תוכנית הגריטה הממשלתית: רעיון טוב אבל מה עם הביצוע?

ביום ראשון הבא, לאחר הפסקה יזומה של כשמונה חודשים, תשוב לפעול התוכנית לגריטת מכוניות ישנות, אם כי בהיקף מאוד מצומצם. משרדי האוצר, התחבורה והגנת הסביבה, שמוציאים בכל שנה מאות מיליוני שקלים על תקציבי פרסום והסברה, הצליחו לגרד בקושי 5 מיליון שקל לכל אחת מחמש השנים הבאות, תקציב שיספיק להורדתן מהכביש של 1,500 מכוניות בלבד בכל שנה.

מחקר שבוצע לפני כשנתיים עבור הממשלה מצא שפוטנציאל המכוניות שמתאימות לגריטה, ואשר הורדתן מהכביש תועיל כלכלית למדינה ולאזרחיה, מגיע לכ-41 אלף מכוניות. אותו מחקר מצא גם שהתקציב השנתי המינימלי שאיתו אפשר לנהל תוכנית גריטה יעילה עומד על 30-40 מיליון שקל לשנה ויתרום למדינה ערך כלכלי של למעלה מחצי מיליארד שקל. ביצוע תוכנית גריטה בתקציב נמוך יותר, טוענים עורכי המחקר, לא רק יוריד את מספר המשתתפים בתוכנית אלא גם יעלה את מספר ה"טרמפיסטים" – מי שמכוניותיהם ממילא היו נגרטות גריטה טבעית, כלומר שכמעט ולא תהיה בו תועלת כלכלית אמיתית.

למהר לפני שייגמר

התקציב הנוכחי צפוי לאזול מהר מאוד, לכן למי שמחזיק במכונית שיוצרה עד לשנת 1993 או קודם לכן, ומעוניין להוריד אותה מהכביש תמורת 3,000 שקל, מומלץ מאוד להזדרז. בחודש דצמבר 2012 לבדו, עת שתוכנית הגריטה הקודמת עדיין פעלה, נמסרו בישראל להשמדה 2,076 מכוניות (נתח הארי מהן היו בנות מודל 1992), כלומר שכל מה שהקציבו משרדי האוצר, התחבורה והגנת הסביבה לשנה זאת, עשוי להסתיים תוך פחות מחודש.

עצם חידוש התוכנית לא מביא איתו, למרבה הצער, אף בשורה. בעוד שעורכי המחקר הציעו להתמקד במכוניות בנות שנות הדגם 1992-1994, או להגדיל את התשלום לבעלי הרכב ל-6,000 עד 8,000 שקל, התוכנית המחודשת היא "העתק־הדבק" של התוכנית הקודמת, למעט גובה התקציב, כאמור. כל מי שהוא הבעלים הרשום של מכונית בת 20 שנים או יותר, שרישיון הרכב שלה בתוקף והיא במצב נסיעה, יכול למסור אותה להשמדה תמורת 3,000 שקל. התהליך מתחיל בהגעה פיזית לאחד ממשרדי אגף הרישוי, המתנה בתור, מילוי טופס (רש/ 19) וכן "בקשה להחזר כספים", קבלת רישיון רכב זמני ל-48 שעות, נסיעה לאחד מארבעה מגרשי גריטה ברחבי הארץ (קרית אתא, ירושלים, פתח תקוה או אשדוד, לנסיעה זו אפשר לשלוח גם מיופה כוח), מסירת הרכב וקבלת קבלה מהנציג במגרש. התשלום בסך 3,000 שקל וכן החזר החלק היחסי של אגרת הרישוי שלא נוצלה, אמורים להיות מופקדים ישירות לחשבון הבנק של בעל הרכב, בתוך 45 ימים מיום הגריטה.

צילום: שאטרסטוק

לנוכח הסכום הזעום שמציעה המדינה תמורת הורדת מכוניות ישנות, מסוכנות לנסיעה ומזהמות מהכבישים, מאוד מאכזב לגלות שמעט מדי בעלי עסקים מתחום הרכב הבינו את הפוטנציאל העסקי הגלום באותם 45 אלף בעלי מכוניות ישנות. בספטמבר 2011 הציעה חברת באדג'ט 6,000 שקל, כפול מכפי שהציעה המדינה, לכל מי שעומד בקריטריונים הנ"ל וירכוש ממנה מכונית משומשת.

השבוע חוזרת חברת הטרייד-אין טרייד-מוביל לאותו קהל ומציעה 5,000 שקל במקום ה-3,000 של תוכנית הגריטה. התנאי, כמובן, הוא שסכום הכסף הזה ישמש כזיכוי בעת רכישת מכונית כלשהי מטרייד-מוביל, אם כי בניגוד למדינה, טרייד-מוביל לא יכולה להשיב לבעל הרכב את יתרת אגרת הרישוי שלו שטרם נוצלה. מצד שני, בעל הרכב לא צריך לבזבז זמן ואנרגיה בתור במשרד הרישוי.

חשוב לציין שבמדינות רבות שמנהיגות מדי פעם תוכניות גריטה, ישנה בדרך כלל השתתפות פעילה של יצרני הרכב או הסוכנים שלהם, שמוותרים על חלק מהרווח כדי לקדם את המכירות.

לפי הערכת המחקר שצוין לעיל, תשעה מכל עשרה בעלי רכב שמוסרים את מכוניתם להשמדה בישראל, קונים במקומה מכונית משומשת אחרת. לכן אפשר לצפות שהיוזמה של טרייד-מוביל היא סנונית ראשונה שתגרום לגורמים נוספים בענף להתעורר ולהצטרף.

לאתר דה פוסט

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן