Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

תיבת האוצר: אין ספור התנגדויות מתוך משרד האוצר ומחוצה לו, לא עצרו את הממתק החדש של לפיד

בהנהלת משרד האוצר הפסיק להיות משעמם, והשר יאיר לפיד פתח השבוע בסערה את השנה השנייה לקדנציה. המינון המוגבר של הופעותיו בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, בימי עיון, בכנסים וכן, גם בפייסבוק, הופך את לפיד בפועל גם לשר התקשורת. הצטננותו הטורדנית לא מנעה ממנו להגיח בתחילת השבוע למרכז הבינתחומי בהרצליה ולשטוח את השקפת עולמו על המשילות ומערכת היחסים שבין הפוליטיקאים לפקידות. "אם בעבר הפקידות ובתי המשפט חסמו החלטות שקיבלו פוליטיקאים מתוך אחריות ציבורית, הממשלה חזרה למשול והחזירה את הכוח לפוליטיקאים", הסביר לפיד.

אמר וכך נהג. ההמלצה לביטול המע"מ לרוכשי דירות חדשות התעלמה במובהק מהמלצות הדרג הפקידותי, בראשות המנכ"לית יעל אנדורן וראש אגף התקציבים אמיר לוי. הכלכלן הראשי של משרד האוצר, ד"ר מיכאל שראל, התקומם והחליט בצעד לא שגרתי להתפטר. לפיד גם לא ספר את עמדת הנגידה קרנית פלוג, שהתנגדה משיקולי אובדן הכנסות. נזכיר שתפקידה על פי החוק הוא לייעץ לממשלה בנושאים כלכליים. אבל פלוג, בניגוד לשראל, לא הלכה עד הסוף ונשארה בתפקיד.

שר האוצר ויועצו אורי שני העריכו בחושיהם הפוליטיים, שביטול המע"מ הוא המהלך שובר השוויון שיהווה מעין כרטיס כניסה מחודש ללבו של מעמד הביניים. ההחלטה אינה חפה לחלוטין משיקולים פופוליסטיים, אבל קשה להאמין שהם אמדו נכון את עוצמת ההתנגדות התקשורתית.

לפיד לקח קרדיט על מהלך שיזם שר השיכון האומלל אורי אריאל, המדבר עליו כבר שבעה חודשים. באוצר נשקלה האפשרות לכנס מסיבת עיתונאים כדי לבשר על התוכנית, אך לאחר שלפיד גרף את הקופה, ייתכן שישיבת קבינט הדיור ביום שני הבא תיפתח לתקשורת. לפיד הוכיח מיומנות תקשורתית כשהחליט לא לגעת גם עם מקל ברפורמה המפוקפקת שרקח אורי יוגב בחברת החשמל. יוגב, שזכאי לתואר "האומלל של השבוע", כבר זימן מסיבת עיתונאים לחשיפת פרטיה, אבל היא בוטלה בלחץ מנכ"לית האוצר. באוצר צודקים. רפורמה ללא הסכמות עם ועד העובדים על תוכנית התייעלות – כמוה כהזמנה לחתונה עוד בטרם הכלה נתנה את הסכמתה לשידוך.

אגב, קשה שלא לשים לב לשתיקתו המהדהדת של שושבין הרפורמה, שר האנרגיה סילבן שלום. שלום, שעשוי להצהיר בשבוע הבא על מועמדותו לנשיאות, אינו מעוניין להתחרז עם סוגיה שעלולה לחשמל את הנוגע בה.

התעלם גם ממנכ"לית משרד האוצר שמינה בעצמו | צילום: מרק ישראל סלם

לפיד אינו רץ לנשיאות, אבל רץ למרחקים ארוכים. הוא שונא רפורמות שאינן מורידות תעריפים. כדי שלא לפגוע ביוגב, שרואה ברפורמה בחברת החשמל את משימת חייו, לא הפריע להצגה. המבחן העיקרי של כל מהלך המכונה "רפורמה" הוא התועלת לצרכן, או בפשטות – האם תעריפי החשמל יוזלו. כשקיבלתי השבוע את חשבון החשמל ציפיתי לבשורות, אך קיבלתי תעמולה: "עם תחילת הזרמת גז טבעי כחול־לבן מ'תמר', אנחנו אומרים בסיפוק שהחשמל לא רק יעיל יותר, אלא גם ידידותי לסביבה. בדצמבר פקדה אותנו סופה של פעם בעשרות שנים שגרמה להפסקות חשמל באלפי בתים. העובדים עבדו מסביב לשעון למרות קשיי הנגישות", התבשרתי.

סיסמאות כמו ביטול מונופולים, תחרות והורדת מחירים, שעבדו בעבר בוועדת בכר, בוועדת הריכוזיות ובנמלים, הפסיקו לעבוד. העם רוצה צדק תעריפי. רפורמה שלא תוזיל מחירים תנציח את מונופול החשמל ותעלה למשלם המסים מיליארדי שקלים – תעלה כיתה לא בבית ספרנו.

כוכב הצפון של אשר־טופילסקי

עם כניסתה לניהול בנק דיסקונט לפני חודש ימים בדיוק, שיגרה לילך אשר־טופילסקי את מספר הטלפון הנייד שלה לעובדי הבנק וכן לחברי ההנהלה. היא מאמינה בשקיפות, וחשיפת המספר כבר הביאה למאות פניות ישירות של עובדים אליה. שלשום פרסם הבנק את הדוחות הכספיים ל-2013 והאירוע נפל בדיוק ביום הולדתה. איך חגגת את האירוע, אני שואל. "במסיבת עיתונאים, בפגישות עם אנליסטים ובארוחת ערב משפחתית. המתנה החשובה ביותר שקיבלתי היא ההזדמנות לניהול בנק דיסקונט. מדובר בהזדמנות הנושאת בחובה אחריות רבה להעצמת מורשת דיסקונט, למען הלקוחות, לבעלי המניות והעובדים. זאת הזדמנות גדולה לשינוי ולצמיחה".

את הופעתה הפומבית הראשונה כמנכ"לית הבנק השלישי בגודלו בישראל היא צלחה בהצלחה. למרות היותה חודש ימים בתפקיד, היא לא ביקשה שום רגע של חסד, לא מול העיתונאים וכמובן גם לא מול העובדים. דבריה יצרו את הרושם שהיא כבר עמוק בעניינים.

בניהול דיסקונט ניצבת אשר־טופילסקי בפני משימה לא פשוטה, אבל אפשרית: להצעיד את הבנק לרווחיות מול רגולציה תובענית, סביבה ציבורית עוינת, שוק תחרותי ולא מפרגן, תוך כדי התמודדות עם תהליכי התייעלות וטכנולוגיה משתנה.

המנכ"לית מכינה את התוכנית האסטרטגית לשיפור מצב הבנק. "אנחנו מכוונים את הבנק לכוכב הצפון. בהמשך הדרך נתאים את עצמנו ונדאג לכייל את המטרות העסקיות למצפן הבנק ללא שום פשרות".

לדבריה, "הסביבה הנוכחית אינה מאפשרת לי שום יום של חסד. האתגר הגדול ביותר שאני רואה לעצמי הוא הטיפול במערכת יחסי העבודה המקשה על יכולת הבנק לצמוח. אנחנו ביחסי עבודה גרועים וזאת החולשה העיקרית של הבנק. אבל אני בחורה אופטימית מאוד. אם לא הייתי מאמינה בהצלחתי, לא הייתי מגיעה".

על פי הערכות, הסכם העבודה ייחתם כבר בימים הקרובים. העובדים יקבלו תוספת שכר הנמוכה מ־ 4% לשנה, חלקה תהיה דיפרנציאלית. הבונוס לעובדים יעמוד על כ-1.5 משכורות, בהשוואה ל-11 משכורות שקיבלו חברי ההנהלה. ועד דיסקונט לדורותיו דגל בקבלת תוספות שכר על חשבון בונוסים ואופציות, וזה מסביר את רמת השכר הממוצעת בדיסקונט, הגבוהה מבין כל הבנקים.

ההחלטה הארגונית החשובה שקיבלה המנכ"לית נגעה למינויה של יפית גריאני כחברת הנהלה. "נקדם מנהלים מתוך הבנק, אבל אם נמצא מנהלים ראויים מבחוץ אין מניעה מצירופם לבנק", מסבירה אשר־טופילסקי.

אשר-טופילסקי. עושה רושם שכבר התאקלמה | צילום: רון קדמי

מדוע החלטת לעזוב את בנק הפועלים, שהיה לך בית מצוין כפי שאמרת?

"אתה טועה. לא החלטתי לעזוב את בנק הפועלים, אלא החלטתי להגיע לדיסקונט ולהתקדם לאתגר של ניהול בנק. זה האתגר הכי גדול. אני תמיד מחפשת אתגרים ולא נדבקת לכיסא".
איך נראה לוח הזמנים שלך מאז שנכנסת לניהול דיסקונט?

"עוד קשה לי להגיד מה קרה ללוח הזמנים שלי. אני חושבת שכאשר מתקדמים במעלה הפירמידה, כל תפקיד דורש שעות נוספות מבחינת תשומת הלב והאחריות. אני מגיעה למשרד כל יום לפני 8:00 בבוקר, ולא הולכת הביתה לפני שעות הערב המאוחרות".

מלכודת ההשקעות הסולידיות

המסחר בבורסה לא התקיים השבוע בגלל החג. אף על פי שמדובר בפורים ולא ביום הכיפורים, ספק אם פסק הזמן נוצל לעשיית חשבון נפש הנדרש בנוגע לרמת המחירים בבורסה. אמירות מפי מנכ"ל בנק מזרחי טפחות, אלדד פרשר, ויו"ר מיטב ד"ש צבי סטפק, על הגידול בסיכון ההשקעות בבורסה, עברו בשקט. אך מומלץ לא להתעלם מהן ולא להתנהג כאילו אין מחר.

תשומת הלב למדיניות הריבית האפסית של בנק ישראל התמקדה עד כה בניפוח בועת הנדל"ן. המחירים משפיעים על יוקר המחיה ומונעים מזוגות צעירים קורת גג. אלא שהריבית האפסית אחראית גם לניפוח הנכסים הפיננסיים, הכוללים מניות ובעיקר איגרות חוב, שמשום מה מוגדרים כ"נכסים סולידיים".

הנגידה ושר האוצר, הנדרשים להסביר השכם והערב כיצד בולמים את התנפחות בועת הנדל"ן, אינם נשאלים על הבועה הפיננסית. זה קורה כי הבורסה מתנפחת באיטיות כמו לחץ דם המכונה "הרוצח השקט". השפעתה ההרסנית אינה מורגשת עד התקף הלב הקטלני או המפולת.

הצעירים שנואשו מקניית דירה רוטנים על שנותרו מחוץ למעגל. אבל אלה שנותרו מחוץ למעגל המשקיעים בבורסה מוזמנים תמיד לזנק על הרכבת הדוהרת ולהפוך לפראיירים התורנים.
ההשקעה בבורסה נתפסת כזירת מסחר לעשירים. האם אף אחד לא מוטרד ממפולת? לא בטוח. כל אחד מאיתנו מושקע בבורסה באמצעות קופת גמל, קרן השתלמות, קרן הפנסיה או פוליסת הביטוח. מפולת תפגע בכולנו, אבל בינתיים זה לא מזיז.

הפחתת הריבית ב-0.25% לשפל של חמש שנים הביאה להכפלת קצב זרימת הכספים לבורסה. מנתוני בית ההשקעות מיטב ד"ש מתברר כי היקף רכישת קרנות נאמנות זינק בחודש מרץ ב-70% בהשוואה לינואר־פברואר, והגיע ל-440 מיליון שקל ליום. הציבור נמלט מהשקלים בגלל הריבית העלובה של 0.5% לשנה שהוא מקבל במקרה הטוב.

שגתה בהפחתת הריבית? ד"ר קרנית פלוג | צילום: מרק ישראל סלם

כיוון שכדאיות ההשקעה בנדל"ן פחתה, קרנות הנאמנות הפכו ללהיט התורן. בעוד הציבור ברח מהקרנות הכספיות (תחליפי פק"מ – י"ש) ופדה 740 מיליון שקל, הקרנות המסורתיות גייסו שני מיליארד שקל. נכסי קרנות הנאמנות תפחו ל-246 מיליארד שקל והבועה ממשיכה להתנפח.
האם כולם מרוצים מהמצב? אז זהו, שלא. פרשר וסטפק הם אומנם היחידים ששיגרו אזהרה פומבית, אך רבים מדברים בחדרי חדרים על הסכנה ושוברים את הראש בשאלה מה לעשות עם הכסף.

כאמור על השקעה שקלית אין מה לדבר. אבל גם קרנות איגרות החוב רחוקות מלהיות "סולידיות" והפכו למסוכנות יותר אפילו מהמניות. מי שיקנה איגרת ממשלתית לחמש שנים בתשואה שלילית ויחזיק אותה עד לפדיון יפסיד בוודאות ריאלית. מאז 2 ביוני 2009 ועד היום הניבו האיגרות הממשלתיות הקצרות תשואה של 38%, כך ש"הרבה בשר" להמשך העליות לא נותר.

האיגרות לעשר שנים ומעלה נסחרות בתשואות עלובות של פחות מ-1%. בחמש השנים האחרונות הן פינקו את המחזיקים בהן בתשואה מצטברת של 46%, אבל לפי סטפק המחירים כבר הגיעו לשיא של כל הזמנים. נכון שניתן לנהוג כבת יענה ולהחזיק את האיגרות עד לפדיון, אבל מה יקרה אם בדרך המחירים יתמוטטו וניתן יהיה לאתר הזדמנויות פיננסיות אטרקטיביות?
לגיטימי לשאול מדוע שהמחירים לא ימשיכו להתנפח כפי שהיה ב-2013, כשהאיגרות הניבו תשואה של 5% וקופות הגמל הסולידיות למעלה מ-10%. התשובה היא שמחירי האיגרות הגיעו לשיא של כל הזמנים.

קשה להאמין שהנגידה תוריד בשבוע הבא את הריבית העומדת על 0.75% לשנה, ותמשיך לתדלק את הבורסה. האיגרות האמריקאיות ממשיכות לרדת ופער התשואות בין הישראליות לבינן צומצם ל-0.6% בלבד. מדוע לא למכור את האיגרות הישראליות ולהשקיען בכלכלה האמריקאית, הנחשבת ליציבה בעולם? בסוף זה יקרה, רק קשה לדעת מתי בדיוק. אף אחד לא יתייצב בפתח הבורסה עם פעמון ויתריע על המפולת המתקרבת, אבל ההסתברות לתסריט זה גדלה.

אם מחירי האיגרות יקרסו, תגיע בעקבות כך המפולת גם לשטרי ההון הבנקאיים ולאחר מכן לאיגרות החוב הקונצרניות. בינתיים הגופים המוסדיים חוגגים על זרם מזומנים של שני מיליארד שקל לחודש. חלק מהכסף מושקע בחו"ל וחלקו ממשיך לפמפם את השוק. המוסדיים לא מהססים להשקיע באיגרות בתשואות שליליות, כי אין מה לעשות עם הכסף. רצוי מאוד להפנים את האמרה שההשקעה הטובה ביותר היא לעתים לשבת ולא לעשות כלום.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן