"הרוע מפחד ממנהיגות חזקה – ואנחנו הולכים לקבל מנהיגות חזקה במיוחד" – ביל אקמן בראיון מיוחד לפורבס ישראל  

השעה היתה סביב חצות בין 6 ל־7 באוקטובר. ביל אקמן שהה במיאמי, בטורניר טניס מסורתי הנערך מדי שנה לאנשי תעשיית הפיננסים. שם קיבל לראשונה את החדשות מישראל. הדיווחים החלו לזרום בקצב מהיר, ואקמן עקב בדאגה ברשת X אחר שטף הדיווחים הראשוניים והסרטונים המטרידים של שיגורי הרקטות. 

בבוקר התעורר כשממדי הזוועה אודות הטבח הנורא שביצעו מחבלי חמאס בדרום החלו להתברר. הוא החליט לעזוב הכל מייד ולטוס חזרה לביתו בניו יורק, כדי לשהות לצד אשתו,  הישראלית נרי אוקסמן, ובתו בת ה־5 וחצי. 

בדיעבד, היה הרגע הזה נקודת מפנה דרמטית בחייו של אקמן – המשקיע המיליארדר בן ה־57, שייסד את Pershing Square Capital Management, אחת מקרנות הגידור הגדולות והמצליחות בעולם. מנקודה זו יתפתח מדמות ססגונית ובולטת – אך כזו הידועה בעיקר בזכות השקעות פיננסיות מוצלחות – לאחת הדמויות המשפיעות, הבולטות והנשמעות ביותר בתמיכה בישראל ובעם היהודי בזירה העולמית.  

"תמיד תמכתי בישראל ובקהילה היהודית", מספר אקמן בשיחת וידיאו ארוכה, שאנו מנהלים ממשרדו המרווח בלב מנהטן. ״אבל זה מעולם לא היה בעדיפות עליונה, לא כי חלילה לא היה לי אכפת״, חשוב לו להדגיש, ״פשוט כי חשבתי שישראל והקהילה היהודית מסתדרות נהדר גם בלעדי. 

״העדפתי למקד את המשאבים והזמן שלי במה שחשבתי שהן בעיות גדולות יותר – והאמת, לא חשבתי שאנטישמיות היא בעיה של זמננו״, הוא מודה, ״חשבתי על זה כבעיה מהעבר״. 

זה כמובן השתנה דרמטית אחרי 7 באוקטובר. ״התגובה ל־7 באוקטובר היתה בעלת השפעה כמו המתקפה עצמה״, מספר אקמן, בהתייחסו למכתב ההצהרה הרשמי עליו חתמו לא פחות מ־34 ארגוני סטודנטים בהרווארד, שהאשים את ישראל בפשעי חמאס. ״קבוצת סטודנטים בהרווארד פרסמה את ההצהרה הזו בזמן שמחבלי חמאס עדיין היו על אדמת ישראל״, הוא מזדעזע כאילו התרחשו האירועים אתמול, ״זו היתה עבורי קריאת ההשכמה הגדולה ביותר״. 

ההפגנות הסוערות נגד ישראל וגילויי האנטישמיות הבוטים בקמפוסים של הרווארד, בית גידולו האקדמאי, דחפו את אקמן לפעולה. כבוגר האוניברסיטה היוקרתית בשני תארים,  הוא החל לחקור לעומק את התופעה אליה נחשף באותם ימים סוערים. אקמן נפגש עם אנשי סגל ועם סטודנטים יהודים, וגילה את מה שהוא מכנה "בעיה עתיקה שלא הופיעה בן לילה וצמחה על קרקע אידיאולוגית פוריה של אנטי־ציונות, אנטישמיות – ובסופו של דבר גם אנטי־אמריקניות". 

הקול החזק בחדר 

לכל אורך הראיון שולף אקמן תשובות מהירות ומדויקות לשאלות. למרות שאינו מרבה להתראיין, ועוד פחות לכלי תקשורת ישראליים, הוא נינוח, מפגין בקיאות מרשימה לכל אורך השיחה הארוכה, המכסה את כל נושאי היום. מפוליטיקה אמריקנית ועד גיאו־אסטרטגיה של המזרח התיכון ואירופה, האנטישמיות הגואה בעולם, אקטיביזם, פילנתרופיה – וכמובן מאקרו כלכלה ופיננסיים. שם, בסביבה הטבעית שלו, הוא שוחה במיומנות של כריש במים עמוקים.  

לצד דמויות יהודיות בולטות, כמו ״הגאון היזם״ אלכס קארפ או הקומיקאי המיליארדר ג׳רי סיינפלד – אקמן, שהונו מוערך כיום על ידי פורבס בכ־9 מיליארד דולר ומדורג בין 300 עשירי העולם – הוא אחד הקולות הבולטים והדומיננטים בציבוריות האמריקנית. אך באותה מהירות ועוצמה בה הוא נוהג לשגר למיליון וחצי עוקביו ברשת החברתית X פוסטים מושחזים, ישירים ונטולי עריכה – הוא גם פועל. פורט מילים לכדי מעשים. 

״האקטיביסט מוול סטריט״ היה מהראשונים להצית את אש המחאה הנגדית. במהרה הפך לאחד הגורמים המשפיעים במלחמה נגד גילויי השטנה והאנטישמיות שבערו בקמפוסים של האוניברסיטאות היוקרתיות בארה״ב – ולא היסס לסמן גם את נשיאותיהם כמטרה.  

"טראמפ יהיה יותר נועז, יותר נחוש ויותר חזק, כי הוא מועצם על ידי התמיכה של העם והניצחון הסוחף בבחירות, כזה שלא היה לנו הרבה מאוד זמן. טראמפ הוא ידיד מובהק של ישראל, שמינה את הקבינט הכי   פרו־ישראלי בהיסטוריה" 

בין היתר, הוביל ביקורת נוקבת נגד אוניברסיטת הרווארד, כשתקף באופן חריף את ההפגנות הפרו־פלסטיניות באוניברסיטה והתחייב שלא להעסיק סטודנטים שיחתמו על הצהרות המאשימות את הכיבוש הישראלי בעזה באחריות להתקפות חמאס. 

כתורם מרכזי הוביל אקמן את הקריאה להדחת הנשיאה קלודין גיי בשל טיפולה באנטישמיות בקמפוס ואף האשים אותה בגניבה ספרותית. במקביל תקף כלי תקשורת שטענו כי בת זוגו גרי אוקסמן, אדריכלית ומעצבת, העתיקה באופן לא ראוי טקסט מוויקיפדיה בעבודת הדוקטורט שכתבה ב־MIT ב־2010. 

במידה רבה בזכות פעילותו הרועשת, צברה המחאה הציבורית תאוצה והגיעה עד לשימוע בקונגרס האמריקני, שלאחריו התפטרו מתפקידיהן נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה, ליז מגיל ונשיאת אוניברסיטת הרווארד, גיי, במה שזכה לתהודה עולמית מתוקשרת. שתי אוניברסיטאות העילית רשמו בעקבות גל המחאה הפסדי תרומות כבדים של מאות מיליוני דולרים. הרווארד, על פי דיווחים שונים, איבדה מיליארד דולר בכספי תרומות.  

בנובמבר האחרון, על רקע ניסיונת הלינץ׳ והפוגרום באוהדי קבוצת מכבי ת״א, תקף אקמן את אוזלת ידם של גופי הביטחון ואת האדישות המזלזלת של רשויות אמסטרדם, אותה כינה ״עיר שלא מצליחה להגן על התיירים ועל אוכלוסיות המיעוט שלה״. בתגובה לכך דרש למחוק לאלתר את קרן הגידור שלו מהמסחר בבורסת EuroNext שבסיסה באמסטרדם. אבל אקמן לא הסתפק בכך. במקביל השתמש בתפקידו הבכיר בדירקטוריון יוניברסל מיוזיק גרופ – תאגיד המוזיקה הענק, הנסחר סביב שווי של 45 מיליארד יורו ובו מחזיקה קרן הגידור שלו נתח של כ־10% – ותבע להעביר את פעילותה הפיננסית מהולנד לארה״ב. 

את תמיכתו הבלתי מסויגת בישראל הוא לא תוחם רק בפעולות "סיכול ממוקדות״. אקמן מאמין גדול בטכנולוגיה הישראלית וגם תומך נלהב של הכלכלה הישראלית. בינואר 2024, בשיאה של המלחמה, רכש יחד עם בת זוגו 4.9% ממניות הבורסה לני״ע בת״א, תמורת 25 מיליון דולר. מהלך הרכישה סומן אומנם כאקט תמיכה הצהרתי בישראל ובמשק המקומי בשעה קשה במיוחד, אך גם כזה אשר הניב לבני הזוג, בתוך פחות משנה, תשואה נאה של יותר מ־100% על השקעתם ורווח על הנייר של יותר מ־100 מיליון שקל.  

״אני חושב שגם השקל התחזק״, מעיר אקמן, כשמציינים בפניו את התשואה הפנומנלית שרשמה השקעתו במהלך השנה. למרות שמדובר ב״השקעה קטנה מדי״, לדבריו, ניכר כי מי שעומד בראש אחת מקרנות הגידור הגדולות בעולם, המנהלת נכסים בהיקף של כ־19 מיליארד דולרים – מסופק מאוד בהחלטה שקיבל. ״זו בהפרש ניכר ההשקעה המוצלחת ביותר שעשינו השנה״, הוא מספר בגאווה מופגנת כשנשאל מה היו השיקולים המרכזיים מאחורי החלטת ההשקעה החריגה. ״עשינו את זה כדי לתמוך בישראל״, הוא ממהר להשיב, ״אבל לא רק. כבר אז ידעתי שזו תהיה השקעה טובה, כי אני מאמין במדינה – ולשמחתי זה אכן השתלם״.  

מושך אש 

מעמדו המיוחד, גם כאושיית רשת בולטת אחריה עוקבים, משתפים ומצייצים מיליוני גולשים, והפיכתו לאחד הדוברים החשובים בשנה האחרונה, משכה לכיוונו לא מעט אש. זו הגיעה בעיקר מכיוונם של גורמים אנטי ציוניים, אנטישמיים ופרו־פלסטיניים קיצוניים – וייתכן שאפילו גם מצדן של ממשלות עוינות.  

וכשצועדים אל תוך מטבח כה לוהט, כדאי שיהיו לך עצבים מברזל ונחישות יצוקה מפלדה – שני מאפיינים בולטים באישיותו לאורך סיפור חייו.  

האש שספג לא הרתיעה אותו. ״לא הייתי רוצה לעשות משהו שמסכן מישהו מהמשפחה שלי באופן אישי. זה עולם משוגע, ואתה צריך להיזהר״, הוא משתף. אך אקמן בטוח בצדקת דרכו ולא נראה מודאג במיוחד – לפחות בכל הנוגע לחרמות ומשיכת השקעות. ״בסופו של יום משקיעים שופטים אותנו על פי ביצועי ההשקעות שלנו, ואנחנו מחזיקים בעסקים שרוב הרווחים שלהם מגיעים מארה״ב, כך שכל דבר שאני עושה שהוא פרו־אמריקני הוא למעשה טוב לתיק ההשקעות״, מסביר אקמן. ״98% מהתגובות שאני מקבל הן חיוביות. זה היופי בלא להיות ׳שורטיסט׳. הרי אתה לא מהמר נגד המדינה. אתה מהמר לטובת הכלכלה, אתה מהמר לטובת הערכים האמריקנים, חופש הביטוי, קפיטליזם – ערכים אמריקנים שרבים מהאנשים שמפגינים בקמפוס לא תומכים בהם״. 

כמו אקמן, גם אלכס קארפ, המייסד והמנכ"ל של Palantir Technologies, הפך בשנה האחרונה לדמות בולטת במאבק נגד האנטישמיות ובתמיכה בישראל. קארפ ביקר בחריפות קולגות ותאגידים אמריקניים על שתיקתם אחרי 7 באוקטובר, שנבעה מחששם ״לא לפגוע באף אחד״. על השאלה אם הוא לא מודאג מתגובות נגד של משקיעים או עובדים בחברה, ענה כי ״אם יש לך עמדה שלעולם לא גורמת לך לאבד עובדים, זו לא עמדה״.  

אתה בטח מסכים איתו. 

״ב־100%. יש אמת באמירה שטוענת ש'אם אתה מוצא את עצמך בעולם שבו כולם מסכימים עם מה שיש לך להגיד, אתה כנראה לא אומר שום דבר משמעותי'״.  

ובכל זאת, בעוד שדמויות מובילות כמוך וכמו קארפ או סיינפלד, תמכו באופן פעיל בישראל – יש תחושה מטרידה של שתיקה מחרישת אוזניים מהרוב הדומם, חלקם אפילו יהודים. 

״כן, יש בכך סיכון ואי אפשר להתעלם ממנו. אנשים בסוף עושים חישוב של סיכון אישי מול תועלת אישית ואי אפשר להתעלם מהסיכונים. הייתי קורא לזה דילמת טובת הכלל. כולם חושבים שזה חשוב, אבל מעדיפים שמישהו אחר יקח את הסיכון האישי הכרוך בכך.  

״אני באופן אישי נמצא במצב ייחודי שבו אני לא חושש להביע את דעתי. אני לא חושש לאבד את מקום העבודה שלי, אני כמובן עצמאי מבחינה כלכלית, וזה משהו שאני רגיל אליו. זו דרך החשיבה שלי. ההשקעות המוצלחות ביותר שלנו היו דווקא אלה שבהן ראינו את הדברים בצורה ברורה אבל באופן שאחרים לא ראו – גם אם הדרך היתה לא שגרתית או שנויה במחלוקת״. 

אתה מודאג מהזינוק בגילויי האנטישמיות בארה"ב?  

״בוודאי שאני מודאג, איך אפשר שלא? אבל אני גם מעודד, בעיקר מהאופן שבו בתי המחוקקים שלנו, הקונגרס והסנאט, נעמדו ברובם באופן ברור והתנגדו לאנטישמיות בצורה מאוד פומבית. אגב, באופן אירוני אולי, דווקא חברי הקונגרס הלא־יהודים בקונגרס הביעו תמיכה חזקה וברורה יותר מאשר היהודים״.  

ועם הכניסה של דונלד טראמפ לבית הלבן בינואר, אתה צופה שינוי במגמה?  

״אין לי ספק, ויהיה שינוי גם בהיבטים נוספים. תראה, בארבע השנים האחרונות היתה מעין השתקה של חופש ביטוי. אנשים צנזרו את עצמם – בכל מיני נושאים, כמו היחס השונה שלהם ל־DEI – Diversity, Equity & Inclusion (גיוון, שוויון והכלה – א.ז). השקפת עולם שמרנית היתה אפילו עלולה לעלות לך במשרה – כל זה רק בגלל שיש לך דעה שלא מתיישרת עם דעת הרוב". 

מתורם דמוקרטי לתומך טראמפ 

הטרנספורמציה של אקמן לא הסתיימה בשינוי גישה בעניין האנטישמיות. אקמן, תומך דמוקרטי שהצביע לביידן ב־2020 ותרם באופן עקבי מיליונים למפלגה הדמוקרטית, הפך השנה לאחד התומכים הבולטים יותר במועמד הרפובליקני טראמפ.  

״תמיד ראיתי את עצמי במרכז", הוא אומר, "תמיד תמכתי במועמדים שחשבתי שהם אנשים טובים, ללא קשר אם הם דמוקרטים או רפובליקנים. הצבעתי לטראמפ ב־2016 כי חשבתי שמועמד פרו־עסקי יטלטל את המערכת. הצבעתי לביידן ב־2020 כי חשבתי שהמדינה נהיית מפולגת מדי, והוא היה המועמד שהבטיח להיות מתון וממלכתי יותר – וחשבתי שהמרכז הוא מקום טוב יותר למדינה״. 

"תמיד תמכתי בישראל ובקהילה היהודית, אבל זה מעולם לא היה בעדיפות עליונה, לא כי חלילה לא היה לי אכפת – פשוט כי חשבתי שישראל והקהילה היהודית מסתדרות נהדר גם בלעדי״

אבל 7 באוקטובר ותוצאותיו שינו את השקפתו באופן דרמטי. ״התחלתי להבין את כל האידיאולוגיה של הDEI־, ראיתי איך זה חלחל לכל הממשל, איך זה הפך לקרקע לאנטישמיות ואיך זה הפך לקרקע לאנטי־אמריקניות״. 

כעת הוא רואה בחזרתו הצפויה של טראמפ לבית הלבן מקור לאופטימיות רבה ותולה תקוות גדולות בביצועים של הממשל החדש ובמינויו של סקוט בסנט – מי שהיה מנהל ההשקעות הראשי של ג׳ורג׳ סורוס ושימש כיועצו הכלכלי של טראמפ בקמפיין – לתפקיד שר האוצר. "עם חוב של 36 טריליון דולר, חשוב מאוד שיהיה סמנכ״ל כספים מעולה למדינה, וסקוט הוא מינוי מצוין״, מאשר אקמן.  

כשמציגים בפניו את הדימיון בינו לבין שר האוצר הנכנס, הוא נשען לאחור על כסאו ומחייך בביטחון. שניהם הקימו קרנות גידור מצליחות, שניהם היו מזוהים עם הדמוקרטים ועברו צד. אקמן צעיר יותר. ועשיר הרבה יותר.  

חיוכו מתרחב אף יותר כששואלים אותו אם יסכים לקבל משרה ציבורית בממשל הנוכחי – יו״ר הבנק הפדרלי, למשל. הוא אינו שולל זאת על הסף. ״לא בממשל הזה״, הוא מסייג, ״אבל זה משהו שיום אחד אני יכול לשקול. כרגע זה פשוט לא הזמן המתאים״. 

כשנשאל על שאיפותיו הפוליטיות העתידיות, כולל ספקולציות על ריצה אפשרית לנשיאות, אקמן משאיר את כל האופציות על השולחן. ״אני פתוח לכל דבר. החיים קצרים״, הוא פוסק בנחרצות. ״ארה״ב היא השקעה קלאסית של Pershing Square", מסכם אקמן, "המדינה היא כמו עסק שאיבד את דרכו בשנים האחרונות – ההוצאות יצאו משליטה, יש יותר מדי חוב והיא זקוקה להנהגה חדשה שתהפוך את המצב. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו – אז אני מאוד נרגש מזה״. 

אימפריה מגוונת  

אקמן רואה את עצמו כאקטיביסט מלידה. תכונת האופי הזו תניע אותו תמיד לפעולה ותעצב לאורך חייו גם את השקפת עולמו. ״תמיד הייתי אקטיביסט, במובן מסוים מאז שהייתי ילד״, הוא מודה. ״זה התבטא באסטרטגיית העסקים וההשקעות שלי, בפעילות הפילנתרופיה וברשתות החברתיות. תמיד הייתי דעתן, אבל טוויטר נתן לי פלטפורמה הרבה יותר רחבה להביע את דעותיי ולהפיץ אותן״, הוא מספר. אותו אקטיביזם ייחודי בולט גם באופי ההשקעות שלו ונטוע בדנ״א של האימפריה הפיננסית שבנה בדמותו. 

האימפריה שלו ידעה שינויים לאורך השנים. כתבת שער שפורסמה במגזין פורבס ארה"ב במאי 2015 תיארה אז את ניסיונו של אקמן לשינוי תדמיתי: ממשקיע אקטיביסט שתואר לעיתים כ"טורף תאגידים שכולם אוהבים לשנוא", לתדמית מאוזנת ושקולה יותר של "בונה אימפריות" – סגנון המתכתב יותר עם אופיו הייחודי של המשקיע המיתולוגי, וורן באפט.    

במרכז הטרנספורמציה הזו עמדה אז בעלותו על 26% בחברת הניהול ופיתוח הנדל"ן Howard Hughes Corporation, בה כיהן במקביל גם כיו"ר במטרה ברורה: לנתב את הספינה ליצירת ערך קבוע באמצעות פיתוח פרויקטים של נדל"ן במקום רווחי מסחר מהירים. 

אקמן, או "Baby Buffet" כפי שתואר שם, פעל אז כדי לבנות אימפריה עסקית מגוונת יותר, במתווה דומה לזה של ברקשייר האת'וויי, חברת ההחזקות המצליחה של באפט – תוך שהוא נשען על הרקורד המבריק שיצר לעצמו בהשקעות נדל"ן מוצלחות, החל מימיו הראשונים אחרי שסיים את לימודיו בהרווארד ועד להצלחות גדולות יותר שביצע בשיאו של המשבר הפיננסי. 

כיום אסטרטגיית ההשקעות האקטיבית של פרשינג מתמקדת באופן כמעט מוחלט בפוזיציות לונג ובעיקר ברכישה והחזקה של פוזיציות משמעותיות במספר מצומצם מאוד של חברות ציבוריות, רובן ככולן עם מטה בארה״ב ושווי שוק גדול במיוחד. ״אני מאמין גדול בריכוזיות, והאסטרטגיה שלנו היא למצוא את הטובות ביותר – אנחנו קוראים להן חברות צמיחה עמידות (durable growth companies)״, פורט אקמן את אסטרטגיית ההשקעה הנוכחית של החברה. ״עסקים פשוטים יחסית, שמייצרים תזרים מזומנים חופשי עם חסמי כניסה גדולים שקשה מאוד לשבש אותן. אין הרבה חברות כאלה שעומדות בסף האיכות שלנו ושאנחנו יכולים לקנות במחיר טוב. 

"ריכוזיות מאפשרת לי, כמנכ"ל, להכיר כל אחת מהחברות שלנו בצורה היסודית והטובה ביותר״, הוא מסביר. ״הרי אם היינו מחזיקים 50 חברות, לא הייתי יכול לקרוא 50 דו״חות שנתיים ולהכיר את החברה, להיפגש עם ההנהלה, לקרוא את תמלילי שיחות ועידה ובאופן בסיסי לדעת הכל על כל חברה. ההתמקדות הזו במספר מצומצם של חברות גם מאפשרת לנו לנהל את ההשקעות שלנו עם צוות השקעות קטן מאוד – שמונה אנשים, כולל אותי. כך שאתה גם מקבל כוח אדם אטרקטיבי ואיכותי. 

"אבל היתרון הגדול מבוסס על עיקרון מאוד פשוט״, מחדד אקמן, ״למה להחזיק יותר מההשקעה ה־15 הכי טובה שלך, כשאתה יכול להחזיק יותר מההשקעה מספר 1 שלך?״.  

ולא פחות חשוב – באופן הזה יש לך גם הרבה יותר השפעה. 

״בהחלט. לרוב אנחנו המחזיק הגדול ביותר או אחד המחזיקים הגדולים ביותר, ואותה פוזיציה נותנת לנו המון השפעה. זו אסטרטגיה שבה השפעה על התוצאה היא מאוד אפקטיבית ומשתלמת״.

ההצלחה של האסטרטגיה אותה הוא מתאר ניכרת בהשקעות שביצעה פרשינג לאורך זמן. אולי ההצלחה המרשימה ביותר שלו הגיעה ב־2020, כשקרא נכון את המפה, עוד לפני התפרצות הקורונה, הימר נגד השוק דרך פוזיציות וגידור מדויק והפך השקעה של 27 מיליון דולר ל־2.6 מיליארד דולר. תשואה של פי 100 על ההשקעה. 

אקמן מאשר שזו אכן היתה ההשקעה המוצלחת ביותר שלו ב־30 שנות פעילותו המקצועית. אבל גם כשנשאל על ההשקעה הגרועה ביותר שביצע, זאת שהוא מתחרט עליה עד היום, הוא לא מתמהמה בתשובתו: ״ההשקעה שלנו בווליאנט פרמצבטיקה (Valeant Pharmaceuticals)״. ההשקעה הכושלת בחברת התרופות הסתיימה בהפסדי עתק של 4 מיליארד דולר מכספי המשקיעים בקרן של אקמן, שבמכתב מיוחד למשקיעים אף הביע ״התנצלות עמוקה וכנה״ על ההשקעה אותה הגדיר כ״טעות ענקית״. 

לעומת זאת, ברזומה הארוך של הקרן רשומה השקעה גרועה נוספת, עליה להבדיל, חרף ההפסדים הכבדים, אקמן לא מתחרט לרגע. ״וליאנט זו בהחלט החרטה הגדולה ביותר שלנו אולם לגבי המכירה בחסר שלנו של הרבלייף – אין לי אותו סוג של חרטה״, הוא קובע בנחרצות.  

בסוף 2012 הודיעה הקרן של אקמן כי פתחה פוזיציית שורט של מיליארד דולר בהימור נגד מניית יצרנית תוספי המזון בטענה כי מדובר בהונאת פירמידה. מחיר המניה עמד אז על כ־45 דולר למנייה. פרשינג סקוור חיסלה כעבור חמש שנים את פוזיציית השורט בהפסד עצום, כשמחיר המנייה נסחר סביב 90 דולר.  

"בהחלט. לרוב אנחנו המחזיק הגדול ביותר או אחד המחזיקים הגדולים ביותר, ואותה פוזיציה נותנת לנו המון השפעה. זו אסטרטגיה שבה השפעה על התוצאה היא מאוד אפקטיבית ומשתלמת". 

״הפסדנו כסף, שזה כמובן מצער״, מודה אקמן, ״אבל השגנו משהו שהיה מאוד פרו־חברתי. הערנו את העולם לגבי החברה הזו. ידענו שהחברה הזו היא הונאה, ושהיא פוגעת באנשים, וחשבנו שהרגולטורים יתעניינו בכך. חשבנו שאנחנו יכולים לזרז חקירה רגולטורית. אז הרגשנו שאנחנו פועלים נכון, למען המדינה". 

כך או כך, מאז המנייה התרסקה והרבלייף נסחרת היום במחיר של פחות מ־7 דולר למנייה, מחיקת ערך קולוסאלית של כ־90% מהשיא אליה טיפסה בתחילת 2019 – מה שמביא את אקמן להיות נחרץ הרבה יותר לגבי ההשקעה: ״בסופו של דבר הוכח שצדקנו. העסק כמעט נעלם בנקודה הזו, ואם היינו יכולים להישאר בשורט, היינו עושים זאת״, הוא קובע. ״באופן בסיסי, זו הונאת פירמידה, ואנשים לא קונים את המוצרים שלהם במחשבה שאלה מוצרי הרזיה מעולים״.  

צופה קדימה 

בהסתכלות קדימה אקמן רואה הזדמנויות משמעותיות בהנפקת חברות לציבור דרך הכלי החדש שלו Pershing Square SPARC Holdings ומתעניין במיוחד בחברות טכנולוגיה ישראליות. "אם יש חברה ישראלית פרטית עם שווי של 20 מיליארד דולר או 10 מיליארד דולר, והן רוצות להנפיק אך מודאגות מתגובת השוק לחברה ישראלית בתקופה של אי־ודאות – אנחנו יכולים להבטיח להן שהן יונפקו ופרשינג  תשקיע 2 מיליארד דולר בהנפקה״, הוא מסביר.  

המבנה הייחודי מציע לחברות יתרונות על פני ההנפקות המקובלות בשוק היום. ״אין עמלות חיתום, אין מניות מייסדים, אין אופציות לבעלי מניות, יש מבנה הון פשוט של מניות רגילות, והם מקבלים ודאות כבר מהרגע שאנחנו מוציאים את ההודעה הראשונה לעיתונות״, הוא מתאר. "אז אנחנו הולכים להנפיק חברה חשובה והייתי שמח אם זה יהיה אחד הסטארט־אפים הישראלים הגדולים״. 

אז אם לסכם, אתה מעדיף להשקיע בעסקים שאתה מאמין בהם לטווח הארוך ולהתמקד בפוטנציאל הצמיחה תוך מעורבות פעילה עם ההנהלה.   

"אתה יכול לראות את זה באופן הבא: לפני 21 שנה, אף אחד לא ידע מי אנחנו, ולא היה לנו הרבה כסף. אז כדי לגרום לחברה לעשות משהו, היינו צריכים לעשות הרבה רעש, לכתוב מכתבים, להציג מצגות, לפעמים היינו צריכים לנהל ממש מאבק פרוקסי. במשך הזמן גדלנו בנכסים, בנינו רקורד של עזרה לחברות, יצרנו קשרים עם מנכ"לים ובעלי מניות, – והיום אנחנו לא צריכים לנהל מאבקי פרוקסי, לא צריכים מצגות בכנסים. אנחנו קונים חלק בחברה, הם מקבלים אותנו לדירקטוריון ואנחנו עובדים עם ההנהלה.  

״מה שאנחנו רוצים לעשות עםSPARC  זה אותו דבר. אנחנו יכולים באמת לעזור להם. יכול להיות לך מייסד נהדר שבנה עסק מדהים, אבל להיות ציבורי זה שונה מלהיות פרטי. להתמודד עם וול סטריט, האנליסטים, איך להעביר את המסר הנכון. אנחנו מאמנים נהדרים לכל הדברים האלה״. 

מהפרברים לצמרת עשירי העולם 

אקמן גדל ב־Chappaqua בניו־יורק, אותו הוא מתאר כ״פרבר אמיד״. אביו היה ברוקר משכנתאות. ״היו שנים טובות יותר והיו שנים שבהן הוא לא הרוויח כסף״, נזכר אקמן. ״לא תמיד קיבלתי הכל. לפעמים, כשרציתי סניקרס חדשות למשל, לא יכולנו להרשות לעצמנו, כך שגדלתי עם תחושה טובה של ערך לכסף, בעיקר כי לא קיבלתי דמי כיס. הייתי צריך לעבוד בשביל כסף״.  

למרות זאת הוריו של אקמן תמכו בו בצעדיו הראשונים ומימנו את הלימודים היקרים בהרווארד אבל הציבו תנאי ברור: ״הם אמרו לי ׳ביל, אנחנו נשלם על הקולג' שלך ואחרי זה תעמוד בכוחות עצמך׳ – זו היתה ההצעה שלהם וזה נראה לי כמו עסקה הוגנת למדי״. 

מיד אחרי סיום לימודיו אקמן הקים את קרן הגידור הראשונה שלו – בגיל 26 בלבד – כשאת המשקיעים הוא מגייס מתוך רשימת פורבס 400.  

האמנת באותם ימים שיום אחד תופיע כאחד השמות הבולטים ברשימה? 

"כן. ידעתי, ואמרתי את זה לאבא שלי עוד כשהייתי בן 18. אמרתי לו – אבא אני אהיה מיליונר עד גיל 30, אני אעשה 100 מיליון דולר עד גיל 40 ואני אהיה מיליארדר עד גיל 50. כשהייתי בן 22 וחשבתי מה לעשות לפרנסתי, נפגשתי עם ביל ברקלי (מייסד פירמת הביטוח W.R. Berkley שהונו מוערך כיום בכ־5 מיליארד דולר – א.ז) שהיה בפורבס 400. העצה שלו היתה: ׳תקרא את פורבס 400, תעיין ברשימת האנשים, תלמד איך הם עשו את הכסף שלהם ופשוט תבחר את אחד הרעיונות האלה׳. חשבתי לעצמי – זו דרך די מעניינת לחשוב על זה. אז בחרתי בקרנות גידור. התעניינתי מאוד בהשקעות וידעתי שזה עסק טוב".  

״אני מעודד מהאופן שבו בתי המחוקקים שלנו, הקונגרס והסנאט, נעמדו ברובם באופן ברור והתנגדו לאנטישמיות בצורה מאוד פומבית. באופן אירוני דווקא חברי הקונגרס הלא־יהודים הביעו תמיכה חזקה וברורה יותר מאשר היהודים״ 

והיום, עם החוכמה והניסיון שיש לך בגיל 58 אבל עם הכסף שהיה לך בגיל 26 – במה היית משקיע עכשיו?  

"אם הייתי צעיר והיה לי כסף קטן והיתה לי התבונה של היום, הייתי קונה מניות של פאני מיי ופרדי מק. במקרה גם יש לנו אותן בפרשינג סקוור. בעיקרון אם אתה קונה אותן היום, אתה מהמר שהנשיא טראמפ והצוות שלו יסיימו את העבודה שהם התחילו בהפרטת שתי החברות בכהונה הקודמת – ואם זה יקרה, אתה כנראה תרוויח הרבה כסף מהחזקת המניות". 

אתה יותר אופטימי או יותר פסימי לגבי כיוון הכלכלה האמריקאית?  

"אני הרבה יותר אופטימי – אבל זה בעיקר בגלל השינוי בממשל. אם ביידן או קמלה היו ממשיכים ומיישמים את המדיניות שהם הציגו, היינו היום במיתון. הממשל שנבחר מאוד פרו־עסקים, וכולל אנשים מאוד מוכשרים – הווארד לוטניק שר המסחר, סקוט בסנט שר האוצר, אילון מאסק שיעמוד בראש המשרד ליעילות ממשלתית. מצב הרוח של קהילת העסקים השתנה דרמטית, ממש בן לילה עם הניצחון בבחירות". 

ואתה לא מודאג ממלחמת סחר מול סין והעלאת תעריפי המכסים מול מקסיקו וקנדה?  

"יש סיכון שם אבל אני חושב שהם ישתמשו במכסים כדי לנהל משא ומתן על עסקאות טובות יותר. הם הרי לא רוצים להשתמש במכסים כדי לפגוע בכלכלה העולמית ובטח שלא בכלכלה האמריקנית. כשטראמפ אומר שהוא מתכוון להטיל מכס של 50% על הסחר עם מקסיקו, אם הם ימשיכו לתת לכל האנשים האלה להיכנס למדינה שלנו ולא לעשות דבר כדי לעצור את זרם המהגרים למדינה – הוא יעשה זאת". 

כפי שכבר עשה בעבר. 

"בהחלט. כפי שכבר עשה. הוא לא מבלף. זו הסיבה שאם הייתי חמאס, או איראן, או שחקנים אחרים שיש להם השפעה על חמאס עכשיו – הייתי משחרר מייד את החטופים. טראמפ יהיה יותר נועז, יותר נחוש ויותר חזק, כי הוא מועצם על ידי התמיכה של העם והניצחון הסוחף בבחירות – כזה שלא היה לנו הרבה מאוד זמן. וטראמפ הוא ידיד מובהק של ישראל. אני חושב שהוא מינה את הקבינט הכי פרו־ישראלי בהיסטוריה. אכפת לו באופן אישי, והוא פשוט מנהיג הרבה יותר טוב. 

"אתה יודע, הרוע אוהב ואקום מנהיגותי. הרוע פוחד ממנהיגות חזקה ואנחנו הולכים לקבל מנהיגות חזקה. אתה רואה את זה כבר עכשיו מיד אחרי שנבחר, עם האיראנים ואיך שהם נסוגו מאיומי התקיפה על ישראל. כשהם ראו שהבחירות הולכות בכיוון הלא נכון עבורם, הם השתתקו". 

כשהשיחה שלנו מתקרבת לסיומה, אקמן מבטיח לבקר בקרוב מאוד בישראל, ומדבר שוב על הקשר העמוק שלו למדינה. הוא לא שוכח להזכיר גם את אשתו הישראלית נרי אוקסמן (שנבחרה ב־2020 לרשימת הנשים המשפיעות של פורבס ישראל),  המחזיקה סטודיו־מעבדה חדשני ממש מעבר למסדרון משרדו.  

עבור המיליארדר היהודי ברור כי המאבק למען ישראל נמשך בכל המרץ, והתמיכה הגורפת מבחינתו אינה רק עמדה פוליטית או מוסרית, אלא הכי אישית שיכולה להיות – כזו שהוא מוכן לנהל ככל שיידרש, ובכל החזיתות: הפיננסית, הפוליטית והתרבותית.