Forbes Israel Logo

מציאות חדשה: האם פוטין הלך הפעם צעד אחד יותר מדי?

המחאה שקמה בבלארוס לא באמת הדאיגה את הנשיא פוטין. אבל ניסיון ההתנקשות הכושל במנהיג האופוזיציה נבלני יצר מציאות חדשה שבה המערב יתקשה לעמוד מנגד

במרץ 2004 נבחר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לכהונה שנייה כנשיא. לפי החוקה הרוסית דאז, הבחירות לנשיאות התקיימו אחת לארבע שנים עם הגבלה של שתי כהונות רצופות. ב־2008 הצריחו פוטין ובן טיפוחיו דימטרי מדבדב בין כסאות הנשיא וראש הממשלה לכהונה אחת. לאחריה פוטין חזר לבית הנשיא, הפעם לשתי כהונות בנות שש שנים כל אחת.
אבל למה לעצור כאן? בתחילת השנה הוא הציג למשאל עם חבילה של תיקונים בחוקה, ביניהם ביטול ההגבלה על כהונות רצופות כנשיא ואיפוס הספירה עבור עצמו. במילים פשוטות – שינוי שיאפשר לפוטין להישאר נשיא עד 2036, לא סופי.

הכתבה מופיעה בגיליון ראש השנה 2020 של פורבס ישראל. לרכישת הגיליון לחצו כאן

אפילו הקורונה לא עצרה אותו. משאל העם נדחה קצת ונפרס על שבוע במקום על יום אחד, אבל שינויי החוקה שהציע פוטין זכו לרוב מוחץ של 78% במשאל. מדובר במספר מרשים עד מחשיד, במיוחד לאור סקרים שהראו כי פוטין נהנה משיעורי תמיכה של פחות מ־60% לראשונה מאז התמנה לנשיא בשנת 2000. בקרב הצעירים בגילאי 24־18, רק 10%הצהירו כי יש להם אמון בנשיא. הירידה בשיעורי התמיכה היתה תוצאה ישירה של טיפול כושל במגפת הקורונה. מספר החולים ברוסיה כבר חצה את המיליון. הצהרות מוקדמות על מיגור המגיפה ברוסיה ועל חיסון שנמצא וכבר מחולק לאוכלוסייה, התקבלו בחוסר אמון.

ניצחון מקומי

מספר ימים לאחר משאל העם, פרצה מחאה רחבה יוצאת דופן נגד פוטין במזרח המדינה. במחזור חברובסק, המרוחק כ־8,000 ק"מ ממוסקבה בואכה הגבול עם סין, הושפל המושל המקומי, סרגיי פורגל, כשנעצר מול המצלמות ונשלח למוסקבה. פורגל שהביס ב־2018 את המועמד של פוטין באזור אינו מתנגד קולני מדי לקרמלין בעצמו, אך ההצבעה לו נחשבה כהצבעת מחאה נגד הקרמלין. שנה לאחר מכן, הוביל פורגל את המפלגה הליברל דמוקרטית שלו לניצחון גם בפרלמנט המקומי.

לנשיא רוסיה סמכות חוקית להדיח ולמנות מושלים, ואכן, מספר ימים לאחר ניצחונו הגורף של פוטין במשאל העם, נעצר פורגל באשמת מעורבות ברציחתם של אנשי עסקים לפני 15 שנה. פוטין ניצל את סמכותו כדי להדיח את פורגל, אבל הציבור המקומי סירב לקבל זאת ויצא לרחובות. לכל אורך הקיץ נערכו הפגנות המוניות אחת לשבוע במחאה על התערבות השלטון המרכזי בפרובינציה הרחוקה.
אך במקביל להפגנות האלו, מצא עצמו פוטין מתמודד עם הפגנות מסוג אחר, מעבר לגבול.

המהפכה הבאה?

אלכסנדר לוקאשנקו, "הדיקטטור האחרון באירופה", הוא הנשיא היחידי שידעה בלארוס מאז 1994. בבחירות שהתקיימו בתחילת אוגוסט התמודד לוקאשנקו על כהונה שישית. שלא כמו בפעמים הקודמות, האווירה לקראת הבחירות היתה סוערת – מתמודדים פוטנציאלים הבטיחו לשים סוף לשלטון האימים – וסולקו בדרכים שונות מההתמודדות. אחד הבולטים שבהם היה סרגיי טיכאנובסקי, בלוגר מפורסם שהיה מהראשונים שיצאו נגד לוקאשנקו והושלך למאסר. אלא שלא כבעבר, האופוזיציה סירבה להיכנע. סבטלנה טיכאנובסקאיה, אשתו של המנהיג שנעצר, התמודדה בבחירות ונהנתה מתמיכה רחבה בקרב האופוזיציה. סקרים בלתי תלויים הצביעו על יתרון ברור שלה.

לו היו מתקיימות במדינה בחירות חופשיות, בהחלט ייתכן כי היתה מנצחת. אלא שהבחירות היו רחוקות מלהיות חופשיות. ביום הבחירות עצמו בלארוס נראתה כמו שדה קרב – כוחות צבא נפרסו ברחובות והאינטרנט נותק. באורח פלא, מיד לאחר סגירת הקלפיות, השלטונות בבלארוס כבר ידעו לספר על התוצאה המדויקת ועל ניצחון גדול נוסף של לוקאשנקו.

פוטין. מסתבך דווקא בתקופה טובה יחסית מבחינתו. צילום: shutterstock
פוטין. מסתבך דווקא בתקופה טובה יחסית מבחינתו. צילום: shutterstock

הפעם באופוזיציה סירבו לוותר ויצאו להפגנות ברחבי המדינה. בחלק מהמקרים כוחות הביטחון ניסו לשבור את ההפגנות בכוח, אך ללא הצלחה. דיווחים על מעצרים נרחבים והתעללויות לא מנעו את התרחבות ההפגנות. מחסום הפחד, הנכס החשוב ביותר בכל דיקטטורה, נשבר. באיחוד האירופי גינו בחריפות. פוטין מצידו הכריז כי יפרוס בבלארוס כוח משטרתי חדש "אם המצב ייצא משליטה".

איחוד בין המדינות?

מה שקורה כעת בבלארוס הוא למעשה אותו הסיפור שחוזר במזרח אירופה מאז המהפכה הכתומה באוקראינה ב־2004 – כוחות המתנגדים לרוסיה זוכים לתמיכה רחבה בזמן שרוסיה והנאמנים לה נאחזים בקרנות המזבח גם במחיר של התנגשות אלימה.

בלארוס אמנם קטנה משמעותית מאוקראינה אבל חשובה לא פחות. מבין הרפובליקות הסובייטיות לשעבר, בלארוס נותרה הקרובה ביותר לרוסיה. עד כדי כך, שבשנים האחרונות עובדים בקרמלין על איחוד בין שתי המדינות. בכל מקום שרוסיה הציעה יוזמה, בלארוס היתה הראשונה להצטרף. נוכח הדברים, איש לא מטיל ספק באמינות איומיו של פוטין.

מבחינת רוסיה, החשיבות של בלארוס היא לא רק כלכלית – הרפובליקות הסובייטיות לשעבר אוקראינה בלארוס וגיאורגיה, הן החיץ האחרון שנשאר בין רוסיה לאיחוד האירופי, בין רוסיה לברית נאט״ו. מבחינת הרוסים אובדן החיץ הזה הוא איום בטחוני מן המעלה הראשונה


מבחינת רוסיה, החשיבות של בלארוס היא לא רק כלכלית – הרפובליקות הסובייטיות לשעבר, אוקראינה בלארוס וגיאורגיה, הן החיץ האחרון שנשאר בין רוסיה לאיחוד האירופי, בין רוסיה לברית נאט״ו. מבחינת הרוסים אובדן החיץ הזה הוא איום בטחוני מן המעלה הראשונה. ולראייה, רוסיה פעלה בכל הכוח כדי לא לאפשר את נפילת אוקראינה לידי המערב, גם במחיר סנקציות כלכליות שחתכו את התוצר הרוסי בשליש. גם על בלארוס רוסיה לא תתפשר.

האיחוד האירופי, מנגד, מוצא עצמו בבעיה. מצד אחד הם לא יכולים שלא לגנות ולהחרים את המשטר הדכאני במינסק. בבריסל הזדרזו והטילו סנקציות על בכירים במשטר הבלארוסי, להוציא את לוקאשנקו "כדי לשמור על ערוץ פתוח מולו". מהצד השני, אם ילכו רחוק מדי, הם עשויים לקבל מלחמת אזרחים נוספת על גבול האיחוד.

