הוריו של יאיר רקאנטי ברחו מאיטליה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה והיגרו למקסיקו. יאיר גדל במקסיקו וחונך על ערכים ציוניים. כמו יהודים רבים, הוא חלם לעלות לישראל. עוד במקסיקו ובדרך להגשמת החלום הציוני שימש במקסיקו כמדריך ולאחר מכן כראש תנועת הנוער הציוני, עד שבגיל 19 עלה לבדו לישראל, התגייס לצה"ל, לחיל השיריון, והפך לקצין מוערך.
עם תום שירותו הצבאי נרשם ללימודי יחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים, זאת במקביל ללימודיו אודות אמריקה הלטינית. בהמשך, עבד כשלוש שנים במערכת הביטחון במחלקת קשרי חוץ וסיוע, מה שסלל את דרכו למשרד החוץ.
"זה התחיל כתחביב. כשהתחלתי לשמוע ביקורות נלהבות מהסביבה זה דחף אותי להמשיך ליצור ולפתח את זה בצורה מקצועית יותר"
את הקריירה כדיפלומט צעיר התחיל יאיר כשהוא רק בן 29. בהתחלה עבד בתפקיד זוטר ולאט לאט טיפס בסולם התפקידים: נספח עיתונות, קונסול וסגן שגריר ישראל במקסיקו. כשהיה יאיר בן 45 הוא קיבל את התפקיד הנכסף כשגריר ישראל בבוליביה, בהמשך שגריר ישראל בפנמה ולבסוף שגריר ישראל בקולומביה. תפקידים שמאוד אהב ושהסבו לו גאווה גדולה.
התחיל כתחביב
אחרי כ-40 שנה כדיפלומט, כשיאיר בן 67, הוא יוצא לגמלאות וחושב מה לעשות הלאה. הגעגועים לתרבות המקסיקנית עליה גדל החלו להציף אותו מחדש. הוא התחיל לצייר והמשיך במלאכת עיטור ומחזור קופסאות של סיגרים אותם עישן. "בשנים הראשונות", מספר יאיר, "זה התחיל כתחביב. כשהתחלתי לשמוע ביקורות נלהבות מהסביבה זה דחף אותי להמשיך ליצור ולפתח את זה בצורה מקצועית יותר".
הוא החל ליצור אומנות שנשענה על זיכרונות ילדותו במקסיקו ואהבתו לאומנות פשוט פרצה ממנו. "זה התחיל מקופסאות הסיגרים. הקופסאות הינם שריד לעושר שהיה במקסיקו לפני שנבזז ונעלם בעקבות הספרדים. הקופסאות הן אולי גם סמל להבדלי המעמדות. גם הסרטים והאבנים שבהם אני משתמש הם זיכרון מימי העושר של מקסיקו".
"התחלתי לשבץ את קופסאות הסיגרים מתכשיטים שפרקתי". בהמשך, במסעותיו בעולם, נסע לשווקים ורכש סרטים ואבנים מיוחדות אותן הוא משבץ בכישרון רב. השיבוץ הוליד עשרות תמונות המושתתות על התרבות המקסיקנית בה מפארים את פולחן המת. זו בעצם הדרך שבה חוגגים את מותו של הסבל. הסברה שאדם שנפטר מפסיק לסבול והוא בעולם שכולו טוב. "במקסיקו כל נובמבר חוגגים את יום המתים. באים לקבר עם פרחים ושתיה וזו חגיגה גדולה של החי עם המת. כל ההוויה הזו קסמה לי".
מאז יוצר יאיר גולגולות נוצצות, בהמשך הוסיף לבבות, ציפורים ושאר בעלי חיים. הכל פרי מוחו הקודח. את האומנות שלו יאיר יוצר בסטודיו קטן ומסודר למשעי. בחדר עשרות קופסאות עם סוגים שונים של חומרים שאסף בשנים האחרונות במסעותיו בעולם.
סגירת מעגל
הסטודיו ממוקם בדירה שלו ושל בת זוגו לאה פרץ, לה הוא נשוי בשנית. פרץ היא אשה חזקה ודמות מוערכת ומוכרת בעולם האופנה. היא בעיקר מוכרת מתפקידה כראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר.
התערוכה הראשונה של יאיר היתה בבית קום אל פו בנמל ת"א, לאחר מכן תערוכה נוספת בבית התרבות של כפר שמריהו ולבסוף בשגרירות מקסיקו בת"א.
לפני כשנה וחצי פנה ליאיר הבעלים של חנות לאומנות מקסיקנית ברומא. הוא ראה באינטסגרם את עבודותיו והציע ליאיר לעשות תערוכה באיטליה לכבוד יום המתים. יאיר שמח על הפניה והתערוכה יצאה לדרך. בזכות האירוע יצאו גם כתבות באיטליה ובמקסיקו בדבר התערוכה.
כחלק מסגירת המעגל, יאיר צלצל לשגריר מקסיקו בישראל מתוך מחשבה כי הוא מקדם את האומנות המקסיקנית. הוא שלח לו מספר תמונות והוזמן לפגישה, בסיומה הביעו השגריר והנספח התלהבות רבה מהיצירה. הם שיתפו אותו שכל שנה ב-1/11 הם חוגגים את יום המתים והזמינו אותו לתערוכה בחסות השגרירות, בה הוא התבקש להציג 20 מעבודותיו.
"החלום הבא שלי, לאחר הקורונה, הוא לקיים תערוכה במקסיקו וכמובן להיחשף לקהלים חדשים בישראל ובחו"ל", מסכם יאיר.
אנחנו נפרדים לשלום ואני מבטיחה לנסות לחשוף אותו לעוד קהל ישראלי.
הכותבת מיטל כץ בעלת מיזם הסיורים החברתי "בעקבות המקצועות שנעלמים מן העולם" – תיעוד בצילומים. צילום המיזם: Hadas Elder.
גם בסגר אנחנו ממשיכים לתעד, לשמר ולשווק בעלי מלאכה ואומנים ותיקים הזקוקים לנו. במיזם החברתי – "בעקבות המקצועות שנעלמים מן העולם".
עבודות הסיקור והיח"צ ניתנים לבעלי מלאכה ולאומנים יחודיים חינם, ומתאפשרים אודות לכרטיסים שאתם רוכשים לסיורי המיזם – להסבר והזמנת סיורים לאחרי הסגר – לאתר המיזם
