Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

שתי מדינות לשני עמים: הפערים שמאיימים על המשך כהונתו של טראמפ

הבחירות בארה"ב עשויות לסמן שינוי היסטורי ביחס של הממסד לאי השוויון שנטוע בחברה האמריקאית. בחירתו של ג'ו ביידן בסגנית שחורה הוא איתות ראשון
איתי זהוראי

חודשים ארוכים עברו מפרוץ מחאת האפרו־אמריקאים בארה”ב בעקבות מותו של ג’ורג’ פלויד, אך נושא אי השוויון במדינה מסרב לגווע. נכון להיום זהו אחד הנושאים הבוערים והבולטים במערכת הבחירות שמתנהלת כעת לקראת חודש נובמבר. תנועת המחאה, שצברה תאוצה באופן ספונטני ובלתי מאורגן, וסחפה רבים – שחורים ושאינם שחורים – מתגבשת כיום לכוח אלקטורלי נגד הנשיא טראמפ.

האירוע וגל ההפגנות והאלימות שהגיע אחריו היווה נקודת מפנה במירוץ לנשיאות, כאשר אחריו התרחב הפער בין הנשיא טראמפ וסגן הנשיא לשעבר ג’ו ביידן לאיזור הדו ספרתי – ונותר יציב עד היום. אין ספק כי ניהול משבר הקורונה, שהכתה באמריקה בעוצמה, משחק כאן גם הוא תפקיד משמעותי. אך השילוב של שני נושאים בוערים אלה הוא מתכון קטלני עבור הנשיא המכהן.

הכתבה מופיעה בגיליון יולי 2020 של פורבס ישראל. לרכישת הגיליון לחצו כאן

נכון, סקרים הם רק סקרים ואת הלקח הצורב למדה הילרי קלינטון על בשרה לפני ארבע שנים, אך נראה כי הפעם המחאה הגזעית עשויה להעניק את הרוח הגבית לביידן, אשר מנסה בכל כוחו לייצר מומנטום שיכריע את ההתמודדות. ניסיונותיו לחזר אחר קולות השחורים והשמאל הליברלי ולתרגם את גל המחאה לנחשול של קולות דמוקרטים, שקופים. 

הפערים נסגרים

האירועים האלימים שהציפו את ארה”ב הם רק הסימפטום של מחלה ממארת וקטלנית שאמריקה סובלת ממנה שנים רבות: האפליה המובנית, הנטועה עמוק בשורשיה של השיטה האמריקאית. מי שמבין את זה מבין את גל המחאה העוצמתי ששטף את ארה”ב – ממיניאפוליס, מינסוטה, לכל יתר 49 המדינות. אפילו הנשיא טראמפ נאלץ להודות כי אכן קיימת גזענות מובנית “מסוימת” כלפי השחורים במערכת הכלכלית והמשפטית של אמריקה – גם אם סייג את האמירה בהמשך בטענה כי הגזענות המערכתית כיום נמוכה באופן משמעותי מבעבר. לתפיסתו, אף נשיא לא עשה למען הקהילה השחורה יותר ממנו, למעט אברהם לינקולן כמובן – וזה כולל באופן טבעי גם את הנשיא השחור הראשון, ברק אובמה. 

התגובה הרפלקסיבית לאמירות של הנשיא (ולא רק זו האחרונה), היא קיטלוגן כהתרברבות מנותקת שאין לה שום אחיזה במציאות. אולם הנתונים והעובדות היבשות מעלים כי יש צדק חלקי בדבריו וגם אם עץ הסופרלטיבים שמרעיף על עצמו ופועלו למען הקהילה השחורה מוגזם, גרעין אמת עדיין קיים.

האירועים האלימים שהציפו את ארה”ב הם רק הסימפטום של מחלה ממארת שאמריקה סובלת ממנה שנים רבות – האפליה המובנית, הנטועה עמוק בשורשיה של השיטה האמריקאית. מי שמבין את זה מבין את גל המחאה העוצמתי


אחד האינדיקטורים החשובים שהנשיא נהנה לנפנף בו הוא שיעור האבטלה בקרב הקהילה השחורה בארה”ב וזה אכן צנח אשתקד, לפני משבר הקורונה, לשפל היסטורי, שלא היה כדוגמתו מאז החלו המדידות לפי קרוב ל־40 שנה. במקביל, שיעור ההשתתפות של השחורים במעגל התעסוקה גדל בהתמדה מאז דצמבר 2013 ונמצא בעלייה מתמדת לכל אורך השנים האחרונות, עד כי הפער בשיעור ההשתתפות בהשוואה לאוכלוסיית הלבנים (שהיה קיים למעלה מארבעה עשורים) נסגר לחלוטין.

מהשכלה ועד בריאות

לא רק בתעסוקה ניכר השינוי והשיפור, אלא בסגמנטים רבים המרכיבים את החיים – מחינוך והשכלה אקדמית ועד בריאות ופשיעה. תלמיד אפרו־אמריקאי, למשל, שלמד במערכת החינוך האמריקאית בתחילת שנות ה־90′ היה בעל סיכוי של 66% בלבד לסיים עם תעודת בגרות מלאה, אך עד 2017 זינק הסיכוי לכ־88%, והפער בשיעור הנושרים לעומת יתר האוכלוסייה נסגר. גם שיעור הזכאים לתואר אקדמי יותר מהוכפל במהלך תקופה זו וגדל בהתמדה לכל אורך העשור האחרון לשיא. בין השנים 2017־2000 גדל שיעור הנרשמים לתואר אקדמי בעיקר בקרב נשים שחורות, ששיעורן בשנת 2017 עקף אפילו את שיעור הנרשמים בקרב קבוצת הגברים הלבנים, לא פחות.

בתוך עשר שנים (בין 2007 ל־2017) צנחו שיעורי הכליאה בקרב קבוצת הגברים השחורים ביותר משליש ותוחלת החיים הממוצעת האמירה באופן עקבי. כיום, על פי ה־CDC, המרכז האמריקאי לבקרת מחלות, פערי תוחלת החיים בין אוכלוסיית הלבנים והשחורים נמצאים ברמתם הנמוכה ביותר, כשבארה”ב של ימינו אישה שחורה חייה שנתיים וחצי יותר מגבר לבן.

ובכל זאת

תמונה שונה למדי משתקפת בדו”ח The Economic State of Black America, שהוגש השנה לקונגרס – דו”ח מקיף אשר בחן עשרות אינדיקטורים ושירטט תמונה עדכנית ומדויקת לגבי מצב קהילת השחורים באמריקה. על פי ממצאי הדו”ח, שפורסם חודשים ספורים לפני פרוץ המהומות, על אף התקדמות מסוימת שנרשמה במספר תחומים ספציפיים, קהילת האפרו־אמריקאים, המונה למעלה מ־40 מיליון איש, עדיין משתרכת הרחק מאחור ברוב המדדים המקובלים.

הנתונים שמציג הדו”ח, הכוללים אינדיקטורים כלכליים וחברתיים חשובים, האומדים את מצב איכות החיים והרווחה של מאות מיליוני אמריקאים, חושפים את כל הקרחון הענקי הנטוע עמוק בליבה של “האומה הגדולה בעולם” ומציגים תמונת מציאות עגומה למדי, לאורה האירועים האלימים האחרונים לא אמורים להפתיע אף אחד.

אחוז השחורים שמסיימים קולג' יותר מהוכפל מאז 1990, אך הפער מול האוכלוסייה הלבנה נותר זהה

כך למשל, לגבי מצב התעסוקה מציין הדו”ח כי אכן הושגה התקדמות מסוימת והתכווצות בשיעורי האבטלה בשנים האחרונות, אך זו נרשמה כחלק ממגמת השיפור הכללית של שוק התעסוקה האמריקאי והביצועים הכלכליים החזקים של המשק, לפני המשבר. פערי התעסוקה בין שחורים ללבנים עדיין מתבטאים בכל רמות ההשכלה ונותרו כמעט ללא שינוי ב־40 השנים האחרונות – כששיעור האבטלה בקרב האוכלוסייה השחורה גבוה לפחות פי שניים משיעור האבטלה בקרב האוכלוסייה הלבנה.

סיכוי של אחד לשלוש לבלות בכלא

חרף העלייה בגיל התמותה והירידה בפער תוחלת החיים שנרשמה במשך מספר עשורים, דווקא בשנים האחרונות חלה נסיגה. הפער בהשוואה לאוכלוסייה הלבנה במדינה נותר על כנו ולא הוסיף להצטמצם בעשור האחרון, כשעל פי דו”ח ה־CDC המעודכן, נכון להיום, אדם שחור בארה”ב, מהמדינות המתקדמות בעולם מבחינת שירותי הרפואה, צפוי לחיות עד גיל 71 בלבד – ארבע שנים וחצי פחות מהאדם הלבן הממוצע. זו תוחלת חיים דומה לזו שבבנגלדש, וייטנאם או הרפובליקה הדומיניקנית.

שירותי הרפואה והכיסויים הביטוחים להם זוכים הלבנים בארה”ב טובים משמעותית מאלו של השחורים (אחד מתוך עשרה שחורים לא מכוסה, לעומת אחד מחמישה בקרב הלבנים) והדבר מתבטא בשיעורי התחלואה (אחד מכל שלושה אמריקאים שחלה בקורונה למשל הוא שחור), בשיעורי התמותה בלידה (הסיכון לנשים שחורות למות במהלך ההיריון גבוה פי שלושה ויותר) ושיעור תמותת התינוקות (גבוה פי שניים). 

תנועת המחאה מתגבשת לכוח אלקטורלי נגד הנשיא טראמפ. כרזה בקרבת הבית הלבן. צילום: shutterstock
תנועת המחאה מתגבשת לכוח אלקטורלי נגד הנשיא טראמפ. כרזה בקרבת הבית הלבן. צילום: shutterstock

וגם אם הנתון הבא לא יפתיע רבים, זה לא עושה אותו לפחות מקומם. למרות שאוכלוסיית השחורים מהווה רק 13% מאוכלוסיית ארה”ב, 33% מ”אוכלוסיית האסירים” בארה”ב – המדינה עם שיעורי הכליאה הגבוהים בעולם – הם שחורים. לגבר שחור שחי כיום בארה”ב יש סיכוי של אחד לשלוש לבלות בכלא במהלך חייו, סיכוי גבוה פי שישה להיעצר לעומת גבר לבן וסיכון גבוה פי שניים וחצי להיהרג בידי שוטר.

עושר קיצוני

העובדה כי השחורים בארה”ב משתכרים פחות מלבנים, או מכל קבוצה גזעית אחרת, אולי לא מהווה חדשה מרעישה, אך עיון מעמיק בנתונים חושף עד כמה עמוקים הפערים, עד כמה רחוק אחורה הם הולכים ועד כמה התפיסה של כלל הציבור האמריקאי שגויה ומעוותת לגבי גודל הפערים. עם נתונים יבשים קשה להתווכח והם אלה המספרים את סיפורה של אמריקה 2020. מדינה שבה אם אתה שחור, תרוויח פחות, הסיכויים שלך לצבור הון צוללים משמעותית ולא משנה גם אם תעמול קשה ותשיג תואר אקדמי, בסוף תמצא את עצמך אפילו מאחורי אלה שבקושי השלימו בגרות.

לשם המחשה, אם נפשפש בחשבון הבנק של משפחה אמריקאית שחורה ממוצעת נגלה כי הכנסתה השנתית (כ־42 אלף דולר) נמוכה ב־34% מהממוצע ומהווה כמעט מחצית מהכנסתה של המשפחה הלבנה הממוצעת – כאשר למרבה האירוניה, ככל שההשכלה עולה כך גדלים גם פערי ההכנסות.

שירותי הרפואה והכיסויים הביטוחיים להם זוכים הלבנים בארה”ב טובים משמעותית מאלו של השחורים והדבר מתבטא בשיעורי התחלואה – אחד מכל שלושה אמריקאים שחלה בקורונה הוא שחור


העושר החציוני, קרי סך הנכסים שצברה משפחה אמריקאית לבנה רגילה, מסתכם בכ־171 אלף דולר –  פי עשרה מזה של משפחה שחורה ממוצעת (כ־17 אלף דולר). גם כאן לא יועיל תואר אקדמי נוצץ אם אתה שחור באמריקה. בעוד שפער העושר בין משפחה שחורה ללבנה, עם מפרנס בעל השכלה תיכונית עומד על כ־90 אלף דולר, הפער הבין־גזעי מתעצם בקרב בעלי השכלה אקדמית ונוסק לכ־370 אלף דולר. בעוד פחות ממחצית השחורים מחזיקים בנכס על שמם (43%), בקרב האוכלוסייה הלבנה השיעור עומד על 73%. גם כאן הפער נותר יציב ללא שינוי ב־20 השנים האחרונות.

תמונת מראה

כתמונת מראה למאפייני העושר באמריקה, נתוני העוני מציגים את אותה מציאות עגומה כשאחד מתוך כל חמישה שחורים מוגדר כעני. בשנת 2018 יותר מחמישית מכלל אוכלוסיית השחורים בארה”ב חיה מתחת לקו העוני (20.8%) – פי שניים וחצי משיעור העניים בקרב הלבנים (8.1%). הנתון הזה מקובע חזק בחברה האמריקאית ולמעשה מאז 1959 לא ירד שיעור השחורים העניים החיים מתחת לקו העוני אל מתחת לרף ה־20%.

ההון של משפחה לבנה גדול כמעט פי עשרה מזה של משפחה שחורה בארה"ב

מחקר שנערך בסוף 2019 בארה”ב מצא כי רוב מוחלט (97%) בקרב הנשאלים טעו בהבחנה עד כמה פערי האי־שוויון גדולים בקרב האוכלוסיות. מה שמסביר, אולי, את פערי התפיסה שבין המצב הקטטוני שבו שרויים היום עשרות מיליוני אמריקאים שחורים, לבין ההבנה הכללית בקרב הציבור לגבי עוצמות והיקפים של חוסר הצדק במדינה.

עצבים חשופים

ההיפר־קפיטליזם של השיטה הכלכלית האמריקאית נמצא בשנים האחרונות תחת מתקפה כבדה עקב אי השוויון, שהקצין והגיע לממדים חסרי תקדים ממש. אלו הממקמים את ארה”ב מבחינת ריכוזיות העושר לצד מדינות כמו פרו, מוזמביק וקמרון ואחרי מדינות כמו צ’אד, זימבבואה, גאנה או מרוקו – אפילו שם ההכנסה מתחלקת באופן שוויוני יותר.  

למעשה, אין אף מדינה דמוקרטית ומתקדמת שבה אי השוויון בוטה וקיצוני כל כך. המתחים האדירים המצטברים בין מדינה דמוקרטית, המקדשת את חופש הביטוי לבין מדינה ריכוזית עם אפליה גזעית מובנית – עלולים להתפרק בהתפוצצות הרסנית. צילום הרנטגן של ריכוזיות העושר הקיצוני כל כך השוררת כיום במדינה מגלה באיזה אופן מחולק העושר בין שכבות האוכלוסייה השונות, וחושף את אחד מעצביה הרגישים ביותר של האומה העשירה בעולם.

על רקע המהומות האחרונות שהתפשטו במהירות, נשמעות עתה הקריאות לתיקון השיטה (ראו כתבת “הקפיטליזם החדש“). קריאות הנשמעות לכל אורך הקשת הפוליטית והחברתית – גם מפי אלה שצברו הון עתק בזכותה והתריעו כי אם לא יווסת אי השוויון הקיצוני שגרמה, באופן מתוכנן, בהסכמה ובאמצעים דמוקרטיים, זה עלול לקרות בעתיד הלא רחוק, באנרכיה ובאמצעים אלימים. האזהרות החריפות הטוענות כי אי השוויון הקיצוני מערער את עצם יסודות הדמוקרטיה האמריקאית ועלול לערער את יציבותה החברתית עד לכדי מרד של ממש – נשמעות כיום כתחזית נבואית שמגשימה את עצמה בימים אלו. הקולות והתחושות הללו צריכות להדאיג מאוד את הנשיא טראמפ לקראת חודש נובמבר.

צילום התמונה הראשית: shutterstock

הכתבה מופיעה בגיליון יולי 2020 של פורבס ישראל. לרכישת הגיליון לחצו כאן

שער גיליון יולי 2020 של פורבס ישראל