ענישה בסגנון רוסי

לו היו הדברים נשארים כך, ייתכן והמנה הרגילה של סנקציות אירופיות היו מספיקות. אלא שבסוף אוגוסט, בעיצומו של המשבר בבלארוס והטונים המחריפים בין הצדדים, פרצה פרשה נוספת – הרעלתו של מנהיג האופוזיציה הרוסי, אלכסיי נבלני. נבלני, שהביע תמיכה פומבית במחאות נגד הקרמלין ותומכיו, הורעל בגז עצבים בטיסה מסיביר למוסקבה. מצבו התדרדר עד כדי תרדמת, ממנה הספיק להתאושש. מומחים מגרמניה היו הראשונים לקבוע כי נבלני הורעל, ובברית נאט"ו טענו כי רוסיה הפרה את החוק הבינלאומי.

נוכח רצף האירועים, התעוררה בגרמניה, הנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, קריאה לקאנצלרית אנגלה מרקל לפעול בתקיפות נגד רוסיה. במטרה להעביר מסר תקיף מבלי להוציא את המצב משליטה, פוליטיקאים בכירים בגרמניה קוראים למרקל – במהלך שנראה כאילו לקוח מבית היוצר של פוטין – לאיום במפורש כי גרמניה תמנע את השלמת פרויקט הדגל של רוסיה בתחום הגז הטבעי.

מרקל. תאלץ לפעול הפעם ביתר נחרצות. צילום: shutterstock
מרקל. תאלץ לפעול הפעם ביתר נחרצות. צילום: shutterstock

פרויקט "הזרם הצפוני 2" הוא אחד הפרויקטים החשובים במערך הגז הרוסי בשנים האחרונות. מדובר בצינור תת־ימי שני בין רוסיה לגרמניה, שאמור להכפיל את כושר אספקת הגז של רוסיה לצפון אירופה, ובעיקר אמור לספק לרוסים נתיב זול יותר להולכת גז, במקום מערך הצינורות שעובר דרך אוקראינה ובלארוס שמקבלות על כך מיליארדי דולרים בשנה.

מתיחות מול גרמניה

"הזרם הצפוני 2" עלה גם על הרדאר האמריקאי בשנתיים האחרונות. האמריקאים מחפשים להרחיב את הנתח שלהם בשוק האנרגיה באירופה ועל הדרך להצר את צעדיה של רוסיה. בסוף 2019 הטילו האמריקאים סנקציות על הפרויקט שכבר כמעט והושלם. בחודשים האחרונים, כשהרוסים התקשרו עם חברות חדשות כדי להשלים את החלק בצינור שנותר, הגבירו האמריקאים לחץ עם איומים ישירים על כל חברה אירופית שהתקשרה עם רוסיה להשלמת הפרויקט. האירופאים, שבונים על כך שחסכון בעלויות הרוסיות להולכת הגז יוביל להוזלה במחירים, זעמו על ההתערבות האמריקאית, אך כעת, כאמור, יוצאים בעצמם נגד הפרויקט.

מרקל, שמודעת להשלכות של מהלך חריף כל כך נגד רוסיה, עדיין לא נתנה את ההוראה, אך הלחץ עליה גדול. עצם האיום כבר מוביל למתיחות בין רוסיה לגרמניה.

באופן מסורתי, מרקל מעדיפה להסתפק בגינויים וסנקציות מתונות בעתות משבר מול רוסיה, אך הפעם ספק אם תוכל להסתפק בכך. המחאות המצטברות על הטיפול הרוסי בבלארוס ועל הרעלת אחד מהיריבים הפוליטיים הבולטים של פוטין, לא עומדות להיעלם. מנגד, צעד כזה של גרמניה נגד רוסיה, שכבר השקיעה מיליארדים בפרויקט, לא יעבור בלי תגובה חריפה של פוטין. ואין לו שום תוכניות לפנות את הבמה בקרוב.

צילומים: Shutterstock

הכתבה מופיעה בגיליון ראש השנה 2020 של פורבס ישראל. לרכישת הגיליון לחצו כאן

שער גיליון ראש השנה 2020 של פורבס ישראל
שער גיליון ראש השנה 2020 של פורבס ישראל

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן