שר האוצר מציג: 'תקציב ידידותי למשתמש' לקראת הקדמת הבחירות

עם חלוף המתיחות הביטחונית האינסופית – בתקווה שזה יקרה בקרוב – יציגו אנשי משרד האוצר לראש הממשלה בנימין נתניהו את תקציב 2015. פגישות ראשוניות כבר התקיימו, ותמונת המצב ברורה למדי.

זה אינו מונע מהנגידה קרנית פלוג להמשיך בניסיונות להשפיע על התקציב. בבנק ישראל מנצלים כל כנס, במה ציבורית או דוח כלשהו כדי להדגיש שהגירעון (האוברדרפט התקציבי) חייב להמשיך במתווה הירידה. במקור הוא אמור להגיע ב־2015 ל־2.5% מהתוצר (כ־26 מיליארד שקל). בבנק ישראל טוענים שתקציב 2015 מכיל בנוסף חריגה של 18 מיליארד שקל וצריך לקצץ. כדי להגדיל את ההוצאה האזרחית ממליצה פלוג להעלות מסים.

באוצר מתעלמים מהגישה, הנתפסת בעיניהם כטכנוקרטית. על פי אומדני האוצר, הגירעון לא יעלה על 11 מיליארד שקל (תלוי איך סופרים) והטיפול בו ייעשה בשני מהלכים שהעלאת מסים אינה אחת מהם. המהלך הראשון הידוע לאנשי נתניהו קוסמטי באופיו: עצירת הורדת הגירעון והשארתו על קרוב ל־3%. כך ייעלמו כ־5 מיליארד שקל מבעיית הגירעון. יהיו שיאמרו שאי הפחתת יעד הגירעון תנפח את חובות המדינה ואת החזרי הריבית בגינם. אחרים יזהירו מהורדת דירוג האשראי. אבל באוצר ירגיעו ויסבירו שמדובר במהלך ביניים ותוואי הפחתת הגירעון יימשך בשנים הבאות. המהלך השני יכלול קיצוץ תקציבי רוחבי, בעיקר על חשבון ההשקעות בתשתית. שוב ירגיעו ויספרו שאין כוונה לבטל פרויקטים, ומדובר רק בפריסה. אבל הפריסה היא כמו עסקת תשלומים בכרטיס אשראי. בשלב מסוים לא ניתן יהיה לפרוס, וזמן התשלום יגיע.

אחרי תקציב ההלם של 2013־2014 יציג לפיד לממשלה תקציב ידידותי למשתמש, בסכום הנאמד ב־410 מיליארד שקל. האפשרות להקדמת הבחירות ב־2015 תחייב את שר האוצר להציג את "תקציב רחשי לב הציבור". נתניהו יזרום. לפיד החרוץ למד את תפקידו מהר מהצפוי והבין את הפרינציפ. כראש המפלגה השנייה בגודלה עצמאותו כשר האוצר מול נתניהו היא הרבה יותר גדולה ממה ששלי יחימוביץ' שיערה כשסירבה להתמנות לתפקיד. איפה היא היום ואיפה לפיד.

יעדי תקציב 2015 כפי שיוגדרו בפרק המבוא יהיו עידוד הצמיחה והתעסוקה, הורדת יוקר המחיה וצמצום הפערים. מדובר ביעדים יומרניים שעל פי אופי האילוצים ספק אם יושגו. כמו בתקציב 2013־2014, יעקוף לפיד גם הפעם את מוקדי החיכוך המרכזיים: ההסתדרות, קבוצות הלחץ הפוליטיות וקבוצות הלחץ הביטחוניות. כל אלה יבואו לידי ביטוי במספרי התקציב.

המסים

מקור המימון התקציבי העיקרי הוא המסים הישירים (מס ההכנסה) והעקיפים (מע"מ מקרקעין ועוד). ההכנסות ממסים נאמדות ב־2015 ב־260 מיליארד שקל. אומנם לא יוטלו מסים חדשים, אבל הם גם לא יופחתו. מעניין אם "תרגיל" שחיקת מדרגות המס, בגלל אי הצמדתן למדד ׁ(כפי שנעשה בתקציב הקודם), יחזור על עצמו. ללא הפחתת מסים ובגלל מבנה המס המעוות, הצמיחה וצמצום פערים לא יושגו. 

מע"מ לא סביר של %18 יקשה להילחם ביוקר המחיה. בשורת המיסוי העיקרית ב־2015 תהיה ביטול המע"מ לקוני דירות חדשות, שיגרור אובדן הכנסות של 2.4 מיליארד שקל. בביקורת החריפה מהצפוי שהומטרה על המהלך נשכחה העובדה שבמחי יד פגע לפיד במסגרת המע"מ האחיד (הבעייתית גם כך) והגביר את הדיפרנציאליות שלו. חצי שנה קודם
לכן הטיף שר האוצר למדיניות של מע"מ אחיד וזכה למחמאות אפילו ממנכ"ל ה־OECD, אנחל גורייה.

גם בתקציב החדש לא ייגעו בעשרות פטורים ממס בהיקף 40 מיליארד שקל. מרביתם מיותרים, חלקם מרגיזים. גורמי המקצוע ממליצים בכל הזדמנות לבטל את הפטור ממע"מ על פירות וירקות (שווה שני מיליארד שקל). הוא מפלה, לא ענייני, מעודד העלמות מס ואינו משיג את מטרתו. אבל זה לא יקרה מסיבות פוליטיות. ביבי רוצה אך לא יכול. לפיד יכול
אך אינו רוצה. במבנה הקואליציה הרעוע ניתן לאשר החלטה אפילו על מו"מ עם חמאס, אך לא על ביטול הפטור.

כמו כן, הגיע הזמן להתמודד עם הפטור ממע"מ באילת (חצי מיליארד שקל), שממנו נהנים בעיקר הסוחרים אך לא הקונים. הפטור בחוק עידוד השקעות הון ראוי לבחינה מחודשת ובוודאי שגם הפטור בקרנות ההשתלמות, שהן ציפור נפשו של לפיד ומכונות הקופה הקטנה של מעמד הביניים. ביטול הפטורים מוצדק כלכלית ויאפשר לאתחל את מערכת התמריצים המעוותת. בכסף שיתפנה ניתן למשל להפחית את המע"מ או את מס ההכנסה. אלא שיועציו החיצוניים של לפיד ממליצים לא לגעת בפטורים, בטח לא ב־2015. ביבי מעדיף שלא להתעסק עם חברות הכנסת מירי רגב או גילה גמליאל.

ההוצאות בתקציב

בתקציב 2015 ישוחזר הריטואל של מאבקי המשרדים להגדלת תקציבים. ואולם המאבק על תקציב הביטחון ימנע את הגדלת התקציבים האזרחיים (מעבר לגידול האוטומטי לפי "כלל ההוצאה" של שמונה מיליארד שקל). המבנה התקציבי הקשיח יקשה להפנות משאבים לצמיחה. עוד לפני שמדברים על חלוקת הכסף נזכיר שהתקציב כולל החזרי חובות של 40 מיליארד שקל ותשלומי פנסיה תקציבית של כ־20 מיליארד שקל. 

שני אלה בלבד מהווים כ־%15 מתוכו. לתקציב הביטחון של 2015 יתווספו על פי המתוכנן
מיליארד שקל, והיקפו יסתכם ב־52 מיליארד שקל. הוצאות מותנות הכנסות (כמו פינוי תע"ש או מעבר בסיסי צה"ל לנגב) והסיוע האמריקאי ינפחו אותו מעבר ל־60 מיליארד שקל. תשלומי הפנסיה במערכת הביטחון יהוו 7.5 מיליארד שקל מתוכו.האם 52 מיליארד שקל יספיקו למשימות הביטחוניות? בוודאי שלא. האם יתלוננו על מחסור בכסף? בוודאי שכן, אבל רק במהלך 2015.

השיטה עובדת כך: אם במהלך השנה יתגלו בורות (וברור שיתגלו), אנשי הביטחון יגיעו לראש הממשלה עם "הדרישות המיוחדות". באוצר יחרקו שיניים ובסוף יבקשו מוועדת הכספים לנצל את אחת הרזרבות (שהיקפן ב־2015 יגיע כנראה ל־15 מיליארד שקל) לצורך הזרמה ביטחונית. במקרה הגרוע "ימציא" האוצר פרויקט נדל"ן כמו פינוי שדה דוב כדי להלבין את התוספת.

לפיד יוכיח בתקציב 2015 שמשתלם מאוד לכהן במשרת שר במפלגת יש עתיד. כמיליארד שקל לניצולי השואה (רווחה), מיליארד שקל לוועדת גרמן (בריאות), מאות מיליונים לחינוך (כמו למעונות סטודנטים ולקייטנות). זה בסדר כי הכספים מגיעים בסופו של דבר לכולנו.
כשבאוצר באמת רוצים, אין בעיה לממן תוספות של מיליארד שקל ליישום המלצות ועדת גרמן. אנשי אגף התקציבים (שהתנגדו לשר"פ הציבורי), היו מוכנים להישכב על הגדר ולהזרים את הכסף החסר ובלבד שלא יהיה שר"פ. חבל שזה לא יקרה עם ועדת אלאלוף.

משתלם להיות יאיר לפיד| צילום:רויטרס

מאין יבואו שמונה מיליארד שקל למימון דוח המלחמה בעוני? לפיד כבר אמר: "נלמד את הדוח לעומק כדי להפוך את ההמלצות לתוכנית ארוכת טווח. מדובר בדרך ארוכה שאינה מתאימה למי שמחפש פתרונות אינסטנט". בתרגום חופשי – תשכחו מהכסף. בעצם לא בדיוק. נראה שהאוצר יקציב למימוש הדוח סכום הנאמד ב־1־1.5 מיליארד שקל כחלק מתקציב 2015, בפריסה ל־4־5 שנים. ואם כבר מדברים על הוצאות, אסור לשכוח שעובדי המגזר הציבורי יקבלו ב־1 בינואר תוספת שכר של כמיליארד שקל (על חשבון מה שהתחייבו בעבר). היא תשולם ללא קשר לדיונים שיחלו בקרוב על הסכם שכר חדש במגזר הציבורי.

רפורמות

נשמת אפה של הצמיחה היא שינויים מבניים ורפורמות. אלא שלמעט הרפורמה החשובה
ברשות השידור, התקציב החדש יהיה דל קלוריות. ההצעה להעלאת גיל הפרישה לנשים, שנוסתה בתקציב הקודם, לא תוכנס הפעם לחוק ההסדרים. גם "תוכנית ויסקונסין" (המכונה בשמה המכובס הקודם "מעגלי תעסוקה") תקופח. התוכנית שהובאה לכנסת נתקלה בהתנגדות חריפה בוועדת הרווחה בכנסת. עברה שנה ומאז דבר לא השתנה. תוכניות
לעידוד התעסוקה במגזר החרדי והערבי, יציאת עבודה לנשים והכשרות מקצועיות בתעשייה, הן אחד ממנועי הצמיחה החשובים. מספר העובדים בגילי התעסוקה 21־67 נמצא במגמת ירידה.

ירידת המשק לצמיחה שנתית של 3% לשנה אינה מקרית, והיא פה כדי להישאר לזמן ארוך. הזרמת כוח עבודה צעיר (לא מירדן או מסין) תגדיל את מעגל המועסקים, אך ספק אם זה יקרה בשנה הבאה. לחוק ההסדרים יוכנסו השנה תיקונים מינוריים (לא עזים) בנושא צמצום השימוש בחברות ארנק (לצורכי מס) ושינוי הגדרת המס לצורכי פיצויים. ייכללו גם הצעות לרפורמות בנושא חדשנות טכנולוגית, ואי אפשר ללא יוקר המחיה (כמו קיצור הליכים לייבוא
מזון). בשוק ההון ייתכן שתוצג הצעה להגברת אפקטיביות הפיקוח על בתי השקעות המנהלים את כספינו, הנופלים כיום בין הכיסאות הרגולטוריים (המפקח על הביטוח ורשות ני"ע).

מונית הכסף

שבוע לאחר פתיחת הסניף באיסטנבול הוחלט בהנהלת חברת שירותי המוניות UBER שהמותג יעשה עלייה לארץ הקודש. החברה, שכבר פועלת ב־37 מדינות, פתחה סניף שינוהל על ידי יוני גרייפמן. נמרוד ברנע מונה כסמנכ"ל תפעול ובר ירמק כמנהלת
קשרי קהילה. החברה תתחיל בתל אביב וכבר גייסה לצורך העניין כ־150 נהגי מוניות.
ייתכן שהחברה תהיה מעוניינת בעתיד לנצל גם נהגים פרטיים שיפעילו שירותי הסעה בתשלום באמצעות מודל המכונה "נהג לרגע".

הכל טוב ויפה: מה טוב יותר מתחרות עם גט טקסי ועם בעלי המוניות, הורדת מחירים ושיפור השירות לצרכן. אבל לא כולם חושבים כך. לתמונה נכנס שר התחבורה ישראל כץ ובוועידת התחבורה השנתית בשבוע שעבר הבהיר: "לא נאפשר פגיעה בענף המוניות. לא ייתכן שחברה תגיע מחו"ל ותקבל אישור לפעול שלא בכפוף לאותם כללים וחוקים שיש על
נהגי המוניות. חייב להיות כאן שוויון. לא אתן יד לפגיעה בענף שממילא נמצא בקשיים".

שר התחבורה ישראל כץ| צילום: רויטרס

רגע, האין מדובר באותו השר המדבר בהתלהבות על הצורך ברפורמה בנמלים ובפתיחתם לתחרות? בואו ניזכר מה אמר לפני שנה להצדקת רפורמת "שמיים פתוחים": "מדובר בהסכם טוב שיאפשר הוזלת מחירי הטיסה. הוא יוצר קושי לחברות התעופה הישראליות
בגלל התחרות, והן יצטרכו להיערך לכך. יש כאן סיכון וסיכוי, אבל צריך לנצל את הסיכוי ולהיערך. מדברים על יוקר המחיה ודורשים תחרות אפילו בתחומים רגישים כמו מזון, חקלאות וטקסטיל. אבל אני מחויב בראש ובראשונה לאזרחי מדינת ישראל".

אז מדוע ייבוא שירותי טיסה מוזלים מחו"ל מצדיק תחרות לא שוויונית, עד כדי פגיעה באל־על, בעוד שייבוא שירותי מוניות מוזלים פסול? מדוע השר כץ מחויב ב"שמיים פתוחים" לאזרחי ישראל אך כשמדובר במוניות מחויב רק לנהגים? במה שונה יוקר המחיה במוניות מאשר בטיסות לחו"ל? התשובה הטריוויאלית כמעט היא פוליטיקה. כץ זקוק פוליטית לנהגי המוניות הרבה יותר מאשר לטייסי אל־על. ועל כך נאמר, מונית הכסף.

נותקו ממפעל ההזנה בימים אלה מתנהל מאחורי הקלעים מאבק משפטי יוצא דופן הנוגע לאחד הפרויקטים החשובים בישראל. מפעל ההזנה. קרן רש"י, אחת הקרנות החשובות
בישראל העוסקת דרך שמונה עמותות בפעולות חינוך ורווחה, הקימה את מפעל ההזנה בגנים ובבתי הספר. מייסד הקרן ראה חשיבות בכך שכל ילד בישראל יאכל לפחות ארוחה חמה אחת ביום. תחילה סיפקה הקרן את מלוא המימון לפרויקט. בשלב מסוים המדינה
נכנסה לתמונה והציעה לחלוק במימון בחלקים שווים עם הקרן.

בשלב זה סופק האוכל כבר ל־100 אלף ילדים. המדינה ראתה כי טוב והחליטה לקבל על עצמה את מלוא המימון ולזכות בקרדיט. לפני ארבע שנים נערך מכרז וקרן רש"י נבחרה כזכיין שיספק את השירות. כזכיין היא הייתה יכולה לפקח על טיב הארוחות באמצעות תזונאיות, להכניס שיקולים חברתיים בבחירת ספקי האוכל ובגיוון איכות המזון. הנהלת
הקרן לא תמיד הסתכלה על החור שבגרוש אלא שמה דגש על איכות וטיב השירות, גם אם זה עולה קצת יותר.

עלות השירות נאמדת בחמישה־שישה מיליון שקל לשנה. עם האוכל בא התיאבון, והקרן מספקת כיום מדי יום 300 אלף ארוחות חמות. עד כאן הכל טוב ויפה, ומכאן מתחיל הסיפור. תוקף הזיכיון של קרן רש"י פג באחרונה, ומשרד החינוך פרסם מכרז חדש לחמש שנים דרך ועדת המרכזים. רש"י, דרך העמותה לתפנית בחינוך, התמודדה במכרז והפסידה. במכרז זכו שתי חברות מסחריות: מנפאואר וחברת מילגם. השיקול העיקרי של ועדת המכרזים – כמו של גופים ממשלתיים אחרים המפריטים כל שירות שזז – היה המחיר. מנפאואר ומילגם שהציעו את המחיר הנמוך ביותר זכו כמצופה מכל חברה מסחרית. הם נמדדים לפי הרווח שישיגו וזה בסדר.

השאלה היא אם המחיר הנמוך שהוביל לזכייתם לא יאלץ לקצץ בהוצאות ויבוא על חשבון איכות השירות. חששות אלה הטרידו את איציק תורג'מן, מנכ"ל קרן רש"י. תחילה פנה לוועדת המכרזים כדי לקבל נתונים על תוצאות המכרז. בוועדה דחו אותו והמליצו לו לפנות לבית המשפט, וכך נהג. "היה לנו חשוב לוודא שהמחיר הנמוך מדי שהוצע במכרז לא יפגע בשירות שניתן על ידינו עד כה, ויינתן באיכות וברמה שלא תפגע בילדים", מסביר תורג'מן. "השקענו במפעל עד כה עשרות רבות של מיליוני דולרים. אין לי בעיה שחברות פרטיות יזכו במכרז, ואני מתחייב לסייע לזוכות. אבל אנחנו מעוניינים לוודא שאיכות מפעל ההזנה לא תיפגע. חברות מסחריות רוצות להרוויח אבל השאלה היא אם עושים זאת על חשבון האיכות".