|
1. נדל"ן: מחירי הדירות לא יירדו. אין פוליטיקאי שלא הבטיח או יבטיח להוריד את מחירי
הדירות, אבל איש מהמבטיחים – ראש הממשלה, שרי האוצר, השיכון והכלכלה – אינו מוכן לנקוט את הצעדים המתבקשים. עליית מחירי הדירות היא פרי מדיניות ממשלתית מתוכננת, שנועדה לגבות מחיר מרבי ("הוגן" – לדעת פקידי האוצר) תמורת אדמות מדינה המיועדות לבנייה.
בשנתיים האחרונות עשתה המדינה מאמצים לרסן את עליית המחירים, בעיקר באמצעות הגברת הליכי התכנון ושיווק קרקעות. אבל בדרך ליצירת היצע דירות, צריכים הקבלנים לבנות את הדירות ולייצר את ההיצע שיביא לירידת המחירים. ירידת מחירים עשויה לגרום לקבלנים הפסד ואף פשיטת רגל, בגלל הפער הגדול – כשלוש שנים בממוצע – בין רכישת
המגרש למועד שיווק הדירה. לכן גם כאשר גדל היצע המגרשים, הוא אינו מתורגם לגידול בהיצע הדירות ולירידת מחירים.
המדינה יכולה לפתור את הבעיה בקלות באמצעות בנייה ממשלתית או בערבויות ממשלתיות, שתעביר אליה את הסיכון הנובע מירידת מחירים. בינתיים מעדיף שר האוצר לפעול בשולי השוק וליזום פרויקטים להשכרה שמייצרים לו מעט יחסי ציבור, אבל לא ישפיעו על השוק העיקרי. שינוי משמעותי במדיניות דורש שינוי בתקציב, וההזדמנות הבאה
לעשות זאת תהיה רק ב־ 2015 .
צילום: אהוד כהנים
2. מט"ח: אל תהמרו על התחזקות הדולר. אם הצטיידתם בדולרים בתקווה שמה שירד
צפוי לעלות, כדאי לחשוב שנית: הבנק המרכזי האמריקאי נחוש בדעתו להמשיך לשחוק את שער הדולר באמצעות הדפסת עשרות מיליארדי דולרים בחודש ומדיניות ריבית אפסית שתימשך, על פי הערכות בכירי הבנק, עד סוף השנה לפחות. גם ענקיות היצוא האחרות – סין, יפן והודו פועלות להחליש את מטבעותיהן במאמץ נואש להמשיך לייצא ולצמוח.
גם ישראל הקטנה מנסה לשרוד, אבל לאחרונה נכנס המשק ל"מחלה ההולנדית" – הגז מחליף את הדלקים היקרים במערכת החשמל ובמפעלי התעשייה. הקיטון ביבוא וביצוא התעשייתי של חברות היי־טק כמו אינטל והתעשייה הביטחונית מזניקים את שער השקל
לעומת המטבעות האחרים. מגמות אלה, שהתחילו כבר באמצע 2013 , צפויות להימשך ביתר שאת.
יש מי שסבורים שהשנה הבאה תהיה שנת הביטקוין – המטבע הווירטואלי הרחוק עדיין מרמת זמינות הנדרשת כדי לשמש אמצעי תשלום יעיל, אבל מעורר את דמיונם של ספקולנטים, מעלימי מס ומלביני הון. מומלץ להתרחק מהשקעה משמעותית במטבע המוזר: מדובר בהימור לכל דבר. נכון שהיו כאלה שגרפו הון מההשקעה, אבל גם משערי הקזינו
יוצא מדי פעם מהמר מאושר שהיכה את הבית. במילים אחרות: אין הבדל מהותי בין השקעה בביטקוין לסיבוב בלאס וגאס.
3. השקעות: הבועה בדרך. הכסף הגדול המודפס בארה"ב זורם בחלקו לשווקים, וכבר ניפח את שערי המניות בלא מעט מקומות בעולם. הבורסה של תל אביב עלתה ב־ 15% , מדד S&P500 של ניו יורק זינק בקרוב ל־ 30% , הדאקס הגרמני ב־ 25% , והניקיי היפני ב־ 58% . הריבית האפסית והמחסור באפיקי השקעה סולידיים מאלצים את המשקיעים לחפש אפיקים חדשים.
הבורסות בשווקים המפותחים שוברות שיאים, אבל קשה עדיין לראות היכן תתנפח הבועה ומתי תתפוצץ ברעש גדול: בורסת טוקיו הגועשת? מחירי הנדל"ן בסין? מניות הרשתות החברתיות? כל אפשרות בלתי הגיונית היא סבירה בהחלט.
4. טכנולוגיה: שוב גוגל גלאס? יצרני האלקטרוניקה הצרכנית יפתיעו כרגיל בגאדג'טים שעשויים להלהיב את הגיקים המושבעים: מחשבי טאבלט גדולים ודקים יותר, סמארטפונים מהירים וחכמים יותר, אייפון 6 וגלקסי 5.
2014 היא השנה השנייה ברציפות שבה צופים אתרי הגיקים שיווק מסחרי של הגוגל גלאס – המשקפיים הסלולריים המאפשרים לחובש אותם לגלוש ברשת תוך כדי תנועה. המשקפיים יאפשרו שימוש בתוכנת ניווט מבלי להסיר את העיניים מהכביש, קבלת מידע מהרשת על עצמים הנראים מבעד לעדשה, צילום והעברת קובצי וידיאו ותמונות ישירות מהמשקפיים.
אין כמעט יום שבו לא צץ שימוש אפשרי נוסף למשקפי הפלא, שכבר הופצו לנסיינים, אבל אי
אפשר עדיין לקנות אותם בחנות. השמועות גורסות שהמפתחת, גוגל, טרם התגברה על בעיית הסוללה הזעירה וקצרת החיים של המשקפיים.
צילום: shutterstock
ללא השקה מסחרית של המוצר, קשה לנבא אם הגוגל גלאס יהיו "הדבר הבא" וישחזרו את הצלחת האייפון, או שמא יהיה זה עוד פלופ נוסח הסגוויי, "השעון החכם" וקונסולת המשחקים הסלולרית N-Gage של נוקיה. באתרי הגיקים כבר מכנים את נסייני המשקפיים
של גוגל " glassholes ", אבל תמיד יימצאו מי שינחרו בבוז למראה חידושים טכנולוגיים מהפכניים.
החידוש הטכנולוגי העיקרי הצפוי אצלנו בשנה הבאה הוא רשת הדור הרביעי, שתאפשר גלישה מהירה יותר ויישומים חדשים כמו שידור וידיאו סלולרי חי. הנהנים הראשונים מהרשת המתקדמת יהיו בעלי מכשירים המותאמים לדור רביעי, שכמותם יש היום מעטים בישראל.
5. תעסוקה: יציבות – רק בשירות הציבורי. אם אתם לא בעסקי הגז הטבעי ומחפשים מקום תעסוקה יציב לשנים הקרובות, קשה לבחור בהבטחה גדולה יותר מהשירות הציבורי. אומנם הקידום עשוי לקחת שנים, העבודה לא תמיד מעניינת, וסביבת העבודה מותאמת לבעלי דופק איטי, אבל כאן מובטחת יציבות תעסוקתית, גם למי שנתפס פה ושם בעבירות לא חמורות מדי, והשכר מטפס דרך קבע בכל שנה, גם ללא קידום בתפקיד או הצטיינות
אישית מיוחדת.
הציצו בדוח שפרסם השבוע הממונה על השכר, וראו שגם פקיד ממוצע בחברה ממשלתית מרוויח שכר גבוה מהממוצע בסקטור הפרטי. בסקטור העסקי, לעומת זאת, צפויה שנה קשה: תעשיות היצוא מבטיחות גלי פיטורים עקב שחיקת שער הדולר, הכבדת המיסוי (מישהו הרי צריך לממן את ניפוח המגזר הממשלתי) פוגעת בצריכה וברווחיות העסקים,
והממשלה, שהבטיחה לתמוך, לעודד ולהסיר חסמים, משותקת.
אם לא הצלחתם להגיע לשירות הציבורי, כדאי מאוד לנסות את אחד המונופולים החסינים מתחרות: חברת החשמל, תנובה, בזק או מקורות. הממשלה הבטיחה אומנם לשבור את המונופולים, אבל גם הבטיחה להוריד את מחירי הדיור, לקדם את השלום ולהיטיב עם מעמד הביניים. אין סיבה לדאגה.
שיאן השכר במגזר הציבורי, פרופ' גבריאל סנדרו | צילום: אתר הכללית
שאלה של תפוקה
דוח הממונה על השכר שפורסם השבוע הוא כלי ניהולי חשוב של הממשלה. פרסום הטבלאות מסייע לממונה לשמור ששכר עובדי הממשלה והמוסדות הציבוריים לא יחרוג מהסולם שנקבע מראש. על פי הדוח, שבעבר כונה "דוח חריגות השכר", נראה שמשרד האוצר הצליח להשתלט על השירות הציבורי ולהנהיג בו נורמות ראויות.
שכר העובדים בשירות הציבורי, שהוא עיקר ההוצאה הממשלתית, עלה בממוצע בכ־ 3%
(אגב, זהו בדיוק שיעור הגידול בהכנסות ממסים בשנה שעברה), אך הדוח מגלה שהשכר בשירות הציבורי הוא בדרך כלל סביר, ואף עולה בשיעור ריאלי.
עליות השכר הנאות בשירות הממשלתי מול שחיקת השכר בסקטור הפרטי, והגידול המתמשך בכוח האדם ובהוצאות הממשלה על שכר, מעוררים שאלה מציקה: האם הגידול מלווה בהרחבת השירותים שמספקת המדינה לאזרח, והאם מישהו טורח לייעל את השירות?
כדי לענות על השאלות האלה יש לבצע בדיקה הנערכת בכל ארגון עסקי, שתגלה מה הן תפוקות השירות הציבורי, והאם העלייה בשכר ובמספר המשרות מלווה בעלייה דומה בתפוקות. אלא שלממשלה קשה מאוד לערוך בדיקה כזו: חלק מהתפוקות של השירות הציבורי קשות למדידה, ושיטת התגמול הפוכה במקרים רבים לשיטה המקובלת בסקטור העסקי.
ב־ 2010 החליטה הממשלה לטפל בבעיה, והקימה במשרד האוצר "יחידה לתגמול ותמרוץ",
שאמורה לבחון את יעילותן של יחידות הממשלה, להציג מדדי ייעול ולתגמל עובדים על התייעלות. בתחילה הוקמה יחידה מדולדלת שמנתה מהנדסת יחידה, ושימשה בעיקר עלה תאנה לקומבינה הסתדרותית להעלאת שכר לעובדי המדינה על בסיס יעדי התייעלות פיקטיביים למחצה.
אין פלא שדוח הממונה על השכר אינו מצביע על הישגי היחידה בתחום ההתייעלות, אבל גורמים באוצר מסבירים שפעילותה צברה תנופה רק ב־ 2013 . בשנה האחרונה "תפחה" היחידה לארבעה אנשים במשרד האוצר, ומספר עובדים נוספים הפזורים במשרדי הממשלה. המשאבים הדלים של היחידה אינם מאפשרים לה לערוך בקרה מסודרת על תפוקות הממשלה ויעילותה, ואין לה סמכות לבקר את העלות והתועלת של החלטות השרים. במשרד האוצר מודים שהיחידה מטפלת רק בפרויקטים אקראיים, ובעיקר ביוזמות שקל יחסית למדוד אותן, כמו עמידת משרד השיכון ביעדי הבנייה והתכנון.
באין בקרה של ממש על פעילות הממשלה ויעילותה, ימשיך השירות הציבורי לבזבז, לתפוח
עד בלי די, ולהודיע מדי פעם למשלמי המסים כי הגיעה העת להדק את החגורה.
|
