לאן צועדת החברה שמתעסקת בתחום הכי מלוכלך בעולם?

דארן וודס צועד במסדרונות הארוכים, מכוסי הלינוליאום, של מרכז המחקר באקסון מוביל בקלינטון, ניו ג'רזי. וודס, 53, מונה לתפקיד מנכ"ל אקסון בינואר 2017. מהנדס החשמל מרגיש בנוח בגן עדן החנונים הזה, שחבוי בנחת ובבטחה בשלושה קמ"ר פסטורליים, מוגן מאחורי שערים וחומות, שומרים חמושים ומכונות שיקוף. גדוד המדענים של אקסון, כולל ה־300 שפועלים בניו ג'רזי, מוציא מיליארד דולר בשנה במטרה לפתור את אחד האתגרים הגדולים של זמננו: איך להפחית פליטת מזהמים ולספק יותר אנרגיה מאי פעם לאוכלוסייה שצפויה לגדול – לפי הערכות של אקסון – לתשעה מיליארד עד אמצע המאה.

וודס הסכים לפגוש כאן את פורבס לריאיון בלעדי, אלפי קילומטרים מחוות המנהלים היוקרתית של אקסון מחוץ לדאלאס. המיקום נבחר כדי להבהיר שהוא באמת מבין את המצב – פחמן דו חמצני באמת מסכן את האקלים הגלובלי.

הכתבה מופיעה בגיליון מרץ של פורבס ישראל

לרכישת הגיליון או מנוי למגזין פורבס ישראל חייגו 077-4304645 או לחצו

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

וודס: "הדרישה לאנרגיה תצמח ב-25% עד 2040" | צילום: shutterstock

"אנחנו מבינים את הסיכונים ומבינים שצריך להתייחס אליהם", אומר וודס. "אנחנו כנים מאוד לגבי זה. אנחנו מאמינים בזה".

אבל מה זה באמת אומר? אחרי הכל, אקסון לא מתכוונת להשאיר נפט טמון בקרקע, כפי שהאנטי־פחמניים היו רוצים. למעשה, עד 2025 החברה מתכוונת להגביר את ייצור הנפט שלה בארצות הברית ליותר מ־600 אלף חביות ביום ולהפיק עוד 200 אלף חביות נוספות מדי יום מגילויים חדשים ליד חופי גיאנה, בצפון אמריקה הדרומית. חוקרי מגמות העל של אקסון מניחים שנזדקק לכל טיפה, בזמן שמעמד הביניים העולמי הכפיל את עצמו והדרישה לאנרגיה תצמח ב־25% עד 2040.

"לך למקומות שחווים מחסור באנרגיה", אומר וודס. "אתה פשוט לא יכול לברוח משם ולהגיד, בואו נוריד פה את השאלטר".

אבל אקסון גם ניצבת בפני סערה של היבטים רגולטוריים, חברתיים ולחץ ממשקיעי המניות שלה. כולם דורשים דבר אחד: שהיא תנקה את הפעילות שלה. מה שדרוש, אומר ויג'איי סווארופ, שמוביל את מרכז המחקר בג'רזי, זה חידושים טכנולוגיים שעונים לארבעה קריטריונים: "ברי השגה, שיכולים לצמוח לפי הצורך, אמינים וברי־קיימא".

בסבלנות אגרסיבית

זה שינוי אדיר בגישה של ענקית האנרגיה, שהיקף המכירות שלה ב־2017 הוערך ב־260 מיליארד דולר. לי ריימונד, מנכ"ל אקסון לפני מזכיר המדינה האמריקאי המודח רקס טילרסון, כינה את ההתחממות הגלובלית "מתיחה" ואת הסכם קיוטו מ־1997 "בלתי ניתן ליישום, לא הוגן ולא יעיל".

ב־2009 ריכך טילרסון את הקו הזה, כשתמך באכיפת חוק הפחמן וקידם שריפה נקייה של גז טבעי כדלק העתיד. אבל הוא לא הבין את האופי ההוליסטי של הבעיה. ב־2013 הוא שאל: "מה זה עוזר להציל את העולם אם האנושות סובלת?".

כמה חודשים לפני תאריך הפרישה המתוכנן שלו, טילרסון הגיע להסכם, שלפיו הוא "מנתק את כל קשריו" עם החברה והופך למזכיר המדינה של דונלד טראמפ. וודס לא מוכן לומר אם הוא היה בקשר עם טילרסון מאז הפרישה (שגובתה במצנח זהב בשווי 180 מיליון דולר), אבל מתעתד להישען על המורשת שלו. "זאת תרבות לא אגואיסטית", אומר וודס. "הציפייה היא שהבחור הבא יבוא ויעשה עבודה טובה יותר".

ולעשות את זה טוב יותר פירושו להאיץ את הפיתוח של טכנולוגיה ירוקה. אקסון הבטיחה להשקיע 600 מיליון דולר במיזם עם קרייג ונטר (שהיה הראשון שפיצח את הגנום האנושי) והחברה פורצת הדרך שלו Synthetic Genomics. השותפות התחילה ב־2009, ובקיץ האחרון הם חשפו פריצת דרך ראשונה.

"פיצחנו את המסלול הגנטי שבו אצות מייצרות ליפידים", אומר סוורופ, בהתייחסות לתאי השומן שיהיו אבני הבנייה שמהן ייווצר דלק אצות. "עכשיו ננסה לעשות את זה בקנה מידה גדול יותר".

אבל וודס, שבעשור האחרון ניהל את מחלקת הסינון והכימיקלים של אקסון, לא מעוניין לחשוף ולו טיפה אחת מדלק המנועים מבוסס האצות שלו. מה שהוא רוצה זה להקים מזקקת אצות, שתייצר 450 אלף חביות ביום. ובעוד 20 שנה, "עם סבלנות אגרסיבית" אליבא דאקסון, החברה אולי תצליח להגיע לשם.

בעתיד הנראה לעין, אקסון עובדת עם פיול־סל אנרג'י (FuelCell), חברה ציבורית, במאמץ ליצור מערכת שאוספת את הפחמן הדו חמצני ושאר הפליטות ממפעלי החשמל, מוהלת אותן במתאן ומעבירה אותן בשורה של תאי דלק שהופכים אותם לחשמל, בתוספת זרם מרוכז של 90% CO2. את הזרם הזה ניתן להזריק בלחץ גבוה עמוק לתוך האדמה.

מה שמשך את אקסון הוא העובדה שבשונה ממערכות אחרות לקליטת פחמן, המערכת הזאת אינה טפילה אנרגטית – היא גם מייצרת בעצמה אנרגיה. ובכל זאת, זה רחוק מלהיות מושלם. בדומה לסוללה ענקית, תאי הדלק הם קובייה בגודל שלושה על שלושה מטרים.

בימים אלו מותקנים שניים כאלה במפעל פחם של אלבמה פאוור. מפעל בנפח של 500 מגה־וואט יזדקק לכ־175 קוביות כאלו כדי לקלוט כמעט את כל פליטת הפחמן (ומזהמים אחרים) שהוא מייצר. בטווח הרחוק הוא גם יחווה עלייה בעלות ייצור החשמל מ־6 סנט לקילווט ל־8 סנט. הנתונים האלה הם על גבול המשתלמים מבחינה כלכלית, בעיקר אם הקונגרס יפעיל את מיסוי הפחמן או שחברות נפט ירצו לקנות את הפחמן כדי להזריק אותו לשדות נפט ישנים (מה שמגדיל את תפוקת השאיבה).

היסטוריה מפוקפקת

למרות ההתפתחויות האלה, קל להיות ציני. לאקסון יש היסטוריה ארוכה ועצובה של "לדעת מהו הדבר הנכון" – ולא לעשות אותו. ג'יימס בלק, חוקר אקלים מטעם אקסון, כתב ב־1978 דוח בשם "אפקט החממה", שבו הזהיר שפליטות הפחמן עלולות להוביל לעלייה של שתי מעלות בטמפרטורות הגלובליות. הוא הציע שלעולם יש עשר שנים להבין מה לעשות עם הסיפור הזה. "מוקדם מדי להגביל את השימוש בדלקים פוסיליים, אבל אין לעודד את השימוש בהם", כתב.

בנוסף, בשנות ה־70 מדען של אקסון המציא את סוללת הליתיום, אבל החברה לא טרחה להוציא אותה לשוק ובחרה במקום זה להשקיע בפחם ובאורניום. ואז הגיע אסון הנפט, שבו דלף נפט גולמי ממכלית הנפט אקסון ואלדז, בתאונה שנחשבת לאחד האירועים הימיים הסביבתיים החמורים בהיסטוריה.

וודס. "אקסון לא נכנעת לרצונות האקטיביסטיים" | צילום: אקסון מוביל

רק בשנה שעברה קבע שופט פדרלי שקומפלקס הזיקוק אקסון בייטאון, ליד יוסטון, נדרש לשלם קנסות בשווי 20 מיליון דולר על עודף פליטות. כמו כן ישנו העניין עם הפלסטיסייזרים – כימיקלים שאקסון מוסיפה לפלסטיק כדי להגמיש אותו. בשנים האחרונות נמצא שהחומרים האלה פוגעים במערכות האנדוקריניות של פעוטות, שמכניסים לפה כל צעצוע גומי שהם רואים. איזה עוד רעלנים קיימים ולא מספרים לנו עליהם? "אנחנו עושים בדיוק את ההפך", אומר סוורופ. "אנחנו חלק מהקהילה. גם הילדים שלנו הולכים לבית הספר, הילדים שלנו שותים את המים, הילדים שלנו משחקים בצעצועים".

זה לא מרגיע את התובע הכללי של ניו־יורק, אריק שניידרמן, שחוקר את אקסון מוביל מאז 2015, על קשירת קשר להונות מחזיקי מניות באמצעות הסתרת הסיכונים בהתחממות הגלובלית. עורכי הדין של החברה קוראים לזה "מסע ציד".

הטון השתנה

ויש גם אקטיביסטים מקרב מחזיקי המניות. הפגישה השנתית האחרונה היתה קריאת השכמה: עם 62% תמיכה, האקטיביסטים העבירו החלטה שקוראת לחברה לחשוף את התוכנית שלה להתמודדות עם הטמפרטורות העולות ולהעריך את "הקיימות של נכסיה בעקבות המעבר לכלכלה דלה בפחמן". מחשבות מפחידות מאוד, כשאתם שואבים כ־4 מיליון חביות נפט מהאדמה מדי יום.

וודס בחר לא להתעלם מההחלטה הלא מחייבת הזאת, כדי לא להרגיז את ענקיות דירוג ניירות הערך, כמו בלקרוק, קבוצת ונגרד ופידלטי השקעות, שכולן תמכו בהצבעה. "בדרך כלל הם התעלמו, היו שחצנים", אומר טים סמית, דירקטור בחברת ניהול הנכסים וולדן, שמדרבן את אקסון לפעולה כבר למעלה מעשור. "הטון שלהם משתנה".

ההלם הגדול ביותר בשנה שעברה היה עם מינוי סוזן אייברי, מדענית אטמוספירה ולשעבר ראש המכון האוקיינוגרפי בוודס הול, לחברת הנהלה באקסון. "זאת התחלה", אומר אנדרו לוגן מחברת ייעוץ ההשקעות סרס. "אבל העולם משתנה מהר יותר מאקסון". לוגן מדרג את החברה הרבה אחרי חברותיה לתעשייה – של ההולנדית, סטטאויל וטוטאל (אבל לפני פטרו־צ'יינה וארמקו הסעודית), בכל הנוגע לניהול סוגיות אקלימיות.

וודס מכחיש שהאקטיביסטים גרמו לו לפעול. "אנחנו עוסקים בנושאים האלה שנים רבות, הרבה לפני כל ההצעות האלה".

אקסון לא נכנעת לרצונות האקטיביסטים, אבל גם לא עוסקת בגרין־וושינג חסר בושה כמו מיתוג מחדש. היא גם לא מציעה פתרונות מגוונים ויקרים רק כדי לפתור את הבעיה. רוח? פאנלים סולאריים? לא. "אין לנו הרבה להציע בתחום הזה", אומר וודס.

הכתבה מופיעה בגיליון מרץ של פורבס ישראל

לרכישת הגיליון או מנוי למגזין פורבס ישראל חייגו 077-4304645 או לחצו

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק