באופן אירוני: המדיה החברתית גורמת לכם להרגיש בודדים יותר

כאשר חוקרים לומדים יותר ויותר על המגמה האנטי חברתית של המדיה החברתית, הם מתחילים להבין כיצד היא משפיעה ומושפעת על ידי ההתנהגות ומצבי הרוח שלנו – במילים אחרות, מה הפסיכולוגיה שמניעה אותנו להשתמש בה, ומה הנזק הפסיכולוגי שנגרם משימוש בה?

מחקר חדש ב-American Journal of Preventive Medicine מוצא שאנשים שמשתמשים יותר במדיה חברתית גם מדווחים על יותר רגשות שקשורים לבדידות חברותית. זה בטח לא יפתיע רבים מאיתנו – מחקרים מוקדמים הגיעו למסקנות דומות, ומצאו שיותר זמן במדיה חברתית מקושר לדיכאון, קנאה, ביטחון עצמי נמוך ורגשות של נחיתות. אבל השאלה שעדיין נותרת היא – מה בא קודם, הסוגיות הפסיכולוגיות או המדיה החברתית?

הצוות מאוניברסיטת פיטסבורג לקח אנשים בין 19 ל-32, העריך כמה זמן הם מבזבזים באתרי המדיה החברתית פייסבוק, יוטיוב, טוויטר, גוגל פלוס, אינסטגרם, סנאפצ'ט, רדיט, טאמבלר, פיטנרסט, לינקדאין ו-Vine. הם גם ביקשו מהם למלא מבחנים, אשר בודקים בין השאר כיצד מרגיש אדם שמחובר או מבודד חברתית.

באופן לא מפתיע, לאנשים אשר בילו יותר זמן במדיה החברתית – שעתיים ביום או יותר – היה פי שתיים את הסיכוי של הרגשת בדידות מאשר אנשים שבילו פחות מחצי שעה ביום בה. ובמונחים של מספר הפעמים שאדם ביקר באתרים, אלו שביקרו 58 פעמים או יותר בשבוע, הגדילו את הסיכוי שלהם פי שלוש לכך שירגישו מבודדים חברתית.

הצוות מציע כמה מנגנונים שונים עבור החיבור האירוני. אחד הוא שהמדיה החברתית היא שואבת זמן, ופשוט משתמשת בזמן שאחרת אולי היה מוקדש לסוציאליזציה פיזית של אדם לאדם. לפי תיאוריות אחרות, כשרואים תמונות של אנשים באירועים מהנים זה יכול להחמיר רגשות של ריחוק מהשאר, וכשרואים אנשים ברגעי השיא שלהם זה יכול להוות השראה לרגשות של קנאה. "במקום לייצג את המציאות כפי שהיא", כותבים עורכי המחקר, "שטף ההודעות והתמונות במדיה החברתית למעשה נאצר בידי הבעלים שלה. חשיפה לייצוגים אידיאליסטיים מאוד כאלו של חיי עמיתים עשויה להפיק רגשות של קנאה ואת האמונה המעוותת שאחרים מנהלים חיים מאושרים ומוצלחים יותר, אשר אולי תגביר בדידות חברתית".

קשרים וירטואליים לא הופכים חברות לאמיתית | צילום: fotolia

מחקרים בעבר רמזו על אותה התופעה, ועל תופעות קשורות אליה. מחקר מהשנה שעברה מצא כי מעגל גדול יותר של חברים במדיה החברתית לא אומר הרבה בכלל – נראה שיש גבול למספר החברים האמיתיים שיש לנו, לא משנה על מה הפרופילים במדיה החברתית אולי יצביעו. עורכי המחקר מציעים שבשביל מערכות יחסים אמיתיות, צריך שיהיה קשר עם אדם למעשה כדי לתמוך בו: קשרים וירטואליים לא הופכים חברות לאמיתית. ומחקר אחר לא רק רמז על הכישלון של המדיה החברתית לחבר בינינו, אלא מפרש כמה מהמנגנונים מאחורי זה. מחקר מלפני כמה שנים, לדוגמא, הסתכל על הדרך בה אנשים קשורים לפוסטים של אחרים בפייסבוק. עשייה של השוואה כלשהי בין העצמי והאחר היתה קשורה ליותר רגשות של דיכאון – ולא רק השוואות לכיוון מעלה, כאשר חיים של אחרים נראים טובים יותר משלך, אלא גם לכיוון מטה גם, כאשר אתה מרגיש עליון. אפילו השוואת ניטרליות מציעות שבלי ההלוך וחזור של מערכות יחסים חברתיות אמיתיות, ההשוואות בסגנון סנאפצ'ט שמגיעות עם המדיה החברתית הן אולי חלק מהבעיה, אם לא הגורם.

העורכת הבכירה של המחקר החדש מצביעה על כך שלא לגמרי ברור לאיזה כיוון הקשר שנמצא הולך: "אנחנו עדיין לא יודעים מה מגיע קודם – השימוש במדיה חברתית או התפיסה של בדידות חברתית", הסבירה אליזבת מילר בהודעה לעיתונות. "זה אפשרי כי מבוגרים צעירים שמלכתחילה הרגישו מבודדים חברתית פנו למדיה חברתית. או שזה יכול להיות שהשימוש הגובר שלהם במדיה חברתית איכשהו הוביל לרגשות של בידוד מהעולם האמיתי. זה גם יכול להיות שילוב של השניים. אבל גם אם הבדידות החברתית הגיעה קודם, לא נראה שהיא הוקלה על ידי בילוי זמן רב יותר ברשת, גם אם במצבים חברתיים לכאורה".

וזה באמת הקושי: סיבה מרכזית לכך שאנחנו ממשיכים לחזור למדיה החברתית, לפי מחקרים אחרים, היא שאנחנו ממשיכים לחשוב שזה ייתן לנו דחיפה קדימה ויגרום לנו להרגיש טוב יותר. אבל במציאות, זה גורם לנו להרגיש גרוע יותר. האמונה השגויה היא חלק מהמעגל האכזרי.

בין אם לא בטוח לגמרי שהפסקת השימוש במדיה חברתית היא התשובה – אנחנו יודעים שנראה שהיא גורמת לאנשים להרגיש טוב יותר. אבל יש למדיה החברתית גם יתרונות, כמו שמירה על קשר עם חברים ומשפחה שנמצאים רחוק. אולי זו לא חובה לוותר עליה לחלוטין. אולי מספיק שנקצץ בזמן שאנחנו נמצאים בה, או שנתאים את הגישה שלנו אליה. או אולי זה בדיוק הסוג של תקוות שווא ורציונליזציה שגורמים לאדם לחזור למדיה חברתית בשביל עוד.