האסטרונאוטים הוותיקים של נאס"א, בוב בנקן ודאג הארלי, המריאו לפני כשבוע ממרכז החלל קנדי בפלורידה. פחות מיום לאחר מכן הם הגיעו לתחנת החלל הבינלאומית. זו הייתה הטיסה הראשונה לחלל של צוות אמריקאי מאז 2011.
אבל מה שמשמעותי עוד יותר: זו הפעם הראשונה אי פעם שהאסטרונאוטים טסו לחלל בחללית בבעלות פרטית. בנקן והארלי תפסו טרמפ על קפסולת דרקון, ששוגר על ידי רקטת פלקון 9, שתוכננה ויוצרה על ידי SpaceX והמייסד אלון מאסק. הזוג אף הובל למשטח השיגור במכוניות חשמליות של טסלה.
זה רגע מנצח עבור מאסק והחברה שלו, שבסיסה בקליפורניה. אבל זה לא סתם ניצחון למיליארדר וחברה אחת. זהו שיאו של מאמץ בן עשרות שנים להפוך את החלל לזירה חדשה של יזמות.
"זו אותה התרגשות שחשתי כילד במהלך נחיתת אפולו על הירח", אומר טום זליבור, אדמירל בדימוס ומנכ"ל קרן החלל, עמותה שמקדמת את חקר החלל. "אלו הן הזדמנויות מעוררות השראה עבור אנשים שאולי לא חשבו על זה קודם".
ניצחון הקפיטליזם
במהלך תוכנית אפולו, הטסתו של ניל ארמסטרונג לירח לא הסתכמה רק בטכנולוגיה או במדע. זה היה ניצחון הקפיטליזם על הקומוניזם. או כך הלכה הרטוריקה. המציאות הייתה שונה. כן, תוכנית אפולו נבנתה על ידי מאות חברות פרטיות, אבל ההתפתחות והכוונה שלה רוכזו על ידי הממשלה הפדרלית שהוציאה סכום של כ-152 מיליארד דולר, במונחים של היום, כדי להנחית אדם על הירח. החלל היה נחלתה הבלעדית של הממשלה באמצעות תוכנית מעבורות החלל בשנות השמונים.
זה בער לחובבי חלל רבים, שתשוקתם טופחה בסיפורי מדע בדיוני על ידי אוהבי רוברט היינליין, אשר הציג עתיד בחלל מונע על ידי בעלי הון. כאשר המלחמה הקרה הסתיימה בשנת 1991, הזדמנויות יזמיות בגבול הסופי החלו להיפתח סוף-סוף – באופן אירוני, בתוך ברית המועצות לשעבר.
"הרוסים הם אלה שעשו את הצעדים הראשונים בשירותים מסחריים בחלל", אומר ג'פרי מנבר, יזם חלל ותיק ומנכ"ל Nanoracks. "בגלל התמוטטותם הכלכלית הם קיבלו החלטה שהנכסים האיכותיים שלהם – בין אם מדובר בחברת התעופה אירופלוט, או בלט הבולשוי או חלל – צריכים לעמוד בזכות עצמם".
מנבר שירת בממשלת רייגן בשנות השמונים, שם סייע להקמת משרד המסחר החלל. בתפקיד זה הוא עזר להבטיח את החוזה המסחרי הראשון בין סוכנות החלל הסובייטית לחברה אמריקאית. עבודתו ברוסיה נמשכה לאחר נפילת ברית המועצות, תחילה בעבודה עם חברת החלל הרוסית אנרג'יה החל משנת 1992.
פחות תחרותיות
הופעתן של חברות חלל רוסיות, שבנו רקטות עמידות בתגי מחיר סבירים, סייעה להמריץ את השוק. פירמות אירופיות ואמריקאיות, שהונחו על ידי המנהל הצבאי-תעשייתי, דחקו אותן הצידה על ידי שתדלנות ממשלותיהם להגבלת מספר השיגורים הרוסים. מאמר של פורבס מ-1993, דן בתגובה הזו לתעשיית הרקטות הרוסית המתהווה, והגיב באופן קצת מעוות: "האם תחרות זה לא דבר טוב? לא. לחברי קרטל זה לא".
בשנת 2000, מנבר הפך למנכ"ל הראשון של מירקורפ, חברה הולנדית שהשתלטה על פעילות תחנת החלל הרוסית מיר. אף על פי שכהונתו הייתה קצרה (תחנת החלל בוטלה על ידי הממשלה הרוסית במארס 2001), הוא הצליח להגיע לכמה הישגים: אספקת המטען הממומנת הראשונה, משימת הצוות הראשונה במימון פרטי וחוזה התיירות הראשון.
בינתיים, ארה"ב ראתה מיני-בום של יזמי חלל המייסדים חברות לייצור רקטות שיגור. מאמצים אלה, לעומת זאת, נפגשו לעתים קרובות עם התנגדות מצד קובעי מדיניות ותעשיות מסורתיות. הרוב הסתיים בכישלון. "היו הרבה חסמים פוליטיים ותרבותיים לקבל יזמות חלל בארצות הברית באותה תקופה", אומר מנבר.
דוגמה אחת בולטת למאמצים אלה הגיעה מהבנקאי והמיליארדר אנדרו ביל, שהקים חברת תעופה וחלל בשנת 1996 במטרה לייצר רקטות בעלות נמוכה לשימוש חוזר. "זה היה הימור גדול", הוא אמר לפורבס באפריל 2000. הוא צדק. המזל אזל כחצי שנה לאחר מכן, כשביל סגר את החברה, תוך שהוא מציין כי בלתי אפשרי להתחרות בתעשייה האווירית המסובסדת על ידי הממשלה.
לשכנע את הממשלה
בסביבה זו הקים אלון מאסק את SpaceX בשנת 2003, בעזרת 307 מיליון דולר ממכירת Zip2, החברה הראשונה שייסד, ו-1.5 מיליארד הדולר ממכירת PayPal, החברה השנייה שלו. "היה ברור שיש צורך בשיטה אמינה וזולה להגיע לחלל", אמר אז מאסק לפורבס.
חלק מרכזי באסטרטגיה המוקדמת של מאסק היה לגרום לכך שהממשלה תהיה לצדו, אומר צ'אד אנדרסון, שחברת ההשקעות הניו יורקית שלו, Space Angels, השקיעה ב-SpaceX: "לפני SpaceX הממשלה הייתה הלקוח העיקרי. היית זקוק ללקוח הזה בכדי לגרום לדברים לעבוד. אז אלון מאסק ו-SpaceX עשו מאמצים רבים כדי לגרום לממשלה לקחת אותם ברצינות".
מאסק חשף שילוב של מופע וביצוע שמזכיר את הווארד יוז. בסוף 2003, למשל, מאסק "חשף" את רקטת הפלקון 1 המוקדמת של החברה שלו באמצעות שילוח של אחת מהן ברחבי ארה"ב במשאית, וחנה מול מוזיאון הסמיתסוניאן לחלל. אבל זה היה אחרי שהוא כבר בחן בהצלחה את המנועים שלו.
אבן דרך נוספת לתעשייה הושגה בשנת 2004 כאשר SpaceShipOne, חללית שנוצרה על ידי מהנדס החלל החלוצי ברט רוטן וחברתו Scaled Composites ביצעה שתי טיסות תת-חלל מצליחות. זה אפשר לרוטן לדרוש מ-Ansari XPRIZE תמריץ של 10 מיליון דולר, תמריץ שהוצע לדרבן פיתוח רכבי חלל פרטיים. הטכנולוגיה קיבלה לאחר מכן רישיון על ידי סר ריצ'רד ברנסון עבור Virgin Galactic, שמטרתה להטיס תיירים לחלל בהמשך השנה.
השינוי המיוחל
ההתלהבות ממאמצי החלל הפרטיים החלה להתפוצץ אפילו בוושינגטון. בשנת 2004 העביר הקונגרס חקיקה שסייעה לפנות מסלול רגולטורי עבור חברות שיגור מסחריות. שלי ברונסוויק, סמנכ"ל הכספים של קרן החלל, התומכת בחקירת חלל, מתייחסת לכך כבסיס שהביא לשיגור של SpaceX. "זה בנוי על החקיקה הנכונה, על מימון נכון, ועל המדיניות הנכונה בעשרים השנים האחרונות", היא אומרת.
עד 2005, נאס"א החלה לשנות את אופן שבו היא עושה עסקים, עם כניסתה של תוכנית שירותי ההובלה המסחריים שלה לחלל. מובלת על ידי מנהל נאס"א דאז, מייק גריפין, זה שינה את הדרך שבה הסוכנות עשתה עסקים. במקום לקחת את ההובלה בתחום ההנדסה והעיצוב, סוכנות החלל פשוט זיהתה יכולות תובלה והזמינה חברות להציע הצעות בפגישה איתה.
SpaceX ניצלה את ההזדמנות וזכתה בחוזה עם נאס"א בשנת 2006 שסיפקה לה 278 מיליון דולר לפיתוח רקטת הפלקון 9 שלה, ששוגרה בהצלחה לראשונה בשנת 2010. היא חתמה על חוזה נפרד של 1.6 מיליארד דולר עם סוכנות החלל בשנת 2008 לשילוח מטען לתחנת החלל הבינלאומית, אותה החלה להגשים בשנת 2012 כאשר קפסולת הדרקון שלה הפכה לחללית הפרטית הראשונה שעגנה בתחנה.
אחת הסיבות להצלחה זו, אומר אנדרסון, המייסד של Space Angels, היא שחברות חלליות מדור קודם לא שמו לב להזדמנות. "הקבלנים הגדולים לא חשבו שזה שווה את זמנם מכיוון שהסכומים היו כה קטנים", הוא אומר. "אבל עבור SpaceX, חברה צעירה , מגובה על ידי יזמים, זה היה סכום כסף גדול".
הזדמנויות עסקיות
התזוזה התרבותית שעוררה תוכנית המטען המסחרית של נאס"א סייעה בהורדת חסמים אחרים עבור יזמי החלל. ג'פרי מנבר, למשל, חזר למשחק עם חברה חדשה, Nanoracks, אשר התקינה בשנת 2010 פלטפורמת מחקר בתחנת החלל הבינלאומית, מה שמאפשר ללקוחות לבצע ניסויים בחלל. בשנת 2014 התקינה בתחנה מערכת פריסה שניתן להשתמש בה כדי להכניס לוויינים קטנים למסלול.
עם התקדמות העשור החלה SpaceX להציע שירותי שיגור ללקוחות מסחריים אחרים כמו חברות טלקומוניקציה, במחירים נמוכים בצורה דרסטית מהמתחרות שלה (כולל חברות הרקטות הרוסיות). בין SpaceX ל-Nanoracks עלות ההגעה לחלל הפכה זולה יותר במהירות דרסטית, ופתחה הזדמנויות עסקיות חדשות.
אחת המרוויחות מההזדמנויות הללו היתה פלאנט, שפרסה את הקונסטלציה הראשונה של לוויינים קטנים שצילמו את פני כדור הארץ ושימשו לחיפושי נפט וגז בשנת 2014. הלוויינים שוגרו לתחנת החלל הבינלאומית על רקטה תחת חוזה מטען מסחרי של נאס"א ונשלחו למסלול ממערכת הפריסה של Nanoracks. החברה, שבסיסה בסן פרנסיסקו, מתהדרת כעת בהערכת שווי של מעל 2.2 מיליארד דולר, לפי Pitchbook.
בעקבות ההצלחה הזו ואחרות כמוה, המשקיעים החלו לנהור לתחום החלל המסחרי. על פי דיווח של Space Angels, מאז 2009 הושקעו למעלה מ-30 מיליארד דולר בלמעלה מ-530 חברות חלל שונות. בינהן מספר חדי-קרן מגובי קרונת הן סיכון, כולל יצרניות הרקטות Planet, SpaceX ו-L.A.
שינוי תרבותי ענק
ההצלחה עם שילוח המטענים שכנעה את נאס"א לאמץ גישה עסקית להחזרת שיגורי האסטרונאוטים לאמריקה. "תחום החלל המסחרי באמת הצטיין ביכולת המסחרית והטכנית", אומר פיל מקאליסטר, מנהל תחום הטיסות המסחריות של נאס"א.
בשנת 2014 נאס"א העניקה חוזים לטיסות חלל מסחריות עם צוות אנושי לשתי חברות: בואינג, חטיבת החלל האווירית העובדת עם נאס"א מאז שנות השישים, ו-SpaceX. יחד, שני החוזים שווים עד 6.8 מיליארד דולר. "זה היה שינוי אדיר בשותפות ובאחריות למגזר הפרטי, שמיועד למהירות וחיסכון. אלה דברים שנאס"א מודעת אליהם, אבל זה לא באמת בכישורי הליבה שלנו", מצחקק מקאליסטר.
זה לא אומר שנאס"א מוותרת לחלוטין על מעורבותה בפיתוח חלליות של אחת מהן, אומר מקליסטר. אך הוא רואה בכך שיתוף פעולה המשלב את מיטב המומחיות הממשלתית עם זו של המגזר הפרטי. הוא מכיר בכך שזה לא תמיד היה קל.
"זה היה שינוי תרבותי ענק עבורנו לקחת צעד אחורה ולהגיד שאנחנו הולכים לתת חלק מהשליטה הזו למגזר הפרטי", הוא אומר. "וזה היה מאוד קשה עבור נאס"א, כי הרגשנו שאנחנו המומחים בזה. אני חושב שזה היה האתגר הגדול ביותר בשלב מוקדם של התהליך".
עבור ג'פרי מנבר, שליחת האסטרונאוטים לחלל על ידי SpaceX "היא נקודת המבט" על העשורים האחרונים של יזמות. "זה מה שהמשימה הזו באמת הולכת להביא הביתה לקהל האמריקני ולעולם", הוא אומר. "שהמגזר הפרטי הוא כעת שותף מלא לפתיחת גבול החלל".
צילום התמונה הראשית: shutterstock
