|
על מנת לשרוד בעולם התקשורת בימים אלה עדיף להצטייד קודם כל באסטרטגיה דיגיטלית. אלא אם כן קוראים לכם ג'ון גארט. גארט בן ה-37 מטקסס מוציא לאור מדי חודש ירחון חינמי המופץ ב-3 ערים מרכזיות: יוסטון, אוסטין ודאלאס. המגזין של גארט מחולק לכ-855 אלף בתים, כמות כפולה מזו של שני העיתונים היומיים הגדולים בטקסס, המגיעים לכ-400 אלף בתים.
מלבד פופולריות רבה, המגזין של גארט גם מצליח להרוויח. ב-2012 הכניסה החברה של המו"ל כ-10 מיליון דולר, בעיקר מפרסומות, ורשמה רווח תפעולי של 1.5 מיליון דולר. זאת בשעה שפחות מ-5% מהכנסותיו של גארט הגיעו מאתר האינטרנט החדשותי שהוא מפעיל.
על פי נתוני חברת הייעוץ האמריקאית אופטימדיה, שוק התקשורת האמריקאי הכניס ב-2012 182 מיליארד דולר. בחברה מעריכים כי עד 2015 יגיע נתח השוק של העיתונות המקוונת ל-23%. מידע זה לא נעלם מעיני גארט, אשר מפעיל את אתר האינטרנט שלו מאז 2005.
העסקים המקומיים מעדיפים עיתון מודפס | צילום אילוסטרציה: inginage/ASAP
"אני מתייחס גם לפעילות המקוונת, אך המיקוד שלנו הוא בתכנים מקומיים, שם עיקר ההכנסות מגיעות דווקא מהפרינט", מסביר גראט. "עבור העסקים המשפחתיים זוהי הדרך הטובה ביותר להיחשף בקהילה בה הם פועלים". עם זאת, המו"ל מתכונן גם ליום בו הפורמט הדיגיטלי ינצח. "כשהאינטרנט יהפוך לרווחי יותר גם בזירה המקומית, נעבור לשם".
ב-2005, בזמן שעבד כסמנכ"ל שיווק בחברת תקשורת ארצית גדולה, הזדעזע גארט לגלות שאף אחד מהעיתונאים בחברה לא מסקר את הקמתו של כביש אגרה גדול באחת הערים. אז הוא הבין כי קיים צורך למקור חדשות מקומי. "לא משנה עם מי תדבר, כולם באזור מתעניינים בתחבורה ובמסים".
גארט חשב מהי הדרך הטובה ביותר להגיש את החדשות המקומיות לציבור. הוא לא רצה לפתוח בלוג, וידע שהתושבים לא ימהרו לחפש חדשות מקומיות ברשת. הוא החליט להעתיק פורמט של עיתון עסקי מקומי שחולק למנויים בלבד תמורת כדולר לגיליון. אלא שעבור המגזין שלו הוא לא גבה כסף כלל.
בשלב הראשון הדפיס גארט את העיתון ושלח אותו בדואר לכל אחד מהבתים בעיר אוסטין בחינם. על מנת לממן את הפרויקט לוו גראט ואישתו ג'ניפר 40 אלף דולר מהבנק. מכיוון שהיה מומחה בשיווק ולא איש תוכן, הוא שכר את שירותיו של אדם אותו העריך – המורה שלו לאנגלית מהתיכון.
"הוצאתו לאור של עיתון חודשי לא דורשת כוח אדם רב, במיוחד כשרוב התוכן הוא פרסומות וקופונים. כל גיליון נעשה בדרך כלל על ידי עורך אחד וכתב אחד, זאת בנוסף לגרפיקאי, מנהל עבודה וכמה מנהלי חשבונות", הסביר גראט.
בירחון של גראט לא עבדו עיתונאים מפורסמים שדורשים בדרך כלל משכורות גדולות, לא היה בו ועד עובדים והוא לא הפריש פנסיות לעובדים. העיתון גם לא נכתב בצורה אובייקטיבית. כל כתב רשאי לקחת צד בסיפור ולתמוך בו. המודל העיתונאי של גארט ספג לא מעט ביקורות, אך כל זה לא מרתיע את המו"ל. "אנחנו כן מנסים ליצור סיפורי עומק בתחומים שונים, אבל לא מדובר בעיתונות חוקרת".
|
