מחקר חדש טוען: בהייה (קצרה) בפייסבוק או בטלוויזיה עשויה להפוך אתכם לחברותיים יותר

כמה פעמים מצאתם את עצמכם בוהים בטלוויזיה בתכנית שאינה מעניינת אתכם כלל? או בוהים ללא פשר במסך החשב, עוברים שוב ושוב על הפיד בפייסבוק למרות שעשיתם זאת רק לפני דקות בודדות? אם להאמין לסקרים שונים אשר נערכים ללא הפסקה, סביר להניח כי כמעט כולנו נוהגים לבהות כמה פעמים ביום. ואותם סקרים מעלים גם נתון מעניין נוסף: רובנו מרגישים רע בקשר לאותן "הפסקות בהייה" וחשים כי בזבזנו את הזמן ללא הצדקה.

כעת, מחקר חדש חושף כי אותן "הפסקות בהייה" הן אינן בזבוז זמן כלל. למעשה, ההפך הוא הנכון: על פי אחד מעורכי המחקר, ד"ר מת'יו ליברמן מאוניברסיטת קליפורניה, דווקא אותם רגעים של בהייה הם הרגעים בהם המוח שלנו מכין את עצמו לקראת אינטראקציה עתידית עם בני אדם אחרים – כך שלמעשה, "הפסקות הבהייה" הופכות אותנו (בטווח הארוך) לחברותיים יותר.

במהלך המחקר ליברמן וצוותו צפו בפעילותם המוחית של עשרות משתתפים באמצעות מכשיר MRI, תוך כדי שאותם משתתפים מילאו סדרה של שאלוני "כן או לא" מהירים תחת תנאים שונים. אותם שאלונים כללו מגוון רחב של תחומים – החל מבעיות מתמטיות, דרך שאלונים אישיים במיוחד, ניתוח סמלים מורכבים, העלאת זיכרונות – וגם שאלונים הנוגעים לסוגיות חברתיות, במסגרתם היו המשתתפים צריכים לבחור כיצד לנהוג במצבים חברתיים שונים. אז החלו החוקרים לנתח את פעילותם המוחית של המשתתפים במחקר, וניסו לאתר באיזה חלק במוח מתרחשת הפעילות הנוגעת לכל אחד מהתחומים השונים.

צילום: thinkstockphotos

עם סיום המחקר, החוקרים הצליחו לאתר אזור ספציפי במוח אשר "ריכז" את הפעילות הנוגעת למצבים חברתיים שונים. זאת ועוד – החוקרים הצליחו לנבא במידה גבוהה של הצלחה את התשובות אשר יבחרו המשתתפים במחקר אך ורק על ידי ניתוח פעילותם המוחית באותו אזור ספציפי, כשפעילות רבה באותו האזור הביאה על פי רוב להחלטות אשר נחשבות ל"חברתיות" יותר, בעוד פעילות נמוכה הביאה להחלטות אנטי-חברתיות.

אותו אזור במוח (המכונה גם "קליפת המוח הקדם מצחית, ה-DPC) מוכר לחוקרי המוח כבר מזה זמן רב. זהו האזור האחראי למצב אותו מכנה ליברמן כ"מצב ברירת המחדל של המוח", אשר מתאר את "תוכנית הפעולה" לפיה פועל המוח כשהוא אינו מעורב בשום פעולה אקטיבית של מחשבה או תנועה. אותה תוכנית היא זו המופעלת, מסתבר, גם כשאנו בוהים בפייסבוק ללא עניין ממשי או כשאנו בוהים בתכנית טלוויזיה שאינה מעניינת אותנו במיוחד. במצבים כאלו אנו "משחררים" את המוח מהצורך להיות אקטיבי ומאפשרים לו, לפרק זמן מסוים, לעבור למצב פאסיבי. הפסקות אלו, מסביר ליברמן, מאפשרות לאזור ה-DPC לצבור אנרגיה, להתרענן, ולהיות מוכן יותר לעתיד הקרוב. וכפי שהוא וצוותו גילו במחקר, כשאותו אזור "מוכן" יותר – כך הסיכוי שהאדם יקבל החלטות התומכות באינטראקציה חברתית גדלים משמעותית.

אז האם ניתן להגיד כי בהייה ממושכת בטלוויזיה או במחשב הן למעשה פעילויות המסייעות למצב החברתי שלנו? ליברמן מצנן מעט את ההתלהבות ומסביר כי אותה "התרעננות" אינה דורשת יותר ממספר דקות של בהייה. בהייה ממושכת יותר עשויה להביא דווקא לתוצאה ההפוכה, לניוון היכולות החברתיות שלנו, וכמובן שפשוט לבזבוז זמן מתמשך. אך אם מצאתם את עצמכם בוהים בפייסבוק למשך דקות בודדות – אל תחמירו עם עצמכם יותר מדי. יכול להיות שאתם פשוט נחים ומתרעננים – בדרך לאינטראקציה החברתית הבאה שלכם.