|
הבדיקה הפיזית הקיצונית ביותר בעולם מתחילה בחדר הבדיקות המפואר בעולם, עם כורסה, חדר שינה פרטי ומגש פירות. זה עומד להיות הבית שלי היום. קודם מגיעות בדיקות הדם, מבחנה אחר מבחנה. אחר כך, שני סשנים של 35 דקות במכונת MRI, כש-REM ו-U2 ברקע מנסות למסך את הרעשים שיוצרת המכונה בעודה מצלמת כל חלק בגופי. בהמשך יש בדיקת אולטרסאונד לב, סלט ניסואז לארוחת צהריים, בדיקת צואה, מבחנים קוגניטיביים, שבהם מכתבים מופיעים על מסך מחשב בקצב מסחרר, וסריקת CT לב, שבאופן רגיל ממש מיותרת לאדם בגילי.
הכתבה מופיעה בגיליון אפריל של פורבס ישראל
לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645 או לחצו
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
"בווייטנאם הייתי נוהג לבצע ניתוחים לאחר המוות לבני 18 עד 22, ולרבים מהם היו מחלות לב", אומר ג'יי. קרייג ונטר, הארכיטקט מאחורי ההליך. "אנחנו מוצאים דברים", הוא מציין בקול מבשר רעות, "השאלה היא מה אנחנו עושים עם זה".
כן, זה אותו ונטר שבסוף שנות ה-90 היה מתוסכל מההתקדמות האיטית של פרויקט הגנום האנושי שנתמך על ידי ממשלת ארה"ב, והשיק יוזמה לריצוף הדי.אן.איי האנושי, אשר הסתיימה שנתיים לפני המועד שתוכנן. הוא היה האדם הראשון שכל רצף הדי.אן.איי שלו קודד. מאז הוא לא האט. הוא הפליג מסביב לעולם בהשראת מסעו של דרווין על סיפונה של ה"ביגל". הוא ייצר חיים סינתטיים, הקים שלוש חברות – וכמעט הפך למיליארדר, לפני שפוטר מהמבטיחה מביניהן, Celera Genomics.
עכשיו הוא חוזר עם הפרויקט השאפתני ביותר שלו מאז פריצת הדרך לפני 17 שנה. הוא גייס 300 מיליון דולר ממשקיעים כמו Celgene ו-GE Ventures עבור חברה חדשה בשם Human Longevity ("אריכות ימים אנושית"), שמנסה לקחת את המידע על הדי.אן.איי האנושי, שאותו הוא עזר לפצח, ולברר כיצד ניתן למנף אותו כדי להערים על המוות במשך שנים, או אפילו עשורים.
בליבו של הניסיון הזה נמצאת הבדיקה המקיפה שאותה עברתי וממותגת כHealth Nucleus" (ועולה 25 אלף דולר). היא ללא ספק מאוד מעמיקה – ועבור הרבה רופאים, התגלמות של גישה לא נכונה, בשל השגיאות הרבות שהיא מעלה (תוצאות שמעידות על בעיות, שלמעשה לא קיימות). "מחקר אחרי מחקר אודות שיטות שונות של בדיקות שיקוף, מראים שהן גורמות יותר נזק מתועלת", אומר סטיבן ניסן, ראש מחלקת הקרדיולוגיה ברשת מרפאות קליבלנד. "אתה עושה בדיקת MRI לכל הגוף, ויש לך מזל אם אתה לא מוצא משהו. אני לא חושב שזו רפואה טובה".
ונטר מגחך. "אנחנו סורקים אנשים בריאים, והרבה רופאים לא אוהבים את זה", הוא אומר. "התגובה שלי היא 'איך אתם יודעים שהם בריאים?'. אנחנו משתמשים בהגדרה של בריאות שלקוחה מימי הביניים: אם אתה נראה בסדר, ואתה מרגיש בסדר, אתה נחשב בריא. אנחנו מסתכלים על אנשים בדרך אחרת".
ונטר (70) עבר בעצמו את הבדיקה המקיפה, ולדבריו הוא מצא שיש לו סרטן הערמונית, שהוסר בנובמבר האחרון. האדם שאותו הוא מכנה "המוזה המדעית שלו", המיקרו-ביולוג זוכה פרס הנובל המילטון סמית' (85), עבר גם הוא את הבדיקה, ונמצא כי הוא סובל מלימפומה קטלנית בריאה. הוא טופל ומדווח שהפרוגנוזה נראית חיובית.
ונטר, הידוע בטבעו הזעפני, מרגיש מאוד בנוח לבעוט בממסד, והתחושה הזו הדדית. פריצת הדרך שלו בתחום הדי.אן.איי היא אחד ההישגים המדעיים הגדולים של המאה ה-20, ועדיין הוא מעולם לא קיבל עליו פרס נובל. האקדמיה תופסת אותו כמישהו שהרווח הכלכלי מעניין אותו יותר מאשר המדע. "הוא אדם מאוד חסר ביטחון, שמחפה על כך ביהירות ובאגרסיביות", אומר אדם שעבד איתו בעבר. באופן דומה, גילוייו של ונטר טלטלו תעשיות שלמות, אך גם הרקורד העסקי שלו עצמו עבר טלטלות, כשקשריו עם תומכים ובוסים מהעבר עלו בלהבות. "הוא עצבן הרבה אנשים", אומר ג'ורג' צ'רץ', פרופסור לגנטיקה מאוניברסיטת הרווארד, ומעריץ של ונטר. "זה חבל".
וכך, Human Longevity מעניקה לונטר הזדמנות אחרונה לתקן את המורשת שלו, לזכות בהערכתם של המדענים ולעשות מיליארדים על הדרך – בעודו מזעזע את היסודות של התחום ש-100% מבני האדם מתעניינים בו: מתי ואיך כל אחד מאיתנו ימות.
מהבריכה לג'ונגל
ונטר הראה פוטנציאל מהרגע הראשון. הוא גדל במילברה, קליפורניה, קרוב למה שיתפתח לעמק הסיליקון. הוא לא היה תלמיד מצטיין, בלשון המעטה, אך הסימן הראשון להצלחה העתידית שלו, היה בתחום השחייה. בתחילה הוא היה בינוני, אבל כאשר המאמן שלח אותו בקיץ הביתה עם כמה טיפים, האופי התחרותי שלו נכנס לפעולה. הוא בילה שלושה חודשים באימונים נמרצים ולעולם לא הפסיד יותר בתחרות. "אם הדברים היו מתגלגלים אחרת, הייתי מתחרה באולימפיאדה", הוא אומר, "אבל לינדון ג'ונסון שינה לי את התוכניות עם צו גיוס".
השחייה חשפה את הפוטנציאל שלו, אבל וייטנאם היא זו שהפכה אותו למי שהוא. בגיל 20 הוא שירת כחובש קרבי ועסק במיון ראשוני של חיילים פצועים שהגיעו משדה הקרב. היכולת להחליט מי יחיה ומי ימות היתה כל כך טראומטית עבורו, עד שלדבריו הוא שקל להתאבד. הוא החל לשחות הרחק אל תוך הים במטרה לטבוע, אך שינה את דעתו לאחר שכריש הופיע לידו. יחד עם זאת, הוא אומר שלא היה מוותר על החוויה שעבר בווייטנאם. "כשאני יודע מה התוצאה, ומה זה עשה להתפתחות האישית שלי, הייתי מכריח את עצמי לעשות זאת שוב, אם היתה לי האפשרות", הוא אומר.
לאחר שחזר הביתה הוא הלך לקולג', ולאחר מכן לאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, שם רצה תחילה ללמוד רפואה, עד שגילה את המדע. בסופו של דבר הוא סיים תואר בפיזיולוגיה ובפרמקולוגיה, הפך ב-1976 לפרופסור באוניברסיטת סטייט של ניו יורק, בבאפלו, וב-1984 הצטרף ל"מכונים הלאומיים לבריאות" (NIH), הסוכנות הממשלתית המרכזית שעוסקת במחקר ביו-רפואי.
שם התקבעו המוטיבים שיאפיינו את הקריירה שלו בהמשך: יעילות, מה שנחשב לחמדנות, וקונפליקט בין מדע טהור וכסף מהתעשייה. כשהוא משתמש בטכנולוגיות חדשות, הוא גילה אלפי גנים. ה-NIH החליט באופן חסר תקדים לעגן אותם בפטנט על שמו, מה שהביא את עמיתיו להאשים אותו בחמדנות. זוכה פרס הנובל, ג'יימס ווטסון, אמר שהוא "מזועזע". ונטר מתעקש שהוא היה נגד הפטנטים, אבל ה-NIH עשו זאת בכל מקרה.
כשהוא מתוסכל, פתח ב-1992 מכון ללא מטרות רווח עם מודל ייחודי. הוא גייס כסף ממשקיעי הון סיכון, בתמורה להתחייבות לשתף את הנתונים שלו עם חברה עסקית – Human Genome Sciences – לפני פרסומם. היחסים הסתיימו בטון צורם ב-1997 בשל ויכוח סביב חשיפת נתונים, ונטר החליט לוותר על 40 מיליון דולר שנועדו למחקר.
ב-1995 הגיעה פריצת הדרך הגדולה של המכון: הגנום הראשון, או מפה של הקוד הגנטי השלם של יצור חי, במקרה הזה של בקטריה. זו היתה הצעה שהגיעה מכיוונו של המילטון סמית'. סמית' וונטר נפגשו בכנס מדעי בספרד ב-1993 ויצאו לבלות יחד. המפגש הפך לשיתוף פעולה, שנמשך יותר משני עשורים. פרויקט המיפוי הבקטריאלי של השניים הקדים בחודשים רבים פרויקטים דומים, והיה אולי רמז מקדים לניצחון של סמית' במירוץ מול פרויקט הגנום האנושי.
זה הוביל את חברת Perkin-Elmer, שמתמחה בייצור מכונות ריצוף לדי.אן.איי, לפנות לונטר. אם הוא יכול לרצף גנום של בקטריה, למה שלא ישתמש במכונות החדשות ביותר של החברה כדי לרצף את הגנום האנושי?
צ'מברליין או צ'רצ'יל?
ונטר לא היה יכול לסרב וכך הוקמה Celera Genomics ב-1998. לא רק שהיא הצליחה להקדים את פרויקט הגנום האנושי, שכלל תקציב של 3 מיליארד דולר ותמיכה של הממשל האמריקאי, אלא שהיא גם הצליחה לרצף את הגנום של זבוב הפירות ושל עכבר – שתי חיות מעבדה חשובות. כל זאת הקים על ונטר זעם רב ממדענים בכל בעולם, שהזדעזעו מהעובדה שמחקר כזה מונע ממניעי רווח ולא מרצון טהור לצבירת ידע. באותה תקופה דווח שג'יימס ווטסון, מי שגילה את מבנה הדי.אן.איי, כל כך זעם על ונטר עד שכינה אותו היטלר ושאל את הקולגות שלו מי הם מתכוונים להיות – צ'מברליין או צ'רצ'יל?
אך הלחץ של היוזמות הפרטיות הביא בסופו של דבר לתוצאות. גם Celera וגם הקבוצה הציבורית שיפרו את שיטות העבודה שלהן והאיצו את הקצב, ובסופו של דבר שתי הקבוצות הודיעו במשותף ב-26 ביוני 2000, כי סיימו את פרויקט מיפוי הגנום האנושי – הישג שהנכדים שלנו יקראו עליו בספרי הלימוד.
בעידן בועת הדוט.קום, celera הפכה ללהיט, גייסה 855 מיליון דולר במניות והגיעה לשווי שיא של 14 מיליארד דולר, בדיוק לפני שכל השוק החל לקרוס במרץ 2000. אחזקותיו של ונטר קפצו באותה התקופה לכ-700 מיליון דולר. לדבריו, הוא העביר כמחצית ממניותיו לעמותה ללא מטרות רווח, שמכרה מחצית מהן ביותר מ-150 מיליון דולר, אשר מימנו את פעילותה המדעית מאז.
ונטר: "אם אתה נראה בסדר ואתה מרגיש בסדר, אתה נחשב בריא. אנחנו מסתכלים על אנשים בדרך אחרת" | צילום: flickr Fortune Global Forum
אבל החגיגה לא נמשכה זמן רב. Celera נאבקה כדי להמציא תרופות חדשות ובדיקות אבחון המתבססות על המחקר פורץ הדרך שלה, וונטר לא הפסיק להתקוטט עם חברי הדירקטוריון. בעוד הם רצו להפוך את Celera לענקית פארמה ולפתח תרופות, ונטר רצה בסך הכל להיות מדען ולמכור לחברות אחרות את הידע שהוא מגלה. הוא פוטר בינואר 2002, יום לפני שהיה אמור לקבל חזקה על רבע מאופציות המניות שלו בחברה. "זה היה מהלך חלקלק, כמו שאף אחד לא יכול לעשות", אומר ונטר. Celera צלעה את דרכה עד 2011, אז נמכרה ל-Quest Diagnostics תמורת 344 מיליון דולר (פורבס מעריך כי הונו של ונטר, המתבסס על שני הסטארט-אפים שלו, עומד על כ-300 מיליון דולר). כך הסתיימה דרכו של הבייבי של ונטר, כחברה שנמכרה לפירוק.
"מדע מרתק"
עם Human Longevity ונטר מקווה לפתור את הבעיה שבסופו של דבר הגבילה את היעילות של Celera ופרויקט הגנום האנושי. שתי אלה ייצרו רצף די.אן.איי "ממוצע". זה חשוב ביותר עבור ספרי הלימוד, אך עבור אנשים ספציפיים, ההבדלים הם אלה שחשובים ומבדילים אדם אחד מאחר – צורת האף, צבע העיניים – וכן, גם מחלות.
ונטר אומר כי הודות לטכנולוגיה חדשה הוא יכול ליצר את המידע, שקובע את ההבדלים הללו. ב-Celera ונטר אהב להתגאות בחדרי הענק שהכילו את מכשירי ריצוף הדי.אן.איי, אבל רק מכשיר ריצוף שולחני אחד, עוצמתי כמו אלפי חדרי ענק כאלה, יכול למפות את הגנום של אדם בתוך ימים, ובעלות של אלף דולר. פרויקט הגנום האנושי המקורי לקח יותר מעשור, וכילה לפחות 500 מיליון דולר, בשביל לעשות בדיוק את אותו הדבר (Illumina, החברה שמייצרת את מכשיר הריצוף הקומפקטי, היא אחת מהמשקיעות הגדולות ב-Human Longevity).
בתחילה ריצפה Human Longevilty די.אן.אי של 40 אלף אנשים, שהשתתפו בניסויים קליניים של חברות הפארמה Roche ו-AstraZeneca. ונטר אומר שהעבודה הזו הובילה לגילוי של וריאציות גנטיות, שיכולות להימצא באנשים צעירים, אך לא במבוגרים – כלומר לצעירים האלה יש גנים שמונעים מהם להגיע לאריכות ימים. גילוי מה הגנים האלה עושים יכול להוות את פריצת הדרך שתהפוך את יכולת הריצוף המבטיחה למצילת חיים.
ונטר החליט שהוא זקוק למחקר, שיוכל לאסוף אפילו יותר מידע ממה שמתאפשר בניסויים הקליניים. לכן מתבצעות הבדיקות המקיפות של 25 אלף הדולר. ומכיוון שאנשים משלמים, לא מדובר רק במקור למידע, אלא גם במקור הכנסה. עד כה, קרוב ל-500 איש עברו את הבדיקה. ונטר מקווה להגיע ל-2,000 בשנה, מה שיכניס 50 מיליון דולר. זה כמובן לא משהו שתוכנית הביטוח הרפואי בארה"ב מכסה. השוק, בשלב זה, יהיה מורכב מעשירים ומחברות שיעניקו את הבדיקה כהטבה יוקרתית למנהלים בכירים.
הרופאים שונאים את זה. "אני סקפטי לחלוטין", אומר בנג'מין דיוויס, אורולוג מאוניברסיטת פיטסבורג. "כבר היינו בסרט הזה של בדיקת פציינטים בריאים, והיינו תמימים". הוא מצביע על מחקר חדש שעשה שימוש ב-CT כדי לשקף סרטן ריאות: 60% מהנבדקים היו צריכים לעבור בדיקות נוספות, אך רק ל-1.5% היה סרטן. אוטיס ברוולי, מנהל הרפואה הראשי של איגוד הסרטן האמריקאי, אומר שעבודתו של ונטר נשמעת כמו "מדע מרתק", כל עוד האנשים שעוברים את הבדיקות מבינים שמדובר במדע ולא ברפואה.
אי אפשר לסרב
ונטר מאמין, לעומת זאת, שהבעיה עם בדיקות שיקוף מוקדמות היא שהן לא נותנות מספיק מידע – ולא שהן נותנות יותר מדי ממנו. והוא עצמו ההוכחה. הוא היה האדם הראשון שהדי.אן. איי שלו רוצף, והתוצאות גרמו לו לחשוב שהסיכון שלו לחלות ברוב סוגי הסרטן הוא נמוך. כאשר התגלה אצלו סרטן הערמונית, הוא שאל את החוקרים שלו למה. הם מצאו את מה שהוא מכנה "החשוד המיידי".
זה היה השינוי בצורה שבה הגוף שלו מגיב להורמון טסטוסטרון. ההורמון הגורם לסרטן הערמונית פועל על רצפטור שהאפקטיביות שלו נקבעת לפי מספר החזרות שהגן המקודד אליו מופיע בדי.אן.איי (הרבה חזרות – אפקטיביות נמוכה, מעט חזרות – אפקטיביות גבוהה). לכן, גבר עם חזרות רבות של הגן (למשל 22), ורצפטור פחות אפקטיבי, הם בעלי סיכון נמוך יותר לפתח סרטן ערמונית. זה לא היה המקרה אצל ונטר. "באופן עקרוני, יש לי רצפטור טסטוסטרון סופר רגיש", הוא אומר. "יש לי רק שש חזרות".
אך הרדיפה המתמדת של ונטר אחר עוד ועוד אינפורמציה על הביולוגיה שלו רק החמירה את הבעיה, ומבהירה את אחת הסכנות האמתיות של הבדיקה המקיפה. לפני שנים, ונטר גילה שרמות הטסטוסטרון שלו נמוכות והחליט לקחת את ההורמון כתוסף (רוב הרופאים לא ממליצים לעשות זאת). זה גרם, כמעט בוודאות, לגידול שלו להתפתח מהר יותר.
כ-40% מלקוחות Health Nucleus גילו שיש להם משהו חמור. חלקם, כמו סמית' זוכה הנובל, שאצלו התגלה סרטן ריאות, נזקקו ללא ספק לטיפול. ונטר מתעקש שהסרטן של סמית' היה הורג אותו אם היה מתגלה רק כמה שבועות מאוחר יותר. אך עבור רוב לקוחותיה של Human Longevity התוצאות הן לא כל כך חותכות. אני למשל, בר מזל. תוצאות הבדיקה שלי לא הראו שום דבר חריג, מעבר לזה שההיפוקמפוס שלי (החלק במוח שיוצר זיכרונות) הוא רק בגודל ממוצע.
חשבתי הרבה על מה אני הולך לעשות אם אגלה גידול או מפרצת, והאם כל המאמץ של הבדיקה הזו הוא בכלל רעיון גרוע. אך גם לא יכולתי לגרום לעצמי לחוש חרטה על כך שעברתי אותה. נתונים על עצמך זו הצעה מאוד מפתה. ונטר בונה על כך שזה מה שייתן לו סוף סוף את הידע כדי לקדם את ההבטחה שבגנום.
הכתבה מופיעה בגיליון אפריל של פורבס ישראל
לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645 או לחצו
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
|
|
