חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
Forbes Israel Logo

תיבת הפנדורה שנפתחה בסקוטלנד יכולה להוביל לפירוק שאר האיחודים באירופה

רעיון העצמאות לסקוטלנד הפך מבלתי סביר לאפשרי בהחלט. בין אם הפיצול יתרחש או לא, לעצם הרעיון שהאיחוד בן 300 השנים בין אנגליה וסקוטלנד יתפרק יש השלכות אדירות ומשמעותיות על אירופה כולה ואפילו על היציבות הגלובלית.

בריטניה הייתה מרכז הכובד של המערכת הבינלאומית מסוף מלחמות נפוליאון ועד מלחמת העולם השנייה. המבנה הקיסרי שלה עיצב לא רק את המערכת הבינלאומית, אלא גם את הסדר הפוליטי הפנימי של מדינות שונות כמו למשל ארה"ב והודו. בריטניה הנחילה והניעה את המהפכה התעשייתית ובמובנים רבים, האיחוד שבין אנגליה וסקוטלנד היה ציר מרכזי בהיסטוריה העולמית. הרעיון של פירוק האחדות חושף נתונים חשובים לגבי הכיוון שאליו מתקדם העולם כולו.

סקוטלנד ואנגליה הן אויבות היסטוריות, תחושת התחרות ביניהן משתרעת על פני מאות שנים וכיבוש אותו האי על ידי שתי האומות גרם להן להילחם מלחמות רבות. במבט היסטורי ניתן לראות את חוסר האמון בין אנגליה וסקוטלנד שמבוסס על סיבות מוצקות, עבור שני הצדדים. השאלה הלאומית שזורה במאבקי שושלות וניסיונות לאיחוד בכפייה. הבריטים היו מודאגים מאוד שמעצמות זרות – במיוחד צרפת, ישתמשו בסקוטלנד כבסיס לתקיפתה ואילו הסקוטים פחדו כי הרצון הרב של האנגלים למנוע את השתלטות צרפת דרך סקוטלנד, תביא לכיבוש סקוטלנד על ידי אנגליה ואולי אפילו הכחדת העם הסקוטי.

האיחוד של שנת 1707 היה תוצאה של החלטת הפרלמנטים בשני הצדדים, החלטות שהובילו ליצירתו של הפרלמנט של בריטניה הגדולה. המניע של אנגליה היה בעיקר פחד גיאופוליטי נושן ואילו סיבותיה של סקוטלנד נבעו מבעיות כלכליות שלא הצליחה לפתור בעצמה. כך נוצר אי מאוחד הפועל כאומה אחת. מנקודת מבט חיצונית, סקוטלנד ואנגליה היו לכל היותר ואריאציות  של אותו הלאום – הבריטי – ולכן לא היה זה הכרחי להתייחס אליהם כשני עמים שונים ונפרדים. לכן בכדי להבין מדוע הלאומיות הסקוטית לא התמזגה בלאומיות הבריטית עלינו להתמקד במסגרת רוחנית עמוקה יותר.

האיחוד של יותר מ-300 שנים בין אנגליה וסקוטלנד יגיע לקיצו? | צילום: רויטרס

עיקרון ההגדרה העצמית-לאומית

המהפכה הצרפתית הפכה את העם למרכז המוסרי של העולם. היה זה מרד נגד השושלות העל-לאומיות ושברי העמים ששלטו ברובה של אירופה באותה התקופה. תנועת ההשכלה ראתה באומה, שהוגדרה במונחים של שפה, תרבות והיסטוריה משותפת, כבעלת זכות טבועה להגדרה עצמית . לאחר המהפכה הצרפתית, חלק מהעמים באירופה התאחדו למדינות לאום. לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר האימפריות התמוטטו הן התגלגלו להרכב הלאומי שלהן – חלקן אוחדו לאומה גדולה יותר, כמו יגוסלביה וצ'כסלובקיה ואילו מדינות אחדות כמו פולין נהיו למדינות בעלות לאום אחד בלבד. חלקן הפכו דמוקרטיות רפובליקניות או בעלות משטר דומה ואחרות הפכו לדיקטטורות. הגל השני הגיע ב-1992 כאשר ברית המועצות התמוטטה והרפובליקות שהרכיבו אותה הפכו למדינות לאום עצמאיות.

הפגמים שבמדינת הלאום

הכח האדיר של מדינות הלאום המתקיימות כעיקרון וזכות מוסרית יכול להיאכף רק באופן חלקי. אין אומה טהורה לחלוטין, כל אומה הייתה איחוד של שברים ומיעוטים של מספר עמים. במקרים רבים הם התקיימו אחד לצידו של השני ובמקרים אחרים המיעוט דרש עצמאות ואת זכותו להקים מדינת לאום משלו. מהר מאוד הפכו הסכסוכים הפנימיים לסכסוך חיצוני על זכותה של אומה מסוימת להתקיים או על הגבולות המפרידים בין העמים השונים.

אירופה בפרט קרעה עצמה לגזרים במלחמות רבות בין השנים 1914-1945 שהתרחשו בעקבות זכויותיהם של מדינות לאום, כאשר רעיון מדינת הלאום הוקצן לחלוטין על ידי הגרמנים. לאחר המלחמה החליטו האירופאים שלמרות שהגבולות בין המדינות אינם מושלמים אין לאתגר אותם ולנסות לשנותם. המטרה הייתה לבטל את אחד מהגורמים העיקריים למלחמות באירופה.

אך הדוקטרינה לא יושמה במלואה. קריסתה של ברית המועצות ביטלה סט אחד של גבולות והפכה גבולות פנימיים לחיצוניים. מלחמת האזרחים היוגוסלבית הפכה הן למלחמה בינלאומית ברגע שיוגוסלביה חדלה מלהתקיים והן למלחמת אזרחים במדינות כמו בוסניה, סרביה וקרואטיה. באותו הזמן, הגבולות בקווקז הוגדרו מחדש כאשר ארמניה העצמאית השתלטה על חלק מאזרבייג'אן. ובמהלך המנוגד לחלוטין לדוקטרינה חילקו מדינות נאט"ו את סרביה לשני חלקים נפרדים.

התוצר האחרון של התפרקות יוגוסלביה | חבל קוסובו שהפך למדינה ב-2008 | צילום: רויטרס

ההיסטוריה מלמדת כי זכות ההגדרה הלאומית טבועה עמוק בתוך העקרונות האירופאיים והניסיון של עמי אירופה לממש זכות זו קרעה את אירופה לגזרים וגרמה לגבולותיה להשתנות מספר פעמים. אחת הסיבות ליצירת האיחוד האירופי היא הניסיון לבטל באופן רשמי את מלחמות ההגדרה העצמית על ידי ניסיון ליצור מסגרת אחרת.

המקרה הסקוטי

את הדרישה לעצמאות סקוטית יש להבין בהקשר הזה. הלאומיות, הזיכרון ואהבת ההיסטוריה והתרבות אינה טריוויאלית. היא הניעה את אירופה ואת העולם כולו במשך יותר ממאתיים שנה. הבחירות הסקוטיות הקרבות מדגימות את הכוח העצום שברצון להגדרה עצמית לאומית. אם היה בכוחה לכלות את האיחוד הבריטי, היא היתה מסוגלת לכלות כל איחוד אחר בעולם.

יש מי שטוען כי עצמאות הסקוטית היתה עלולה להוביל לבעיות כלכליות או לסבך את ניהול הביטחון הלאומי, אלה אינן שאלות של מה בכך אבל הן אינן מה שמונח כאן על כף המאזניים. מנקודת מבט כלכלית אין זה הגיוני עבור סקוטלנד לעבור טלטלה שכזו. במקרה הטוב, היתרונות הכלכליים אינם ודאיים. אבל זוהי בדיוק ההוכחה כי כל תאוריה על התנהגות אנושית המבוססת על ההנחה כי המטרה היחידה של בני האדם היא למקסם את יתרונותיו הכלכליים, היא שגויה. לבני האדם מניעים אחרים שלא בהכרח מותאמים למודל הכלכלי, אבל הם בהחלט חזקים. המשאל הוכיח כי לאחר יותר מ-300 שנים כמעט מחצית מהסקוטים מעדיפים אי ודאות כלכלית מאשר איחוד עם מדינה זרה.

זהו משהו שיש לשקול בזהירות רבה ביבשת הנוטה לעימותים קיצוניים ומלאה בגבולות שאינם תואמים את הלאומים מבחינה היסטורית. לקטלוניה שבירתה היא ברצלונה, העיר השנייה בגודלה והתוססת ביותר בספרד, יש תנועת עצמאות חיה ובועטת. חוזה טריאנון למשל מחלק את הונגריה כך שחלק מההונגרים גרים ברומניה ואחרים בסלובקיה. בלגיה מורכבת מקבוצות צרפתיות והולנדיות (וואלונים ופלאנגים), שתי הקבוצות מתעבות אחת את השנייה. החצי המזרחי של פולין נכבש על ידי ברית המועצות והיום הוא בכלל חלק מאוקראינה ובאלרוס. צ'צ'נים רבים רוצים להיפרד מרוסיה, כפי שעושים הקראליאנים שרואים עצמם בכלל כפינים. גם באיטליה הצפונית קמות תנועות המעוניינות להפריד בין איטליה הצפונית והדרומית והמלחמה בין אזרבייג'אן לארמניה רחוקה מסיום. ישנן עוד מספר רב של דוגמאות נוספות באירופה לפיצולי לאומיות המאיימים להתרחש.

קטלונים מפגינים בברצלונה. ספרד הבאה בתור? | צילום: רויטרס

הזכות להגדרה עצמית לאומית אינה עוסקת רק בהסדרה עצמית של האומה את עצמה אלא גם בזכותו של העם לשטח הגיאוגרפי המסורתי שלו. ומכיוון שהזיכרונות ההיסטוריים הגיאוגרפיים משתנים מעת לעת, אפשרויות הסכסוך גדלות בהתאמה. קחו לדוגמא את אירלנד: לאחר מלחמת העצמאות מאנגליה ובהמשך מבריטניה, הזכות על שטח צפון אירלנד, שהזהות הלאומית שלו תלויה בזיכרון של מי ששואלים ברגע מסוים, הביאה ללוחמה עקובה מדם שנמשכה עשרות שנים.

עצמאות סקוטית היתה הופכת על פיה את ההיסטוריה הבריטית. כל הנסיונות למזער את משמעותו מפספסות את הנקודה החשובה. האי הבריטי היה מחולק לשתי מדינות לאום, ועד כמה שהרגשות ביניהן חמימים כעת, הם לא היו חמימים בעבר ויכול מאוד להיות שלא יהיו גם בעתיד. אנגליה היתה הופכת לפגיעה יותר משהייתה ב-300 השנים האחרונות ובדרכים שלא הכירה בעבר וסקוטלנד היתה צריכה לקבוע את עתידה. החלק הקשה בהגדרה העצמית הוא הצורך לקבל החלטות ולחיות איתן.

לא מדובר בטיעון כנגד או בעד הלאומיות הסקוטית אלא בחשיבות של המהלך לאירופה ואף לעולם כולו. למרות שבזמנו יוגוסלביה והתמוטטות ברית המועצות לא נראו כתקדימים עבור שאר אירופה, סקוטלנד תראה כן תראה ככזו. בתקופה שבה המשבר הכלכלי באיחוד האירופי הוא אינטנסיבי ומאתגר את המוסדות והעקרונות האירופיים, פירוק האיחוד הבריטי היה נותן לגיטימציה לתביעות לאומיות שנקברו לפני עשרות שנים.

אך בהמשך ישיר לכך עלינו לזכור שהלאומיות הסקוטית נקברה בבריטניה למשך מאות שנים וקמה לתחייה בעצמה. מה שמעלה את השאלה – עד כמה ניתן להיות בטוחים שתביעות ללאומיות שנקברו לפני עשרות שנים יישארו קבורות. כך או כך, השד יצא מהבקבוק – ולא רק בבריטניה. המשאל מחדש את הלגיטימציה של שאלות שגרמו לסכסוכים רבים ביבשת אירופה במשך מאות שנים, כולל מלחמת 31 השנים של המאה ה-20 שהותירה אחריה 80 מיליון מתים.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן