איפה הכסף? קורבנות הונאת הפונזי הגדולה בעולם עדיין לא פוצו

כמעט עשור חלף מאז התגלתה הונאת הממון הגדולה עליה ניצח ברנרד מיידוף. חמש שנים עברו מאז שמחלקת המשפטים של ארה"ב יצרה קרן פיצויים על מנת להתמודד עם תוצאות ההונאה.

חבר הקונגרס ורן בוכנן טוען כי קורבנותיו של מיידוף "לא קיבלו עדיין שום החזר". בתגובה לדאגות אותן מביע בוכנן, מחלקת המשפטים של ארה"ב הסכימה לבחון את הענין ולבדוק למה קבלת הפיצויים התארכה כל כך. לפי בוכנן, יותר מארבעה מיליארד דולר מונחים בקרן פיצויים שנוצרה עבור הקורבנות בשנת 2012. כ-2.4 מיליארד דולר הנמצאים בקרן הגיעו מלא אחר מאשר ג'פרי פיקוור, שהיה אחד המשקיעים הגדולים ביותר של מיידוף, ו-1.7 מיליארד דולא נוספים הגיעו בשנת 2014 מתשלום קנס בבנק .JPMorgan Chase & Co, בו מיידוף היה לקוח.

בחודש מאי האחרון, בוכנן שלח מכתב לפרקליט המדינה ג'ף סשנס, בו הוא דורש לדעת מדוע קורבנותיו של מיידוף לא קיבלו עדיין כל החזר, בעוד עובדי הקרן שהיו אמורים להחזיר להם את הכסף, קיבלו בינתיים סכום בלתי מבוטל של 39 מיליון דולר. בוכנן, שמייצג בקונגרס את פלורידה, אף ציין כי אחד מכל חמישה מהקורבנות הוא מפלורידה, מה שהופך אותה למדינה השניה בגודלה מבחינת מספר הקורבנות של מיידוף, מיד אחרי ניו יורק. כתוצאה מכך, היועץ המשפטי לממשלה, רוד רוזנשטיין, לקח על עצמו את המשימה לבדוק את עניין העיכוב בתשלומי הפיצויים.

מיידוף הקים חברה למסחר בניירות ערך בוול סטריט בשנת 1960 (Bernard L. Madoff Investment Securities LLC). במשך ארבע שנים הצליחה בצורה שנראתה מאוד לגיטימית. עם זאת, בשנות ה-90, מתחרים החלו לתהות כיצד מיידוף מצליח להגדיל בצורה יוצאת דופן את החברה שלו. מיידוף טען כי הוא הצליח למשוך משקיעיים מכיוון שהבטיח להם החזר השקעה גבוה בזמן קצר ועם עמלות נמוכות. בסופו של דבר, ההבטחות של מיידוף התגלו כהונאות הפונזי הגדולה ביותר שנחשפה אי פעם.

הונאת פונזי עובדת בצורה הבאה: שמים את כל הכסף שמגיע ממשקיעים במקום אחד. המשקיע הטיפוסי מאמין כי החזר ההשקעה נובע כמובן מצמיחה. בהונאת פונזי, מה שנראה כהחזר ההשקעה, הוא בעצם כסף של משקיעים אחרים (חדשים בדרך כלל). הרווחים אינם צומחים, הכסף פשוט עובר מאחד לאחר. אם שני אנשים ישקיעו 100 דולר בהונאת פונזי, ה"מיידוף" יצביע על 100 הדולר של האדם הראשון כהוכחה לכך שההשקעה של השני צמחה והגיעה ל-200 דולר, כשבעצם מדובר בכסף של האדם הראשון, ולא בצמיחה אמיתית. הטריק הוא להמשיך להזיז כל הזמן את הכסף כדי לגרום להונאה להיראות "מוצלחת", ובכך לגרום למשקיעים רבים יותר להצטרף. כאשר מדובר בחברות קטנות, כמות הכסף מוגבלת, אבל במקרה של מיידוף, היקף ההונאה עומד בערך על 50 מיליארד דולר (הסכום המדויק מעולם לא נקבע).

תוצאות קשות

ב-11 בדצמבר 2008 מיידוף נעצר בגין ניהול והובלת ההונאה. בשנה שלאחר מכן הוא הודה באשמה על 11 עבירות פליליות (כולל הונאה בניירות ערך והלבנת הון), ונידון למאסר של 150 שנה בכלא. כמה מקרובי משפחתו ומקורבים נוספים מצאו עצמם תחת פיקוח ציבורי: מזכירתו לשעבר של מיידוף נכנסה גם היא לכלא, בעוד שרואה החשבון של מיידוף קיבל מעצר בית; אחיו של מיידוף, פיטר, שהיה קצין הציות הראשי במשרד, הורשע ובסופו של דבר נידון לעשר שנות מאסר; גורל בניו של מיידוף, שהיו אלה שהסגירו אותו, היה אולי הגרוע ביותר: מארק, בנו הבכור התאבד בשנת 2010, ואנדרו בנו הצעיר נפטר מסרטן בשנת 2014.

מיידוף. קיבל עונש מאסר של 150 שנה | צילום מסך מיוטיוב

ההשלכות של הונאת הפונזי הגדולה עבור הציבור ועבור וול סטריט היו עצומות. ההפסדים היו כל כך גדולים, עד שבשנת 2009, מס הכנסה (IRS) פיתחה אסטרטגיה מיוחדת להתמודדות עם קורבנות של הונאות פונזי.

על פי הכללים, מס הכנסה אפשר למשקיעים להשתמש ב"נמל מבטחים" כדי לעזור להם: מי שלא טען לנזק לצד שלישי, ההפסד יהיה השווה ל-95% מההשקעה בניכוי כל הכסף שהתקבל במסגרת ההונאה או הוחזר אחרי חקירת ההונאה; עבור משקיעים אשר טענו או התכוונו לטעון שהיה נזק לצד שלישי, ההפסד יהיה שווה ל-75% מההשקעה בניכוי היפרעות.

על אף מה שנחשב כ"כללים רגועים" במקרה זה, משלמי מיסים שנפגעים מהונאות פונזי או תוכניות מזויפות אחרות – עשויים להיות זכאים לתבוע על הפסד הכסף שנגנב מהם. כדי לתבוע על ההפסד, משלם המסים חייב לבסס את הטענה כי סבל מהפסד גניבה, ולהוכיח את עלות הסכום שהפסיד. בנוסף, על משלמי המסים לקבוע גם כי לא תתקבל כל תביעה להחזר של חלק כלשהו מההפסד, אשר בגינו קיים "סיכוי סביר של התאוששות בשנת המס שבה משלם המסים תובע את ההפסד".

חלק ההתאוששות מההפסד יכול להיות מסובך. עם ביטוח, ייתכן שניתן לנבא אם יהיה אפשר לקבל איזשהו חלק מההחזר – ובמקרים רבים אף יודעים מראש לכמה לצפות. אבל עם קרן פיצויים, כמו זו שהוקמה עבור קורבנותיו של מיידוף, התשובה לשאלה אם הם יקבלו בכלל את הכסף (או כמה ממנו), תישאר בגדר חידה. זה יכול לקחת שנים, אבל חמש שנים?

בוכנן מוצא את זה כבלתי מתקבל על הדעת, ואומר כי "הקורבנות רומו ונגזל מהם חיסכון החיים שלהם. כעת הזמן עובר, והפיצוי, שאמור היה להגיע מקרן שנוצרה במיוחד עבורם, עוד לא נראה באופק".