|
בספורט נהוג לומר שקבלת החלטות טובה היא מרכיב מכריע בבניית קריירה מנצחת. הכוונה היא לאו דווקא להחלטות שמתקבלות תוך כדי משחק, אלא לאלה שנופלות בקיץ, העונה שבה צריך לבחור באיזו קבוצה לשחק ואחרי איזה מאמן ללכת. העונה שבה לא מכדררים וקולעים אבל בוחרים אופק קידום. שחקנים שמקבלים החלטות נבונות בקיץ הופכים לכוכבים בחורף, ולהיפך.
"התנועה הירוקה" הוכיחה השבוע שזה נכון גם בפוליטיקה. ספק אם מלכתחילה הפוליטיקה הישראלית בשלה או זקוקה לרשימת נישה ירוקה, אבל ההחלטה שהתנועה הזו קיבלה השבוע כנראה קוברת את הסיכוי לנוכחות ירוקה בכנסת בטווח הנראה לעין. גם בכנסת הבאה ניאלץ להסתפק בדב חנין, גלעד ארדן וניצן הורוביץ. איכותיים, אבל מעטים עד כאב.
לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק
את השבוע האחרון בחייה של התנועה הירוקה – שבבחירות הקודמות קיבלה כ-28 אלף קולות ורבים מחבריה האמינו באמת ובתמים שבבחירות האלה יצליחו להשחיל נציג ראשון לפרלמנט – אפשר להגדיר כתאונת שרשרת. השבוע הזה התחיל עם רוחות רעות וריחות לא נעימים שעלו מהבחירות הפנימיות לראשות הרשימה. הוותיקים האשימו את החדשים בתרגילים מפוקפקים, מעטפות חשודות נלקחו לבדיקה, פסטיבל הדמוקרטיה הירוק נצבע בצבעים עכורים. ככה לא משיקים אלטרנטיבה נקייה לפוליטיקה המלוכלכת שהמפלגות האחרות מספקות בשפע.
אחר כך באה ההחלטה לא לרוץ לבד: זו לא החלטה מופרכת, לאור הסיכוי הלא גדול לעבור את אחוז החסימה. שיתוף פעולה הוא גישה מרעננת על רקע מלחמות האגו המאפיינות את הגוש המכונה מרכז-שמאל. השאלה רק עם מי משתפים פעולה, ובאילו תנאים.
האם המקום ה-13 ברשימה ריאלי? | צילום: מרק ישראל סלם
התנועה הירוקה החליטה לחבור ל"התנועה" של ציפי לבני. זו בחירה שבלשון המעטה ניתן להגדיר אותה תמוהה, מפני שחוץ מהמילה המשותפת בשם, שום דבר ברקורד הפוליטי של לבני לא חיבר אותה עד היום לסביבה וחברה – שני הדגלים שהתנועה הירוקה מבקשת להניף.
מילא, נניח שגם את הניסיון המשונה להלחים בין שני גופים שאין להם דבר במשותף אפשר היה לעכל. אפשר גם להסכים שלחבור לתנועה מתוך מטרה להשלים את נקודות התורפה של העומדת בראשה זה רעיון לא רע; רק שקשה להבין איך אפשר לעשות את כל זה ממעמקי המקום ה-13. כן, קשה להאמין, אבל התנועה הירוקה חברה ללבני בתמורה למקום ה-13 ברשימתה (בו ימוקם פרופ' אלון טל, מס' 1 בתנועה הירוקה), מקום שעל פי כל הסקרים אפילו לא מדגדג את ההגדרה "ריאלי". בהנחה שלא כל הסוקרים ייאלצו להתפטר ב-23 בינואר, המקום ה-13 ברשימה של לבני הוא לא יותר מקישוט. מה למען השם גרם לאנשי התנועה הירוקה להסכים להפוך לקישוט ברשימה של פוליטיקאית שסדר היום הסביבתי אף פעם לא עניין אותה?
במקום להידחק למקום המיותר הזה, היה מוטב שאנשי התנועה הירוקה יודיעו, בהיותם אנשים הגונים ומפוכחים, שלאור המצב בסקרים הם דוחים את חלום הח"כ הירוק הראשון למערכת הבחירות הבאה. זה גם היה נותן להם עוד זמן להתיר את הכשל הלוגי שעומד בבסיס הקמתה של התנועה הסימפטית הזו, מלאת הכוונות הטובות והאנשים הראויים: היעדרה של אמירה ברורה ונחרצת בתחום המדיני. בישראל 2012, עם כל הצער, עדיין אי אפשר לבסס תנועה פוליטית על המשולש "סביבה, חברה, תקווה" (זה הסלוגן של התנועה הירוקה), משום שלמי שרואה בכיבוש את שורש הרע ולמי שמתגורר בעופרה יש פרשנות שונה לחלוטין למושג "תקווה".
האירוניה היא, שבעצם התנהלותם בשבוע האחרון הצליחו אנשי התנועה הירוקה להצדיק את הסטריאוטיפ הקדמון שדבק באנשי הסביבה – שמתאר אותם כנאיביים וחסרי התאמה לפוליטיקה. במדינות רבות באירופה, ואפילו בזירה המוניציפלית בישראל, הירוקים הם שחקן משמעותי בשדה הפוליטי. בזירה הארצית שלנו קרה להם מה שקורה לא פעם לספורטאים שמקבלים החלטות גרועות, ולפחות בעונה הקרובה הם כנראה ייאלצו להמשיך לשבת על הספסל.
[email protected]
טורים נוספים של הכותב:
מי מפחד ממרב מיכאלי כחברת כנסת?
מה יקרה אם הטיל הבא ייפול על תחנת כוח?
תל אביב בטווח הטילים – למה זה משמח אתכם?
|
