| יוסי כהן הוא ראש המוסד הבא. "יוסי היפה", כך קוראים לו בתוך הארגון, והוא אכן גבר מטופח עם גינוני דוגמנית צמרת, שער עשוי בקפידה, חליפות מחויטות, חולצות מעומלנות, נעליים איטלקיות וקרם ידיים (באמת).
האמת היא, שאם יש מישהו שעונה להגדרת ג'יימס בונד במוסד, זה הוא. "בשירות הוד מלכותה", על פי איאן פלמינג. מזמן לא היה לנו ראש מוסד ייצוגי כזה. גורם מדיני שעבד מולו בשנים האחרונות אמר את המשפט הזה: "אחרי פגישה איתו, אני זוכר מצוין את ניחוח האפטרשייב, אבל מתקשה להיזכר בתוכן הדברים שאמר".
כהן הוא איש פיקח, רב קסם, היה מפעיל סוכנים אגדי במוסד, אבל אופקיו צרים והעזתו מוגבלת. נתניהו רצה ראש מוסד כזה בדיוק: שיידע לזהות את רצון אדוניו, שיהיה מצויד בשבשבת רגישה שמודדת את רוח המפקד, שלא יהיה הרפתקן מדי. ראש הממשלה שלנו הוא איש זהיר, ראשי מוסד נועזים מדי עלולים לסבך אותו. להסתבך, ביבי לא אוהב. הוא כבר הסתבך מספיק (חאלד משעל, למשל). יוסי כהן יידע בדיוק איזה סחורה הבוס רוצה, ויעשה כל מאמץ כדי לספק אותה. יש כאלה שסבורים שהסחורה בעצם כבר סופקה, בדמות חוות הדעת ההיא שניפק יוסי כהן כראש המטה לביטחון לאומי, בעניין מתווה הגז. חוות הדעת הזו אפשרה לקיים את הדיון במתווה בקבינט, כדיון מדיני־ביטחוני. מה שראינו אתמול, זה בעצם אקט התשלום על אותה סחורה. בשלב הזה, מדובר בתיאוריית קונספירציה.
אם נתניהו היה באמת מבצע הליך בדיקה יסודי, הוא היה מגלה שבצעירותו ניסה כהן להתגייס לשירות הביטחון הכללי, אך נדחה ולא התקבל. על פי מיטב המידע שהגיע אלי, מי שחתם על הדחייה היה הפסיכולוג בשרשרת הגיוס לשב"כ. זו יכולה להיות כותרת נחמדה: ראש המוסד לא התקבל לשב"כ. אבל זה לא באמת רלוונטי. מנגנוני הסינון המוסדיים הללו לא תמיד פוגעים ולא תמיד מזהים. כהן עלה במוסד כמטאור ואין סיבה לחלוק על כישוריו כאן.
יחד עם זאת, ומשיחות רבות עם גורמים שעבדו בצמוד אליו, עושה רושם שלא מדובר באדם עם חזון אזורי או אינטלקט מיוחד, אלא במפעיל סוכנים עם שארם וערמומיות טבעית, אדם שיודע לייצר קשרים ולמנף אותם, איש עם יכולות טקטיות לא מבוטלות, אבל נטול עמוד שדרה מוצק או תפיסת עולם מגובשת שעליה יילחם. בסך הכל, מינוי סביר לגמרי. בדיוק מה שנתניהו מחפש. שיהיה להם ולנו בהצלחה.
יכולות טקטיות בלתי מבוטלות, אך ללא תפיסת עולם מגובשת. ראש המוסד הנכנס יוסי כהן | צילום: ויקיפדיה
על מה שקרה מאחורי הקלעים עוד אין מידע. קצת סבלנות, וזה ייצא. למה איחר נתניהו למעלה מחצי שעה להכרזה? נכון, אצל נתניהו חצי שעה זה לא איחור, אבל מצד שני, ראש הממשלה יודע שמדובר בשידור חי בטלוויזיה והזדמנויות כאלה הוא לא אוהב לפספס.
ויותר חשוב מזה: מדוע החליט נתניהו להכריז על תפקיד ראש המוסד בטלוויזיה? כאן, התשובה ברורה: זהו עוד שלב בשינוי הזוחל של שיטת הממשל הישראלית, מדמוקרטיה פרלמנטרית למונרכיה נסיכותית. ראש מוסד הוא תפקיד חשאי, רגיש, אפוף מסתורין. כך הוא צריך להישאר. במשך רוב שנות קיום המדינה שמו של ראש המוסד כלל לא היה מותר בפרסום. ראש ממשלה סביר מסתפק בהודעה לקונית לתקשורת כי החליט למנות את איקס לתפקיד. אבל נתניהו הוא לא ראש ממשלה סביר. הוא צריך לייצר ציפיות, להעמיד צוותי שידור מול הדגל המיותם, לעורר התרגשות, לביים "מרוץ" בו הוא הפוסק האחרון והיחיד (חוץ ממנה, כמובן), להעמיד את כולנו בשלשות מול השררה ואז להופיע, עם הבריטון הסמכותי, הבלורית הסגלגלה והמנהיגות הטבעית, להגיד כמה מילים על המצב, לשבח את השב"כ ולהודיע מי הוא ראש המוסד. רק צביקה הדר היה חסר שם אתמול בערב.
מילה אחרונה על נושא שאי אפשר לדלג עליו: כיפת ברזל. העובדה ששלושה מארבעת ראשי זרועות הביטחון העיקריות של מדינת ישראל הם דתיים. יורם כהן ראש השב"כ ורוני אלשייך מפכ"ל המשטרה חובשי כיפה, יוסי כהן דתי נטול כיפה, בוגר ישיבה ואיש מאמין. רק הרמטכ"ל גדי אייזנקוט מייצג את הציבור החילוני ואני מניח שעוד יישפכו על העובדה הזו הררי מילים ויינטשו סביבה לא מעט קטטות.
בשלב הזה, אני מציע לא להתרגש מזה. חובשי הכיפות מגיעים לעמדות הגבוהות כי הם שם. מתגייסים, מתנדבים, מתקדמים, מקריבים ומשתלבים. אי אפשר לבוא אליהם בטענות. מי שרוצה להיות נוכח בצומתי קבלת ההחלטות, צריך להיות שם. הם שם. כרגע, אני לא מזהה ביורם כהן, ראש שב"כ שונה מקודמיו, על רוני אלשייך אני שומע רק מילים טובות (אם כי נטל ההוכחה שאין "דיל" בינו לבין ראש הממשלה לא הורם עדיין) ויוסי כהן צריך הזדמנות להוכיח את עצמו.
כל אלה שמרגישים מאוימים מהנוכחות הגוברת הזו של הכיפות הסרוגות בעמדות ההשפעה המרכזיות על חיינו, עושים את זה על אחריותם האישית. ככה זה בדמוקרטיה. תחושת המאוימות הזו מיותרת בדיוק כמו היללות מהצד השני (בעיקר הימין והציונות הדתית) על זה שאין להם השפעה בתקשורת. מרוב שאין להם, עוד מעט כבר אין תקשורת.
לכתבה במעריב
|
|
