ההתקפה על הקונגרס היתה תולדה של שקרים. שהבחירות זויפו, שהפסד משמעותי היה למעשה ניצחון סוחף, שהדמוקרטיה העתיקה בעולם, שבאופן גאוני מורכבת מבחירות אוטונומיות שמתרחשות בכל אחת ממדינות ארה"ב, היא למעשה מערכת מושחתת. שקרים על גבי שקרים שהופצו בלהיטות, סיפקו את העצים, את הניצוץ ואת הדלק.
העובדה שהנשיא דונלד טראמפ הפך מהמפקד העליון ל"שקרן העליון" לא הפתיעה את פורבס. כפי שגוללנו שוב ושוב, הוא נהג להגזים ופיברק ללא בושה את המספרים שהעידו על הונו במשך כמעט ארבעה עשורים. הדבר המדהים ביותר היה כמות האנשים שהיו מוכנים לערוב לדבריו, בזמן שהיה ברור כי הם כוזבים.
בתקופת זו של שינוי – ושל כאב – לדמוקרטיה המתמלאת מחדש בחיות נחוץ חשבון נפש. חשבון אמת שיתחיל באנשים שהעם האמריקאי שילם להם כדי שיעדכנו אותו.
כמי שעובד בתחום שבמתעסק בעובדות, היה זה קשה במיוחד לצפות בדוברים של טראמפ משפילים את עצמם. כן, כפי שמקובל אצל הבוס שלהם – גם אצלם ספינים, השמטת עובדות והגזמות הם חלק מהמשחק. אבל בסופו של דבר, בעסקי הדוברות אמינות בסיסית היא המטבע העובר לסוחר.
מיומו הראשון בבית הלבן, למעלה הוא למטה, כן הוא לא, כישלון הוא הצלחה. שון ספייסר (דובר הבית הלבן לשעבר) התווה את הדרך כשניפח את ממדי הקהל שנכח בטקס ההשבעה של טראמפ – שקר מהסוג הגרוע ביותר, כי הוא דורש שאנשים לא יאמינו למראה עיניהם. יום למחרת, היועצת קליאן קונוויי הגנה על השקר של ספייסר באמצעות מונח חדש: "עובדות אלטרנטיביות". מחליפתו של ספייסר בתפקיד, שרה האקבי סנדרס, שיקרה בסיטונאות – החל בהכפשת אלו שהאשימו את טראמפ בהטרדה מינית ועד פברוק נתוני תעסוקה. המחליפה שלה, סטפני גרישם, לא קיימה מסיבת עיתונאים אחת במשך שנה שלמה, בעוד השקרים המשיכו להיות מופצים ללא הפסקה בערוצים ידידותיים לנשיא. ולבסוף, קיילי מקנאני, בוגרת משפטים מהרווארד, עילוי תעמולה כבר בגיל 32, שהפכה את יכולתה לשקר בחיוך לאומנות ממש. כל אלה הועצמו על ידי עיתונאים, שלעיתים קרובות מדי הלכו לפי הספר ולא היו מוכנים כהלכה לעידן תקשורתי חדש נוסח ג'ורג' אורוול.
כעת, כשהדמוקרטיה האמריקאית משיבה מלחמה, עלינו לחזור לסטנדרטים של אמת בכל הנוגע לאופן שבו הממשל מתקשר עם העם. הדרך הקלה ביותר לעשות זאת, כפי שאני רואה זאת, היא ליצור השלכות עבור אלה שאינם מצייתים לנורמה. עורכי הדין של טראמפ שיקרו בעליזות לתקשורת ולאזרחים, אבל באורח פלא, השקרים הללו כמעט אף פעם לא מצאו את דרכם אל חומרים רשמיים וטיעונים משפטיים – האיסור על זלזול ושבועת שקר והפחד משלילת רישיון שומרים על הסטנדרטים המקצועיים ברמה גבוה.
היה קשה במיוחד לצפות בדוברים של טראמפ משפילים את עצמם. כן, כפי שמקובל אצל הבוס שלהם – גם אצלם, ספינים, השמטת עובדות והגזמות הם חלק מהמשחק. אבל בסופו של דבר, בעסקי הדוברות אמינות בסיסית היא המטבע העובר לסוחר
אז מה המקבילה בעולם התקשורת? פשוט: אל תתנו לשקרנים הכרוניים תגמול על חוסר האמינות שלהם. דוברים כמו גו' לוקהארט, ארי פליישר וג'יי קרני, שעזבו את הבית הלבן כשהמוניטין שלהם לא תמיד במצב מזהיר, עשו מיליונים כשלקחו את הכישורים – והאמינות – שלהם לעולם העסקי.
לדוברים של טראמפ אין את אותו מצנח זהב. בואו נבהיר את זה לעולם העסקי: אם תשכרו את אחד ממספרי הסיפורים האלה שהוזכרו, פורבס יניח שכל מה שהחברה שלכם עושה או מיח"צנת הוא שקר. אנחנו נבקר בקפדנות, נבדוק שוב ושוב ונחקור את המסרים שלהם באותה הסקפטיות שבה התייחסנו לציוצים של הנשיא טראמפ. רוצים לוודא שגוף המדיה העסקי הגדול בעולם יתייחס אליכם כצינור פוטנציאלי לדיסאינפורמציה? קדימה, תשכרו את שירותיהם של האנשים האלה.
זה לא יבטל את התרבות שפוגעת בחברה שלנו (הדוברים האלה ימצאו ללא ספק עבודה בקרב "המאמינים האמתיים"). זו גם לא עמדה פוליטית – פורבס שאימץ לאורך המאה האחרונה גישה פרו-יזמית, שתומכת בגדילה של חברות, מוקם בשל כך דווקא בצד הימני של המפה. הסטנדרט שעליו אנחנו מדברים צריך להיות מיושם עבור שקרנים משתי המפלגות. זו רק הבנה שכמו האמרה המפורסמת של הסנטור דניאל פטריק מויניהאן, בדמוקרטיה משגשגת לכל אחד יש זכות להחזיק בדעות משלו, אבל לא בעובדות משלו. הריסט הלאומי של אמריקה מתחיל כאן.
צילום תמונת קאבר: shutterstock
