Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

שתיקת הסקרים: האם פרשיות שחיתות באמת מפריעות לנבחרי ציבור להיבחר בשנית?

בסקר ערוץ 10 שפורסם ביום רביעי, רשם בנימין נתניהו הישג מרשים: על השאלה "מי לדעתך מתאים יותר להיות ראש ממשלה" ענו 44% נתניהו לעומת 36% שהעדיפו את בוז'י – עלייה של 2% לנתניהו לעומת סקר קודם. ביום שאחרי פרסום דוח המבקר שחשף שעובדי המשכן שילמו מכיסם על הוצאות פרטיות של ראש הממשלה ורעייתו, ובעוד נציגיו האומללים של נתניהו ששוגרו לאולפני הטלוויזיה מסבירים כי מני נפתלי הוא הוא האשם בהוצאות הטייק אווי המנופחות ואולי גם בהוצאה של למעלה מ-8,000 שקל בחודש על מוצרי ניקיון בביתו הפרטי של נתניהו בקיסריה – באותם רגעים ממש ענו כמעט חצי מהנסקרים בארץ שנתניהו הוא האיש המתאים ביותר לראשות הממשלה.

דוח המבקר וסיפורי השחיתויות שעולים ממנו מביכים ובעיקר מעליבים. היו לנו ראשי ממשלה מושחתים בעבר, אבל בתחושת הגועל והעלבון – זה האיש שהמלכנו עלינו? אחד שדורש פטור ממס בצורת על הבריכה הפרטית שלו, ואשתו מתעסקת במחזור בקבוקי פלסטיק לאומיים בשביל הפיקדון? – ובכן, בתחושת הגועל והעלבון, הפרשיות האלה מזכירות יותר את פרשת קצב מאשר את פרשיות אולמרט.

9 שנים זה הרבה מאוד זמן לעמוד בראש מדינה דמוקרטית, ונראה שהרבה שנים בתפקידים בכירים נוטים לטשטש אצל פוליטיקאים את הגבולות בין כסף אישי לציבורי, בין התפקיד הממלכתי – שלא לומר המדינה – לבין עצמם. להגנתו של נתניהו צריך לומר שאצלו זה לא בהכרח המקרה – הוא (ורעייתו) הרגיש נוח עם כספי ציבור גם כשהיה ראש ממשלה צעיר (ע"ע פרשת המתנות ועמדי). ובכל זאת, כפי שמוכיחים הסקרים, זה לא מפריע לציבור לבחור בו שוב ושוב לראשות הממשלה.

נוח מאוד להאשים בתופעה הזאת, כפי שנהנה השמאל לעשות, את העדר הימני הנבער. אבל האמת היא שנתניהו לא המציא שום דבר, וגם הציבור הישראלי לא מחדש דבר. כשמסתכלים על דמוקרטיות מערביות בשנים האחרונות, חלקן – בתפיסתנו לפחות – סמל לטוהר המידות ולמנהל תקין, מגלים שורה של מנהיגים שנבחרו פעם אחר פעם לתפקיד וכיהנו מעל עשור, למרות שורה ארוכה של פרשיות שחיתות, מנהל לא תקין ושימוש בכסף ציבורי לצרכים אישיים. את הציבור, מסתבר, הסיפורים האלה לא מעניינים.

המונופול של אשת הנשיא

בשנת 1995 נבחר ז'אק שיראק לנשיאות צרפת, לאחר 18 שנה בראשות עיריית פריז. במהלך הכהונה שלו בפריז נקשר שמו שוב ושוב לפרשיות שחיתות גדולות וקטנות – מתן שוחד במיליונים, מינוי עשרות מקורבים לתפקידים בלי עבודה ועם משכורות, ומכירה בזול של מערכת המים העירונית לחברו הקרוב. הפרשיות שלא יצאו לציבור בבחירות הראשונות שלו לנשיאות, יצאו בבחירות השניות, ב-2002, אבל זה לא הפריע לציבור הצרפתי לבחור בו לנשיאות. פעמיים. הוא הועמד לדין, והורשע, בגין פרשיות אלה רק לאחר סיום כהונתו (החוק הצרפתי מעניק חסינות לנשיא כל עוד הוא מכהן).

טוב לצרפתים, זה ידוע, אין אלוהים, אבל שימו לב לסיפור הזה משבדיה, בעיני רבים אחת המדינות "הנקיות" בעולם: ראש הממשלה גוראן פרסון נבחר פעמיים, ב-1998 וב-2002, אחרי שכבר הספיק לכהן כראש ממשלה ללא בחירות (החליף את קודמו באמצע הקדנציה). הציבור השבדי נתן בפרסון אמון, למרות הסתבכותו באחת מפרשיות השחיתות הדרמטיות במדינה: אשתו של ראש הממשלה עמדה בראש מונופול חנויות משקאות האלכוהול, שהתברר שמנהליו קיבלו שוחד באופן קבוע. הפרשה, שהובילה למאסרים רבים ולשינויי חקיקה, לא הפריעה לציבור לבחור בפרסון בפעם השלישית, ב-2006, ורק קואליציה של ארבע מפלגות – משהו שמזכיר את תקוות המחנה הציוני לאחד את הכנסת כולה להפלת נתניהו – הצליחה בדוחק למנוע ממנו קדנציה נוספת.


נתניהו ורעיתו. נמצאים בחברה טובה | צילום: לע"מ

ויש עוד דוגמאות לרוב – טוני בלייר היה מעורב לכל אורך שנות כהונתו במינויים פוליטיים גסים, כולל בבית הלורדים לא פחות, של מקורבים ותורמים. בלייר גם הואשם בכל מיני פרשיות סטייל נתניהו, כולל החלפת גג בביתו הפרטי על חשבון הממלכה חודש לפני סיום כהונתו – אבל בסופו של דבר הוא נאלץ לעזוב את ראשות הממשלה אחרי עשר שנים בגלל ביקורת על מדיניותו בעיראק. בקנדה כיהן במשך עשור ראש הממשלה ז'אן קרטייה, למרות שגם נגדו הועלו האשמות, כולל אי סדרים כספיים והחשיפה שסידר לחבר הלוואה מבנק פדרלי בהיקף של 600 אלף דולר לצורך שיפוץ מלון. מעניין אגב שאת פרשת השחיתות האמיתית גילה הציבור רק לאחר שקרטייה פרש, כשהתברר שעשרות עשרות מיליוני דולרים מהקופה הפדרלית הגיעו לכיסי המאפיה.

ציבור הבוחרים המערבי, אם כן, מוכיח פעם אחר פעם כי השחיתות אינה בראש שיקולי הבחירה שלו. לכן, למרות הביקורת שספגו המחנה הציוני, לפיד ושאר הגורמים על כי אינם מסתערים על הדוח, נראה שזה דווקא נכון מבחינתם לא להתמקד בו. ראשי ממשלה, הוכח באירופה וגם בישראל, נופלים על מדיניות, לא על שחיתות. עכשיו נותר רק לשכנע את הציבור בצדקת הדרך.

ואם כבר מדברים על מנהיגים שמכהנים שנים רבות מדי בתפקידים רמים מדי – שימו לב מה אומר מבקר המדינה על נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס. בעוד בזבזנותה של משפחת נתניהו – שהיא בעיקר מבישה ברמה האישית ומעידה על אופיים של ראש הממשלה ורעייתו – מסתכמת בכמה מאות אלפי שקלים בשנה, הקפיד הנשיא לשעבר לחרוג מדי שנה בכ-8 מיליון שקל מהתקציב, זאת למרות שהתקציב מלכתחילה כמעט הוכפל לעומת קודמו. על כך אמר המבקר כי – "…בשנים 2011-2014 נע התקציב המקורי של בית הנשיא בין כ-40 מיליון שקלים לכ-44 מיליון שקלים בשנה. במשך אותן שנים נדרשו תוספות תקציב לבית הנשיא בשיעור ממוצע של כ-20%, דבר המלמד שאגף התקציבים באוצר לא גיבש תקציב המשקף נכונה את הוצאות בית הנשיא".

כידוע – כשאתה חייב לבנק 100 אלף שקל, זו בעיה שלך. כשאתה חייב לבנק 100 מיליון – זו כבר בעיה של הבנק.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן