ואם היו ממנים לתפקיד את מנכ"ל אסם

דמיינו ששר הרווחה לא היה ממליץ על מינויו של יובל אלבשן למנכ"ל הביטוח הלאומי, אלא על מינוי של מנכ"ל אסם לתפקיד. האם הייתה נשמעת ביקורת על חוסר הבנתו של המנכ"ל הנכבד בנושאים חברתיים? כמה תהיות היו נשמעות על מידת הבנתו בליבת השירותים שמספקת מדינת ישראל לתושביה?. קל לנחש כמה כתבות שליליות היו מתפרסמות על יכולתו של מי שעוסק בניהול גוף למטרת רווח שמוכר מזון לניהול גוף ציבורי מובהק שאחראי על מתן קצבאות ושירותים, וכמה כתבות היו מהללות את הבחירה במנכ"ל עסקי ש"יציל" את השירות הציבורי. אין שום סיכוי שוועדה ממשלתית זו או אחרת הייתה פוסלת אותו לתפקיד עקב חוסר הבנתו וניסיונו בתחום הרלוונטי.

האמת היא שאין צורך לדמיין. גנרלים ומנכ"לים במגזר העסקי קופצים באופן תדיר לתפקידים במגזר הציבורי, ואינם נפסלים על רקע חוסר ניסיונם והבנתם בתחום החדש שעליו הם מופקדים. אפילו בנוגע לתפקיד שבו אנחנו עוסקים, ניתן לראות את האיפה ואיפה. אינני מכיר את כישוריהם ויכולותיהם של שני המועמדים האחרים למשרת מנכ"ל הביטוח הלאומי, אבל אין ספק שמרבית ניסיונם נצבר במקומות הרחוקים מאוד מהביטוח הלאומי ובכאלה שמטרותיהם והאתוס שעומד בבסיסם שונה ואפילו הפוך. עד כמה מתאים לכהונה כמנכ"ל הביטוח הלאומי אדם שבמרבית כהונתו עבד בחברות השקעות ופיתוח, ושעל כהונתו היחידה במגזר הציבורי נמתחה ביקורת עזה של מבקר המדינה ושל גופים חברתיים המייצגים את מקבלי השירותים?, עד כמה מתאימה משרה זו לאשה שבשנות עבודתה במגזר הציבורי עבדה בעיקר באגף התקציבים של האוצר, גוף שסבור שתפקידו העיקרי הוא "שמירה על קופת המדינה" וצמצום הוצאותיה עד כמה שניתן?. בעיני רבים ניסיון מהעולם העסקי או מאגף תקציבים הוא תמיד יתרון, ולעומתו ניסיון מהחברה האזרחית ומהעולם החברתי לא שווה דבר.

ניסיון מהשטח

המחשבה שניהול הוא מקצוע עצמאי שמנותק ממושאי הניהול, ולכן יכול אדם לקפץ ברגע אחד מניהול בית השקעות לניהול שירות חברתיו ולהיפך, היא מחשבה נואלת, שגורמת לנזק רב בשירותים הציבוריים. דומה לה החגיגה של חברות יעוץ שונות, בהן אותם עובדים מייעצים בבוקר לחברה המייצרת פסטה, בצהריים למשרד ממשלתי ובערב לצבא, כאילו ההבדל בין הגופים במטרות, בשיטת הפעולה ובאופן ההפעלה חסר כל משמעות, וכאילו הניסיון וההבנה האישיים שווים כקליפת השום. אנשים מוכשרים יכולים לעשות דברים מגוונים, אבל אין תחליף לאנשים בעלי ניסיון והבנה עמוקים בתחום הרלוונטי, כאלה שיש להם חזון ארוך טווח, וגם (הס מלהזכיר) אידיאולוגיה שהולמת את מטרותיו וסיבת קיומו של השירות אותו הם מיועדים לנהל.

ליובל אלבשן ניסיון עשיר בעולם החברתי על שלל גווניו ואופניו. כבר עשרות שנים שהוא פעיל בשדה הזה, ומכיר כל אבן ופינה בו. בניגוד לרבים אחרים בשדה הזה, שמכירים אותו או ברמת המדיניות והמאקרו שלו או ברמת השדה והשטח, יש לאלבשן ניסיון אמיתי גם ברמת השטח כשעבד ב"ידיד" ובקליניקות המשפטיות שהקים, וגם ברמת המאקרו בתפקידו כסמנכ"ל ידיד, כדיקאן בקריה האקדמית אונו, בוועדות ציבוריות שונות ובייעוץ לנבחרי ציבור. בדיוק כזה אדם דרוש לביטוח הלאומי, אדם בעל עמדות ערכיות ברורות ומוצקות, שיודע להציב חזון גדול, אבל לא שוכח את האדם הקטן שבדרך, זה שפעמים רבות מדי מרגיש שהוא נדרס תחת מגפי הגוף הבירוקרטי הגדול. נכון, היה טוב יותר לו היה לו ניסיון רב יותר בניהול מערכות גדולות, אבל היתרונות הרבים שלו עולים על החיסרון הזה.

הגשמת החזון

מאיר שפיגלר, מנכ"ל הביטוח הלאומי היוצא, מסיים כהונה מוצלחת, בה שיפר את השירות לאזרח, קיצץ בבירוקרטיות מיותרות, הביא את הביטוח הלאומי לשיעורי מיצוי זכויות מדהימים בתקופת הקורונה, שהביאו לירידת שיעורי העוני בשנת 2020, ובעיקר החל להטמיע את התפיסה על פיה כל פונה לביטוח הלאומי דובר אמת וזכאי לעזרה, כל עוד לא יוכח אחרת. מינויו של אלבשן לתפקיד יכול להמשיך ביתר שאת את המגמות המבורכות האלה, ולהצעיד את הביטוח הלאומי – שאת חשיבותו הבנו כולנו כשיצאנו לחל"ת המוני – אל עבר הגשמתו של החזון אותו הציגה גולדה מאיר בפני הכנסת לפני ההצבעה על חוק הביטוח הלאומי בשנת 1954: "עם קבלת חוק צנוע זה אנו מניחים אבן פינה לבניין חברה, שבה לא יהיה יתום מופקר ולא יהיה זקן הבוכה על זקנתו, לא בחסדם של נדיבים יהיו תלויים החלשים בתוכנו, כי אם בתור אזרחי המדינה יקבלו את המגיע להם בזכות". והיתה המימרה "כל ישראל ערבים זה לזה", לחוק במדינת ישראל.

אביעד הומינר-רוזנבלום הוא מנהל מדיניות בקרן ברל כצנלסון