|
מנהלי טבע עשו השבוע כל מאמץ להמעיט בעוצמתו של גל הפיטורים הצפוי בחברה. הודעת החברה שיצרה את כדור השלג הייתה מעורפלת ורשמית, ולא התייחסה כלל לפיטורים בישראל. גם לאחר הדיונים הארוכים מול יו"ר ההסתדרות עופר עיני, לא ברור אם חל שינוי כלשהו בתוכניותיה.
"טבע לא תבצע כל פיטורים בשנת 2013", הכריז שלשום אבי ניסנקורן, יד ימינו של עיני
ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות. אבל טבע התכוונה ממילא להוציא לפועל את תוכנית
ההתייעלות רק בשנה הבאה, ותאריך היעד להשלמתה נקבע לסוף 2014.
תוכנית ההתייעלות לא תחרוג מהתוואי שאישר דירקטוריון טבע והיא תצא לפועל ללא קשר
להסכם הרופף שהושג עם עיני. המאבק השבוע היה בעיקר על תדמיתה של החברה, שכשלה בהתנהלותה הציבורית ואיבדה את תדמיתה ה"נקייה". טבע ומנהליה מצטיירים כעת בציבור כעוד מעסיק נצלני ומניפולטיבי, הנהנה שלא בצדק מהטבות מופלגות על חשבון הציבור, וספק אם תצליח לשקם את תדמיתה בעתיד הקרוב.
למזלה של החברה, פניהם של מנהליה אינם מוכרים מספיק בציבור. אין לה בעל שליטה מוגדר שיכול לייצג את מכלול הדימויים השליליים שלה כ"טייקון", וייתכן שמלאכת שיקום התדמית תהיה קלה יחסית.
הסמיכות בין הפיטורים לפרסומים על שיעורי המס האפסיים שמשלמת טבע גורמת לחברה נזק תדמיתי כבד בישראל ובעולם. התחושה שטבע נתנה למדינה ולמשק מעט מדי בתמורה להטבות בסכומים אדירים של 12 מיליארד שקל, לא תתפוגג במהרה.
הדוח השנתי של מבקר המדינה שפורסם השבוע הצביע על האופן המופקר שבו המדינה מחלקת הטבות ליזמים ומפעלי תעשייה. הטבות המס הן השתתפות של המדינה בהשקעה של יזם המתחייב להקים מפעל באזור שבו מבקשת המדינה לקדם את התעסוקה, או לפתח ענף מסוים. כל יזם הבוחן השקעה שואל את עצמו (ואם הוא לא שואל, ישאל הבנק המממן אותו), מהי התשואה שצפויה ההשקעה להניב. אבל כשמדובר בהשקעות של המדינה במסגרת חוק עידוד השקעות הון, דומה שאיש אינו מעלה את השאלה הזאת.
יתר על כן: המדינה אינה מסוגלת להצביע על התשואה, החיובית או השלילית, שהניבו השקעות עתק של עשרות מיליארדי שקלים מקופת הציבור. במשרדי האוצר והכלכלה אין כל עבודה המתיימרת להעריך את העלות והתועלת שמפיקה המדינה מחוק עידוד השקעות הון. רק במקרים בודדים ומיוחדים, כמו ההשקעה במפעל אינטל בקריית גת, נערכו אומדנים מסוג זה.
"אין לממשלה שום נוסחה שעל פיה ניתן לאמוד אם ההטבה המוענקת למשקיע תשתלם",
מודה בכיר לשעבר במשרד כלכלי שפיזר הטבות ענק למשקיעים. "מרכיב אי הוודאות גדול מדי. למעשה מדובר בהטבה הניתנת רק במקרה של הצלחה: המשקיע יכול להרוויח מהטבת המס רק אם הוא מרוויח על השקעתו. כאשר הוא נכשל הוא מפסיד גם את כספו הפרטי, והמדינה אינה ניזוקה. במקרה של טבע, הרוויחה המדינה מיליארדי שקלים מאגרות וממסים ששולמו על ידי העובדים ששכרה, מהספקים ומאלפי עסקים אחרים שהרוויחו ממנה. המדינה לא הפסידה, ואין לנו כל זכות לדרוש מטבע להימנע מהפיטורים".
לטבע אין ברירה אלא לצמצם את היקף הייצור שלה בישראל. הירידה בייצור ובשיווק
תרופות בישראל החלה כבר בתחילת השנה, והיא מתבטאת בנתונים הרשמיים על היקף ייצוא התרופות מישראל. למרות ההיסטוריה המפוארת של החברה בפיתוח תעשיית התרופות בישראל, אין לה תוכניות להרחיב את הייצור בישראל, ובמקרה הטוב היא תצליח לבלום את הירידה.
איבדה את תדמיתה ה"נקייה" | צילום: רויטרס
טבע לא לבד. תעשיית הייצוא כולה עומדת בפני משבר שמפעלים רבים יתקשו לשרוד אותו.
המשבר נובע מהתחזקות השקל, דווקא בעיצומה של מלחמת מטבעות וסחר בינלאומית: בעוד המעצמות המתועשות מבצעות פיחות במטבעות שלהן כדי לשפר את מצבן בקרב על המאזן המסחרי, הולך השקל הישראלי ומתחזק. רווחיות הייצוא יורדת, ועלויות הייצור עולות.
התופעה הזאת לא תמוטט את המשק, אבל היא מחסלת ענפי תעשייה המתבססים על מתח רווחים נמוך, וגורמת לגל פיטורים שצפוי להתגבר במהלך השנה הקרובה.
אותות המצוקה הראשונים לא הגיעו דווקא מכיוונה של טבע, אלא מכיוונה של חברת אי.סי.איי – בעבר פאר הטכנולוגיה הישראלית. בשנות ה־ 80 היא פיתחה מערכות חדשניות שאפשרו הגדלה משמעותית של הקיבולת ברשתות תקשורת בהשקעה מינימלית. הלקוחות הגדולים של החברה היו בסין – שהייתה אז ענק מתעורר: הסינים חיפשו טכנולוגיות מערביות מתקדמות שיסייעו להם להפוך את המדינה החקלאית והמפגרת מבחינה תעשייתית, לענקית טכנולוגיה. אלא שמבחינת החברה הישראלית, הפכו הסינים מלקוח נאמן למתחרה נמרץ. החברה הישראלית עדיין משווקת ציוד מתקדם לרשתות תקשורת, אבל יתרונה הטכנולוגי על פני חברות הענק המתחרות בה, מסין, מאירופה ומארה"ב, כמעט נעלם.
בניסיון לשמור על מעמדה בענף, אי.סי.איי עוברת, כמו טבע, "מהלכי הבראה" הכוללים
שינויים בקווי המוצר וסבבי פיטורים המוניים. הטיעון הקלאסי ש"המנהלים נשארים והעובדים
משלמים את המחיר" אינו מדויק. בשני המקרים התבטא תסכולם של בעלי המניות גם בהדחת מנהלים בכל הדרגים. במהלך שמונה השנים האחרונות הודחו בטבע שני מנכ"לים, ואיש אינו יכול להמר על אורך כהונתו של השלישי, ג'רמי לוין.
גם אי.סי.איי עברה חילופי שליטה, ולפני פחות משנה הודח בחשאי היו"ר והמנכ"ל לשעבר רפי מאור, איש היי־טק ותיק ומנוסה שעשה כמיטב יכולתו להסיט את החברה ממסלול ההתרסקות. תחת הנהלה חדשה הכריזה החברה שוב על תוכנית התייעלות ושינויים בקו המוצרים, וכמקובל, היא כוללת פיטורים של מאות עובדים מקווי הייצור של החברה, ומחברת האלקטרוניקה "פלקסטרוניקס" המשמשת קבלנית של אי.סי.איי.
נס מפוקפק
מול הטענות על קשיי החיים בישראל והמצב הכלכלי הבעייתי, ראשי המשק נוהגים להציג
את אחד הנתונים המופלאים העשויים להצביע דווקא על הצלחת הכלכלה הישראלית: שיעורי
התעסוקה הגבוהים, המסרבים לרדת גם כאשר מדינות מפותחות ועשירות יותר סובלות מעלייה בשיעורי האבטלה.
רמז מסוים על הדרך המעניינת שבה מתחולל "הנס" התעסוקתי הזה אפשר לראות
בנתונים האחרונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על המשרות הפנויות במשק: גם בספטמבר, בהמשך למגמה הכללית, המשיך המשק לייצר משרות פנויות, ומספר המשרות הפנויות במשק עלה בשיעור מרשים של 3% .
אולם העלייה כולה נובעת מעליית הביקושים לעובדים במגזר הציבורי, בעוד במגזר העסקי –
זה המשלם את המסים המאפשרים למגזר הציבורי להמשיך להתנפח בלי קשר למצב הכללי – ביקוש זה ירד ביותר מ־ 7%.
אז מספרים לנו שהמצב קשה ומשרדי הממשלה מקצצים, אבל הקיצוצים בתקציבי הממשלה הם בעיקר בתשלומי העברה, כגון קיצוצים בקצבאות ילדים שבהם מתגאה שר האוצר, או רכישות של הממשלה מהמגזר העסקי. אבל אם אתם באמת רוצים לגלגל את פקידי האוצר מצחוק, שאלו אותם מתי לאחרונה בוצעה "תוכנית התייעלות" במשרד האוצר, או קיצוץ במוסד ממשלתי כלשהו.
האבטלה נשארת נמוכה – אך האם זהו אכן סימן טוב? | צילום: אהוד כהנים
ההתנפחות המתמשכת של הסקטור הציבורי אינה הסיבה היחידה לנס התעסוקתי שלנו. רמזים נוספים לסיבות לשיעור התעסוקה הגבוה הם רמות השכר והתפוקה. בחלקים גדולים של הסקטור העסקי, ובעיקר התעשייתיים, שכר העבודה קפוא במקרה הטוב ויורד בחלק מהמקרים זה עשר שנים. מאות אלפי עובדים אינם נהנים כלל מהצמיחה הגבוהה שבה מתפארים ראשי המשק.
אבל שחיקת השכר מוזילה את עלות העבודה ומאפשרת לעסקים לשרוד מול תחרות בשוקי
חו"ל או מול יבוא מתחרה. תופעת השכר הנמוך קשורה גם בממצאי מחקר שפרסם בחודש שעבר מכון טאוב, וממנו עולה שהפריון במשק הוא מהנמוכים במדינות המערב, ואף ירד בשנה שעברה מ־ 34 ל־ 33.7 דולר לשעת עבודה. הפריון הנמוך, שממנו סובלת ישראל כבר שנים רבות, נגרם בעיקר בשל מחסור בהשקעות במיכון המייעל את העבודה. עובד המצויד במכונה משוכללת יכול לבצע עבודה של כמה עובדים, שעלות העסקתם גבוהה מעלות המכונה, ולכן פריון העבודה שלו גבוה.
אם, לעומת זאת, יעדיף המעסיק שלא לרכוש את המיכון הנדרש, הוא יצטרך להעסיק עובדים
רבים יותר. בחלופה זו, הפריון לעובד יהיה נמוך, וגם שכר העובדים. לעומת זאת, שיעור התעסוקה יהיה גבוה יותר. בטווח הקצר, זו עשויה להיות עסקה משתלמת: יותר עובדים מרוויחים קצת פחות ומאידך איש אינו סובל מחרפת אבטלה.
בטווח הארוך אנחנו משלמים מחיר גבוה. יעילות נמוכה היא חלק מההסבר ליוקר המחיה
במדינה דלת פריון. לאורך זמן יאבד המעסיק שאינו משקיע במיכון את יכולת התחרות שלו
ועלול להיעלם מהשוק. המדריך לנוכל דוח מבקר המדינה שפורסם השבוע נתפס לרוב
כמסמך משמים הממלא את כותרות העיתונים במשך יום־יומיים ונשכח כלא היה. ספק אם יש מי שקורא אותו מכריכה עד כריכה מרצונו החופשי, שלא במסגרת עבודתו. וחבל.
בין הפרקים הארוכים והקשים לקריאה יש לא מעט פניני הומור, סיפורים משעשעים מהווי
העיירה היהודית שבה אנו חיים, ואף עצות מועילות לנוכל המתלמד. קחו למשל את הפרק
הנושא את הכותרת הסתמית "טרקלין עסקים".
טרקלין העסקים הוא מסלול יציאה נוח במיוחד לנוחתים בנתב"ג. הוא מיועד לאורחים חשובים
של המדינה או מי שידם משגת לשלם תמורת השירות המיוחד. מקבלי הפנים שלהם יכולים
להיכנס תמורת תשלום לטרקלין ולשהות עם הנוסעים בעת ביצוע הבדיקות. מבקר המדינה
מתאר את סידורי הבדיקה של באי הטרקלין כגן עדן למבריחים. כבר בעת הפגישה בטרקלין
יכול המבריח הפוטנציאלי להעביר את הסחורה הלוהטת לידי שותפו, ולעבור את הליכי המכס
הלא קפדניים כאילו כלום. המכס מקצה רק עובד אחד לבדיקות העוברים בטרקלין, ובשעות של עומס "קיים חשש כי עובדי בית המכס יימנעו מלבצע את כל הבדיקות שהיו מבצעים אילו היה הנוסע הנבדק עובר באולם הנוסעים".
אז אם אתם בעסקים הנכונים, קחו את הטרקלין. מילה של השופט בדימוס יוסף חיים שפירא.
|
