אזור הסחר החופשי בשנחאי: מעבדת הניסויים הכלכלית של סין

אין יותר כסף מיותר. הוא כבר ממש לא צומח על עצים יותר. הבנקים הבינלאומיים יצטרכו להשקיע את כספם בחוכמה. לא באקוויטי או בקרנות אג"ח בלבד, אלא בנוכחות פיזית. בעובדים. אזור הסחר החופשי החדש של שנחאי פירושו שרבים מהבנקים הבינלאומיים הגדולים יהפכו אסיאתיים אף יותר מכפי שהם כיום.

אזור הסחר החופשי הניסיוני שאישרה שנחאי לאחרונה יהווה מעבדת ניסוי לרפורמות פיננסיות גדולות, להשקעות חדשניות ולסחר בשירותים. ייסודו מהווה עדות נאמנה למחויבותה של הממשלה לארגון מחדש של הכלכלה הסינית באמצעות פתיחתה. זאת ועוד, לדברי שיאן צ'אנג (Jian Chang), כלכלנית בברקליס קפיטל בהונג קונג, זוהי עדות לגישה הפרואקטיבית בבייג'ינג לעיצובו של סדר עולמי חדש.

שנחאי פותחת צלחת פטרי עבור הכוחות הכלכליים המשתנים של סין.
"המדינה היא מעצמת-על", אומר צ'ארלס סטאק, מנהל השקעות ראשי בגוגנהיים אינווסטמנט אדווייזורס. "יש להם מינוף רב. אנו מאמינים לגמרי בכוחותיה של בייג'ינג לשנות את הארץ הזו".

דרך שנחאי, סין לא רק גוררת את העוצמה הכלכלית לאסיה, אלא חשוב יותר, דוחפת אותה גם החוצה, אל שאר העולם. מרכז המשיכה עובר מניו יורק ומלונדון לכיוונן של מדינות עיר כמו סינגפור, ומרכזים פיננסיים כמו הונג קונג. שנחאי משלימה את השילוש הקדוש הזה.

אזור הסחר החופשי (FTZ) אושר בידי מועצת המדינה ב-22 באוגוסט. לפי דיווחים בתקשורת, הוא ייצא לדרך רשמית ב-1 באוקטובר, ואז גם יוכרזו הפרטים לגבי הסבב הניסיוני הראשון. החשיבות של אזור ניסיוני זה עשויה להשתוות לזו של האזורים הכלכליים המיוחדים של סין בשנות ה-80, ולמחויבותה להצטרף לארגון הסחר העולמי ב-2001, אומרת צ'אנג.

אנשי עסקים בשנחאי. צילום | רויטרס

ה-FTZ של שנחאי מגיע בתקופה שבה ניצבת סין לפני אתגרים חסרי תקדים מבית ומחוץ. מבחינה גלובלית, כלכלות גדולות מחפשות באופן פעיל אלטרנטיבות – על רקע האטה בביקושים, עלייה בהגנה על הסחר וקיפאון במגעים הרב-צדדיים בנושאי מסחר.

למשל, השותפות הטרנס-פסיפית (TPP), בהובלת ארה"ב, כוללת 12 מדינות: אוסטרליה, ברוניי, קנדה, צ'ילה, יפן, מלזיה, מקסיקו, ניו זילנד, פרו, סינגפור ווייטנאם. יחד הן אחראיות לכמעט 40% מהתפוקה הגלובלית ולכשליש מהסחר העולמי, מה שיהפוך אותה לאחד מאזורי הסחר החופשי הגדולים ביותר, ברגע שתושלם.

בעוד וושינגטון מנסה למפות מחדש את הסדר הכלכלי לטובת החברות החשובות ביותר שלה, סין עושה את אותו הדבר.

ארה"ב והאיחוד האירופי אפילו פתחו בשיחות על שותפות סחר והשקעות טרנסאטלנטית. לא מפתיע שסין לא נכללה באף אחת מהשיחות הללו עם ארה"ב. אירופה לעומת זאת, הייתה מעוניינת להצטרף לגרסה הסינית של הסדר העולמי החדש.

בתוך המדינה נמצאת סין על צומת דרכים גורלית, לאחר 30 שנה של צמיחה כלכלית מהירה. התנאים המבטיחים – כמו הדיבידנד הדמוגרפי (שינויים בהרכב האוכלוסייה שמסייעים לצמיחה כלכלית), הדיבידנדים מרפורמות חקלאיות, פיננסיות ופיסקאליות מוקדמות יותר, והדיבידנד מארגון הסחר העולמי – הולכים ומצטמצמים, כך כתבה צ'אנג בהודעה ללקוחות ביום חמישי.
במרץ אמר ראש הממשלה לי קצ'יאנג, "לפני שלושים שנה הובלו הרפורמות בסין על-ידי 'האזורים הכלכליים המיוחדים'. הגיע הזמן למצוא אזור ניסיוני חדש שיניע סבב חדש של רפורמות באמצעות היפתחות. עדיין יש די מקום ופוטנציאל, ובידי שנחאי מצויים כל התנאים להגשים זאת".

לאור חזונו של ראש הממשלה לי, אומרת צ'אנג כי היא מאמינה שה-FTZ בשנחאי יוכל למלא תפקיד מרכזי ברפורמות של סין בעשור הקרוב, שהצלחתן תהיה קרוב לוודאי מכרעת בכל הנוגע להמרצת הכלכלה הסינית ולשחרור פוטנציאל הצמיחה שלה.

ה-FTZ אמור לשדרג את עיקר התחרותיות של שנחאי בתוך אסיה ולהעלות את מעמדה כמרכז גלובלי של פיננסים, סחר, משלוחים ולוגיסטיקה, יחד עם הונג קונג ועם סינגפור.

לא סביר שארה"ב תצליח לחתום על הסכם כלשהו לסחר חופשי עם המדינות שהוזכרו לעיל. וושינגטון לא חתמה על הסכם חשוב של סחר חופשי מאז "הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה" (NAFTA), שאיחד את קנדה, מקסיקו וארה"ב. במשך למעלה מעשור מנסה ארה"ב להעביר את "הסכם הסחר החופשי של האמריקות" – מעין NAFTA על סטרואידים. הסכמי סחר גורפים יצאו מהאופנה והוחלפו על-ידי הסכמים דו-צדדיים קטנים יותר. הסכמים כאלה שומרים על עוצמתן של שותפויות הסחר, והפכו את ארה"ב לכלכלה החזקה ביותר בעולם.
ה-FTZ בשנחאי הוא צעד שסין נוקטת באותו כיוון.

בעלי תיאוריות קונספירציה אולי לא יאהבו את העובדה שסין מתקדמת כמו צב, כך שאין זה סביר שאזורי סחר חופשי כלשהם בסין יהוו איום ישיר על מתחרותיה של ארה"ב. ובכל זאת, בסופו של דבר הם יפתחו את שוק היואן, ויהפכו אותו למטבע סחר אמין בחלקים מאסיה.