מכתב לפרופסור גדעון סהר: עבודתך שווה כל שקל

איננו מכירים אישית, אך כמו כל אזרחי ישראל, שוב נתקלתי השבוע בשמך כשיאן השכר במגזר הציבורי עם משכורת של 107 אלף שקל ברוטו בחודש.

סביר להניח שאין זה נעים לראות את שמך ואת תמונתך מתנוססים בתקשורת עם משכורת מכובדת שכזו. אבל רציתי לאחל לך ולמערכת הבריאות (שאני נמנה על חלק ממנה): ירבו כמותך בישראל. הלוואי ויהיו לנו במדינתו הקטנטונת עוד כמה פרופסורים כמוך, מומחים בעלי שם שיסכימו לרדת לפריפריה ולעשות שם עבודת קודש, כפי שאתה עושה בפרקטיקה הציבורית.
 
כמי שמצוי בנבכי המערכת, אני יודע שהיית יכול להרוויח יותר אילו היית בוחר לנתח גם בשוק הפרטי. ברור שרשימת ההמתנה אצל כוכב כמוך הייתה ארוכה ומכובדת בכל תנאי ובכל מצב. אתה ודאי מכיר את האמרה שמסתובבת בבתי חולים, ולפיה העולם נחלק לשניים: אלו שמגיעים לקרדיולוגים ואלו שלא מספיקים. אז מבין אלו שמספיקים, אין ספק ששפר גורלו של מי שמגיע לידך.

אני יודע שלא פעם אתה נמצא בבית החולים עד שעות הערב המאוחרות, והנשכרים מכך הם החולים. לא רק אלו שאתה מנתח, אלא גם הרבים האחרים שאתה נמצא בשבילם שעות ארוכות במחלקה בכדי לחוות דעה על מצבם ועל אופן הטיפול.

פרופסור גדען סהר | צילום: בית חולים סורוקה

כפי שאמר לך השבוע בשיחת טלפון סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, אתה זכאי לכל שקל, בדין ולא בחסד. אתה מצדיק כל אגורה ואגורה ממשכורתך.

מתוקף היותי מתנדב אצל חתן פרס ישראל הרב אלימלך פירר, וכמי שייעץ בשנים האחרונות לסגן שר הבריאות, אני מכיר היטב את כל תחלואי מערכת הבריאות, הן מצד החולים והן מצד המוסדות. כל שנותר לי הוא להצר על כך שהמערכת אינה יכולה להרשות לעצמה שעוד רופאים רבים ישתכרו כמוך.

בעבור עבודת הקודש שהם עושים, סביר שמערכת הבריאות הייתה עוברת תיקון משמעותי. הן מבחינת היקף השעות שהרופאים היו משקיעים בעבודתם, והן מבחינת שדרוגו הראוי של מעמדם. כאשר אני רואה את תלושי השכר של חלק מעמיתיך אני בוש ונכלם. מגיע להם יותר, הרבה-הרבה יותר. שנים רבות נדרשות על מנת להגיע למעמד של רופא בכיר, שנים של לימודים מפרכים ועבודה קשה. והעיסוק ברוב תחומי הרפואה דורש תעצומות גוף ונפש.

עורקים סתומים

משיחותיי הרבות עם רופאים בכירים בישראל, אני יודע שאילו המערכת הייתה מאפשרת להם להשתכר בצורה מכובדת יותר הם היו מעדיפים להשקיע את מלוא מרצם בפרקטיקה הציבורית, מבלי להיאלץ לחפש מקורות פרנסה נוספים.

אילו היה הדבר תלוי בי, הייתי עושה הכל כדי שמיטב הרופאים יעסקו אך ורק במערכת הציבורית. בעבר הציע סגן השר ליצמן להקים שר"פ בבתי חולים ציבוריים, בדיוק במתכונת שבה אתה עובד.

המתווה שהוצע הוא העסקת רופאים מובילים באופן בלעדי בבתי חולים ציבוריים. עד הצהריים יבוצעו ניתוחים לאלו שאין ידם משגת לרכוש ביטוח משלים או פרטי, ואחר הצהריים יבוצעו ניתוחים לאלו שיש בידם ביטוח נוסף. במילים אחרות, "אחד תמורת אחד". על כל ניתוח פרטי יבוצע ניתוח ציבורי.

ומי יוצא נשכר מכך? כולם, ובעיקר החולים, שייהנו מרופא מומחה מוביל הזמין לתת מענה לבעיותיהם בכל שעות היום. גם מערכת הבריאות הציבורית תרוויח רבות, מה גם שהעבודה סביב השעון תמקסם את השימוש בציוד הטכנולוגי בבתי החולים, שעומד כיום מיותם במשך שעות מדי יום ביומו.

צילום: בית חולים סורוקה

אולם אנשי האוצר מתנגדים להצעה באופן גורף. הם טוענים שהיצע גורר ביקוש, ושהצעד יגדיל את התוצר הלאומי לנפש בנושא בריאות. בניסיון לשכנעם הצעתי להפעיל את המהלך באופן מדורג, ולהתחיל בתחומים כמו אונקולוגיה, קרדיולוגיה, נוירוכירורגיה ואולי גם אורתופדיה. הרי איש לא ימציא לעצמו גידול בראש רק משום שיש מנתח טוב בבית חולים ציבורי, בדיוק כפי שאיש לא יסתום לעצמו את העורקים כדי לזכות בניתוח לב.

באחד הוויכוחים הסוערים עם אנשי האוצר הם מילאו את פי מים בטענה "מצטערים, ככה הינחו אותנו לחשוב". מול טענה שכזו לא היה לי מה לומר.

אני מקווה מאוד שבקדנציה הבאה האסימון ייפול במקומות הנכונים, ושלפחות פיילוט כזה ייצא לדרך. אי אפשר לזעוק מחד על ההתפתחות ברפואה הפרטית ומאידך לחסום אפשרות לקבלת טיפול מטובי הרופאים במגזר הציבורי.

בינתיים, חבל לי, פרופ' סהר, שאנחנו יכולים להתגאות רק בפרופסורים בודדים כמוך. המערכת הרפואית תהיה בריאה הרבה יותר כשבראש טבלת השכר הציבורי יככבו עוד מאות רופאים כמוך.