הגבוהות ביותר של דיכאון" המצביע על התנהגות אלימה פוטנציאלית, אומר המחבר הראשי יאיר נוימן, פרופסור במכון לבטחון החברה והמדינה באוניברסיטת בן גוריון.

המפתח מאחורי עבודת NLP, בהקשר של בטיחות בבית הספר, הוא לבצע תרשים של מילות מפתח בבלוגים של פוסטים, להעמיד אותו כנגד מילים קרובות ולאחר מכן לחפש אחר דפוסים שמצביעים על נטיות אלימות, מסביר נוימן. לדוגמא, המילה "מדוכא" תוכל להיות מעוררת חשד אם היא תופיע בסמיכות למילים כמו "בודד", חרד" ו"אובדני". החוקרים יצרו 13 אוספים של מילים, שניתן לנתח אותם בצורה אוטומטית, ולתת להם נקודות, על מנת לקבוע את הרמה בה תכונות אישיות אלימות מוצגות.

אוספי המילים מתארים טווח של משתני אישיות, ממצבים שנלמדו רבות כמו דיכאון ופרנויה, ועד לרגשות יותר הפכפכים כמו "כאוטי", "חסר ישע" ו"נקמני". מתוך אלפי הטקסטים אשר נוימן ועמיתיו ניתחו, 210 דורגו גבוה בשל נטיות אלימות, כולל אלו שנכתבו על ידי שישה מהיורים אשר נחקרו.

הביקורות טוענות כי ההורים צריכים לדעת האם הילדים בעייתיים, ולא בתי ספר שיזהו אותם על סמך מידע בעייתי | צילום: thinkstock

ועדיין, הרעיון לפיו בוחרים סטודנטים על בסיס הפוסטים שלהם בבלוגים, מטריד כמה מומחים לבריאות הנפש, כולל שרי האמבי, פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת הדרום בטנסי ועורכת בז'ורנל Psychology of Violence. האמבי מציינת כי כמה מהבלוגרים שאופיינו במחקר כיורים פוטנציאליים, לא היו אלימים כלל. "הם מדברים על תיוג של אלפי ילדים שלא רק שלא עשו שום דבר רע, הם גם אף פעם לא יעשו שום דבר רע", אומרת האמבלי. "אנחנו לא יכולים לתת לפחדים שלנו לגבי אלימות, להוביל אותנו לשלילת זכויותיהם של אנשים חפים מפשע".

נוימן אומר כי המטרה בשימוש בטכנולוגיית NLP היא לא לאתר את הסטודנטים שמתכננים פעולות אלימות, אלא במקום זאת לצמצם את טווח האנשים שאולי צריכים עזרה פסיכולוגית או התערבות אחרת. "אנחנו לא מנסים למצוא את המחט בערימת השחת. אנחנו מפחיתים באופן משמעותי את גודל ערימת השחת", הוא אומר. "אם אתם סוכני FBI ואתם צריכים כלי שיסייע לכם למצוא את המועמדים שיזומנו לחקירה שניה, הטכנולוגיה הזו יכולה להצר את הטווח ב-3% מערימת השחת המקורית.

נוימן מודה כי יישום NLP בבתי ספר יכול להציב אתגרים אתיים ומעשיים. פתרון אחד שהוא מציע, יהיה אישורם הכתוב של הורים – כדי שבית הספר יוכל לנטר את דפי הפייסבוק של ילדיהם והרשתות החברתיות האחרות שהצעירים מעורבים בהם.

יתכן שזה יפתור את הבעיה, אבל כמה מומחים מאמינים כי הראשונים שצריכים להגן על הילדים נגד אלימות מצד חבריהם, הם לא בתי הספר אלא ההורים. קרול ליברמן, פסיכיאטרית ועורכת תכנית אירוח רדיופונית בברלי הילס, אומרת שישנם מנבאים ברורים יותר למי יהפוך ליורה בבית ספר, כולל אובססיה למשחקי וידאו אלימים וכעס בשל גירושים. "הורים יודעים – או צריכים לדעת – האם לילד שלהם יש את המרכיבים האלו בחייו. הם לא צריכים סורק מחשב שיספר להם", אומרת ליברמן. היא מוסיפה כי הפעולה כשלעצמה של מתן הרשאה לבית הספר לנטר את הפוסטים בבלוגים של הילדים, יכולה להיות תמרור אזהרה. "ההורים אומרים שהם מפחדים מכך שהם לא יודעים על מה הילדים שלהם חושבים, או שהם באופן לא מודע בוחרים כמה רמזים מדאיגים על הדחפים האלימים הלא צפויים של הילדים שלהם".

נוימן חולק על הטענה הזו, ואומר כי טכנולוגיית NLP יכולה לבחור רמזים שההורים אולי יפספסו בדרך אחרת. "התיכון יכול להיות מקום מאוד מדכא. תחשבו על הילדים שנתונים למעשי בריונות או הופכים לקורבנות באמצעות השפלה", הוא אומר. "הורים הם לא מומחים. אין להם גישה לכל הרגשות של בני הנוער שלהם".