Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

תשכחו מאיראן: קטאר היא הסכנה האמיתית, שעומדת מאחורי חמאס

בצל החדשות הקשות, התרחשה בתחילת השבוע תקרית לא דיפלומטית בעליל: דווקא כשאבו מאזן ומזכ"ל האו"ם באן קי־מון הגיעו לדוחה כדי לקדם ניסיונות להפסקת אש, אמר גורם קטארי בכיר לסוכנות רויטרס כי הנסיכות "לא תפעיל לחץ על חמאס" כדי שימתן את דרישותיו ויסכים להפסקת האש.

ההצהרה הזו, שהבהירה את חוסר העניין של קטאר בהפסקת הלחימה, הייתה רק ביטוי נוסף למעמדה החדש של הנסיכות כאחד הגורמים הקיצוניים והמתסיסים במזרח התיכון. קטאר היא כיום המנוע של חוסר היציבות האזורי, אם זה באמצעות המיליונים שהיא שופכת על קבוצות קיצוניות ואם זה בשידורי אל־ג'זירה. המשבר הנוכחי, שבו קטאר דוחפת את חמאס להעמיק את הלחימה, הוא רק קצה הקרחון.

מי שהייתה פעם מדינה מתונה שפניה למערב, הפכה בהנהגת האמיר תמים בן חמד אל־תאני לפצצה מתקתקת. אל-תאני, שעלה לשלטון רק לפני שנה, זנח את מדיניות האיזונים שהנהיג אביו, ובשם האסלאם הוא משקיע את הונה העצום של הנסיכות בטיפוח גורמים המבקשים להבעיר את המזרח התיכון כולו. אם לשפוט לפי אירועי השבועות האחרונים, תוכניתו מתקדמת היטב.

תעודת ביטוח אמריקאית

על רקע הלחימה בעזה, מתחילים בישראל להתעורר לאתגר הקטארי. בממשל האמריקאי, לעומת זאת, עדיין ישנים. ממשל אובמה פועל כבר שנים בניגוד לדינמיקה המזרח־תיכונית, מהמר על השחקנים הלא נכונים, בוגד בבעלי הברית, מפקיר בני חסות ומגן על גורמים הרסניים. קטאר, צריך להבין, היא בת טיפוחיה וחסותה של אמריקה. מאחורי הקשר המוזר עומדים, כמו תמיד, אינטרסים כלכליים וצבאיים ייחודיים.

צילום: רויטרס

ההיסטוריה של הפרק הנוכחי ביחסי ארצות הברית־קטאר מתחילה ב-1995, כשהאמיר חמד בן חליפה אל־תאני הדיח את אביו ותפס את השלטון בנסיכות. בן חליפה, שחשש מהפיכה נגדית בתמיכה של סעודיה ויתר מדינות המפרץ, רץ לזרועות האמריקאים, הצהיר להם נאמנות מוחלטת ולא בחל בשני צעדים קיצוניים: הוא קשר יחסים עם ישראל ואפשר לנו להקים נציגות בדוחה הבירה, והוא מימן את הקמתו של הבסיס האמריקאי אל־עודייד, מערבית לדוחה, בסכום דמיוני של שני מיליארד דולר (זהו הבסיסי האמריקאי היחיד מחוץ לגבולות ארצות הברית שהאמריקאים לא מימנו את הקמתו). הנוכחות האמריקאית הייתה ונשארה תעודת הביטוח של הממשל הקטארי לכך ששכנותיה לא יפלשו לתחומה ויפילו את שלטונה. כשבוחנים את ההתנהלות הקטארית, צריך לזכור שכל יום שהשלטון בדוחה שורד הוא בזכותה של וושינגטון.

לצד תעודת הביטוח הצבאית, רכשה קטאר לעצמה נשק התקפי ייחודי בדמותה של רשת אל־ג'זירה. אל־ג'זירה הייתה שילוב של קיצוניות דתית, חתרנות פוליטית וסטנדרטים עיתונאיים לגיטימיים, במיוחד בקנה המידה של העולם הערבי. מספיק לציין שלצורך הקמת הרשת רכשה קטאר את מרבית עובדי הבי־בי־סי בערבית, כדי להבין מדוע נחשבת אל־ג'זירה לגוף תקשורת רציני במדינות מערביות רבות.

מי שלא קנו מעולם את התרגיל הזה הן מדינות המפרץ. עד היום הן מונעות מרשת החדשות הקטארית לפתוח משרדים בתחומן. לאחרונה, גם מצרים החלה להגביל את פעילות אל־ג'זירה, ועיתונאים מהרשת אף נשפטו למאסר. במקביל להקמת אל־ג'זירה והידוק הברית הצבאית עם ארצות הברית, העניק האמיר חמד בן חליפה לחברות האמריקאיות חוזי פיתוח ושאיבה של נפט וגז, שעיגנו את התמיכה האמריקאית במשטרו.

"נשק התקפי ייחודי". עובדי אל-ג'זירה בדוחה, קטאר | צילום: רויטרס

בתקופתו של חמד נודעה קטאר בזכות "מדיניות האיזונים": יחסים עם ישראל לצד תמיכה בחמאס; חסות אמריקאית וקשרים עם הטליבאן; חברות במועצת שיתוף הפעולה המפרצי לצד יחסי קרבה עם האויבת מספר אחת – איראן. הגישה הזו הפכה את קטאר לאחת המדינות השנואות על המנהיגים הערבים. מצרים של מובארק תיעבה את ההנהגה הקטארית, וסוריה של אסד האב תמכה בניסיון הפיכה של תומכי האמיר המודח. אל־ג'זירה הייתה ועודנה התומכת הנלהבת ביותר של תנועת האחים המוסלמים במצרים, ואין זה מקרה שהמטיף הקיצוני של העולם הסוני, יוסף קרדאווי, יושב בקטאר מאז שנות ה-60. עוד נחזור לקרדאווי בהמשך.

התמיכה הקטארית בגופים ובמשטרים הקיצוניים בעולם המוסלמי עזרה למשטר להכשיר בעיני ההמונים הערבים את יחסיו ההדוקים עם המערב. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שמצרים מותקפת בכל יום על הקשר המורכב שלה עם וושינגטון, ואילו בקטאר מסתובבים חיילים האמריקאים ומשטחה נוהלה מלחמת המפרץ – שלא לדבר על המיליארדים של כסף אסלאמי שהושלכו על רכישת המונדיאל ועל קבוצות כדורגל אירופיות – ובכל זאת, קהיר היא הנחשבת למשת"פית, ולא דוחה. אלא שלפני שנה עלה לשלטון תמים בן חמד אל־תאני, והקיץ הקץ על האיזונים. מעתה הכיוון הקטארי היה אחד ויחיד.

אין טעם לאיזונים

בניגוד לאביו, תמים בן חמד אל־תאני הוא מוסלמי אדוק. מכריו עצמם מגדירים אותו כקיצוני. את נעוריו בילה במסעות ברחבי אפריקה, שבהם ביקש לאסלם את תושבי היבשת הפגאניים. הסמכות הרוחנית המרכזית בחייו הוא השייח' הקיצוני קרדאווי. בהשפעת קרדאווי, אל־תאני לא רואה הרבה טעם באיזונים. הוא תומך נלהב של האחים המוסלמים, תומך נלהב של חמאס, והוא מוכן להתעמת עם מצרים כאשר זו מונעת העברת כספים מקטאר לרצועה. בימים שבהם גם איראן מנתקת מגע עם חמאס בשל תמיכתו באופוזיציה הסורית, נותרה קטאר המממנת היחידה של חמאס, שהנהגתו יושבת בדוחה.

הסיוע הקטארי לעזה אינו מיועד לבניית תשתיות או מערכות חינוך, אלא למימון צורכי טרור מובהקים. כבר עתה מכים בישראל על חטא הכנסת כמויות עצומות של מלט לרצועה, אשר נדרשו כביכול לשיקום ולפיתוח עזה, ובפועל שימשו לדפן את המנהרות ההתקפיות של חמאס. קטאר היא גם המקור העיקרי למשכורות ולתקציב הרכש של הזרוע הצבאית של חמאס.

האמיר הקודם של קטאר חמד בן חליפה והנייה בביקור בעזה, 2012 | צילום: רויטרס

כדי להבין עד כמה הקצינה קטאר את עמדות חמאס מספיק לבחון את התנהלותה של הנציגה האיראנית בעזה – הג'יהאד האסלאמי. הג'יהאד, שפעם נחשב לארגון קיצוני יותר, הפך כמעט למבוגר האחראי בעזה, שמציג עמדות פרגמטיות יותר מחמאס ומקבל עליו את התיווך המצרי. ראש הג'יהאד האסלאמי אף קבע בפומבי שמצרים צריכה להוביל את המאמץ להגיע להפסקת אש. חמאס, בהשראת קטאר, מתנגד.

מי שמאפשרת את ההקצנה הזו היא ארצות הברית. קטאר עדיין תלויה בתעודת הביטוח האמריקאית. אולם בוושינגטון מתקשים להפנים את התהפוכות במזרח התיכון, ועוד יותר מתקשים להגיב עליהן כראוי ובזמן. התוצאה היא כרסום מתמיד במעמד האמריקאי באזור. מקור מצרי גילה שלשום כי שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי ביטל ביקור נוסף שהיה אמור לקיים בקהיר, וציין כי זאת הפעם השנייה בתוך פחות משבוע שקרי דוחה ביקור מתוכנן ברגע האחרון. אמריקה, שאיבדה את העוגן המצרי, ביקשה להיות רלוונטית במשבר הנוכחי, אולם אף אחד פרט לחמאס אינו זקוק לשירותיה.

הפסקת האש נמצאת במגרש המצרי, ולא בדוחה או באנקרה. בינתיים נראה כי א־סיסי אינו מעוניין במעורבות אמריקאית במשבר, גם אם קרי בסוף כן מגיע לאזור. אפשר לראות בכך חלק מתהליך חינוך מחדש שהוא מעביר את וושינגטון מאז שהדיח את מורסי. אם ארצות הברית רוצה לרכוש מחדש את מעמדה באזור, הצעד הראשון צריך להיות פתרון הבעיה הקטארית.

הגיע הזמן לשים את חוזי הנפט והגז בצד (לבסיס הצבאי יש תחליפים). קטאר אינה האמירות הנחמדה שרכשה את פריז סן ז'רמן או את החולצה של ברצלונה, אלא בירה של טרור וחתרנות. דוחה היא המנוע מאחורי ההתקפות על בעלות בריתה האמיתיות של ארצות הברית באזור.

סעודיה, כווית, איחוד האמירויות ובחריין כבר הכריזו על קטאר כעל מדינה שמסכנת את ביטחונן. יודעי דבר מהמפרץ טוענים שלא ירחק היום וסעודיה תאבד את סבלנותה ותשלח לקטאר חטיבת חיילים, כפי שעשתה מול בחריין, על אף מחאותיה של וושינגטון. אז תעמוד ארצות הברית בפני דילמה אמיתית, אולם זה עשוי להיות מאוחר מדי. את הפצצה הקטארית יש לפרק כעת.

לכתבה במעריב השבוע

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן