הפיכה ומהפכה: איזו טורקיה נכנסה ל'הפיכה', ואיזו יצאה ממנה?

סוף השבוע סיפק את אחד המאורעות ההיסטוריים החשובים שעברו על טורקיה המודרנית, כך לפחות אם לשפוט לפי שידורי החדשות מסביב לעולם. אך הטלטלה הדרמטית שעבר הצבא הטורקי ביום ה-29 ביולי 2011, 5 שנים לאחור, עברה בשקט יחסי בעולם. אז, הודיעו הרמטכ"ל המכהן ושלושה מראשי הזרועות – מפקד חיל האוויר, מפקד חיל הים ומפקד זרוע היבשה – על התפטרותם. התפטרות זו היוותה את סיומו של שלב מסיבי בטיהור הצבא מגורמים כמאליסטיים על ידי ארדואן, אז בכובעו כראש הממשלה.

ארדואן הוכיח לאורך השנים היטב את הביטוי המחויך "זה שאני פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריי". מספר רב של התארגנויות, חלקן נופחו על ידו וחלקן אותנטיות, כוונו כדי לעצור את הגל האסלאמיסטי שארדואן הוביל, ושעקר בשיטתיות את המורשת החילונית של מייסד הרפובליקה הטורקית כמאל אתא טורק.

כספיח לפרשת סלדג'האמר, הניסיון החתרני האחרון להפיל את שלטון ארדואן נכון ל-2011, בוצע גל מעצרים נוסף בשורות הקצונה בצבא טורקיה בהובלתו, כולל מספר קצינים בכירים. הרמטכ"ל ומפקדי הזרועות הגיעו לפגישה עם ארדואן, בה הוא סירב לקבל את בקשותיהם, ואז התפטרו. הצבא הטורקי ספג מכה מבצעית ומוראלית קשה עם אובדן קציניו המנוסים והמצטיינים, אולם ארדואן יכול היה לשתול נאמנים נוספים בצבא, וכך הפך אחד מהצבאות מטילי האימה הגדולים במזרח התיכון, לצבא נעדר מעוף אך נאמן ברובו לאליטה החדשה.

המסגד הכחול באיסטנבול. טורקיה מאבדת מחילוניותה | צילום: fotolia

המורדים שביקשו להדיח את ארדואן ולכונן משטר צבאי זמני בטורקיה בסוף השבוע האחרון, הם למעשה קליקה של קצינים מחיל האוויר. קבוצה זו ניסתה לבצע הפיכה ללא התנאי החשוב ביותר לביצועה – תמיכתה של הקצונה הבכירה במהלך, שתוביל לתמיכתו של הצבא כולו. בשל כך ניתן היה להגיב צבאית נגד המורדים. האינטרנט ורשתות הסלולר פעלו אף הם ואפשרו את גיוס ההמונים נגד ההפיכה. המורדים לא הצליחו לשלוט בכל המרחב האווירי של המדינה, בגבולות ובשורה של עמדות מפתח נוספות, שבלעדיהן הסיכוי להצלחת הפיכה היה קטן. טורקיה, למי ששכח, אינה מדינה אפריקאית בשנות ה-80 שדי לה ביחידת קומנדו דלת משתתפים שמשתלטת על ארמון הנשיאות ועל תחנת הטלוויזיה הממלכתית כדי ליטול את המושכות במדינה.

טורקיה היא חיה פצועה היום יותר מתמיד. בשנת 2010, שנת המרמרה, דומה היה כי טורקיה נהנית מפריחה בכל השדות האפשריים – כמתווכת בין מוסקבה לוושינגטון, כמחברת בין אירופה למזרח התיכון, כנהנית מבום כלכלי, מזרם גובר של תיירים ועוד. מאותו "ראלי" לא נשאר הרבה. טורקיה מצויה במיתון עמוק, יציבותה הפוליטית מוטלת בספק, ולאחר שתושג, שאריות הדמוקרטיה שלה יוטלו בספק. היא מסוכסכת עם כל המעצמות בעולם, מארה"ב, דרך רוסיה ועד לאיחוד האירופי. הטרור מכה בה בעוצמה רבה ומשני מקורות שונים – דאע"ש והכורדים. הראשונים אף יודעים להכות בבטן התיירות הרכה של הטורקים, כמו בפיגוע בשדה התעופה אתא טורק.

פסלו של אתא טורק, אבי האומה הטורקית | צילום: fotolia

הצבא הטורקי שעבר כבר שורה של טיהורים כאמור, עומד ערב סיבוב נוסף – כל מי שהיה מעורב בהתרחשות ולא הצליח לברוח מהמדינה צפוי לסיום עגום של חייו, בין אם מאחורי סורג ובריח ובין אם בדרך מהירה הרבה יותר. בתי המשפט הטורקיים, בעבר מעוז החילוניות ומגני החוקה הכמאליסטית, עוברים כעת טיהור משלהם כשאלפי שופטים נחקרים ונעצרים, במה שנראה כמו הזדמנות שארדואן חשב שחבל שלא לנצל. התקשורת הטורקית כבר עברה ברובה התאמה לרוח המפקד והחוקה הטורקית, המסמך מ-1982 שארדואן זומם לשנותו כבר שנים באמצעות משאלי עם, עשויה להשתנות בהליך מהיר יותר מהמקובל.

המאבק בין הכמאליזם החילוני ובין האסלאמיזם הארדואני ששואב את השראתו מהאחים המוסלמים, מתרחש בעוצמות שונות מאז עלתה מפלגת הפיתוח והצדק לשלטון ב-2002. אז נתפס ניצחונה בבחירות כ"תקלה" שהצבא "יתקן", אך 14 שנה לאחר מכן נראה שלאיש בטורקיה כבר אין אשליות לגבי הכיוון שאליו היא הולכת. ניתן לחלק את החברה הטורקית הענקית בכל מני אופנים, אולם לאט לאט מתברר כי השסע בחברה הטורקית מקביל – מצד אחד החילוניים, הלאומנים והליברלים, בני מעמד הביניים והאליטות הוותיקות, ומצדו השני של המתרס ההמון הדתי ברובו, בני מעמד הפועלים, שארדואן הוא גיבורם. מעמדו של הצבא כאחת מהפרות הקדושות של הרפובליקה הטורקית כבר איננו כזה, ויעידו על כך תמונות החיילים שעוברים לינץ' ברחובות איסטנבול ואנקרה.

כל זמן שארדואן הוא מנהיגה של טורקיה, בין אם זה כראש הממשלה ובין אם כנשיא, טורקיה תהיה לדיקטטורה דתית תוך שהיא מחסלת בשיטתיות את האליטות הישנות שלה. וכל זמן שזה יקרה, היא צפויה להידרדרות בכל תחום אפשרי.