|
חודש יוני השנה הפך רוג'ר פדרר (שוויץ) למדורג מספר 1 בעולם המבוגר ביותר בהיסטוריה, כשכבש את הפסגה רגע לפני שחגג 37. מספר שבועות לאחר מכן החליף אותו בפסגה רפאל נדאל (ספרד) בגיל 32 וחצי, וחודשיים אחריו השתלט על הפסגה נובאק ג'וקוביץ' (סרביה), בן 31 וחצי "בלבד".
הכתבה מופיעה בגיליון ינואר 2019 של פורבס ישראל
לרכישת גיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עיקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם
שלושת שחקני־העל האלו והתחרות ביניהם מחזיקים את הענף כולו כבר כ־15 שנה. פה ושם יש הבלחות של אחרים, דוגמת אנדי מארי הבריטי וסטן ואוורינקה השוויצרי, אך קידמת הבמה ורוב הטורנירים הגדולים נכבשים מאז אמצע 2003 בידי אחד מהשלישייה המובילה (154 מתוך 200).
קושי למצוא כוכבים חדשים | צילום: palashjain unsplash
הוויכוח בין המעריצים בשאלה מי הטוב מכולם רחוק מהכרעה, וארון הגביעים של כל אחד מהם עמוס דיו כדי לטעון לתואר "הטוב בכל הזמנים": פדרר הוא שיאן הזכיות בטורנירי גרנד סלאם עם 20 זכיות, כולל 8 בווימבלדון, והוא השחקן שהחזיק הכי הרבה זמן במקום הראשון בעולם – 310 שבועות; נדאל זכה ב־17 טורנירי גרנד סלאם, כולל 11 ברולאן גארוס, והוא שיאן הזכיות בטורנירי מאסטרס השניים בחשיבותם לגרנד סלאם; ג'וקוביץ' עומד עד כה על 14 זכיות "בלבד" בגרנד סלאם, אבל הוא היחיד שזכה בכל טורנירי המאסטרס השונים והוא מחזיק במאזן חיובי גם מול פדרר וגם מול נדאל. בשקלול כל ההישגים עד היום פדרר נמצא מדרגה מעל שני האחרים, אך הוא גם מבוגר מהם בחמש שנים, כך שיש להם עדיין סיכוי לסגור את הפער.
אם ברמת ההישגים הספורטיביים הקרב צמוד וטרם הוכרע, הרי שבכל הקשור לפופולריות, המצב שונה לחלוטין – אמנם גם לנדאל יש קהל רב שהולך אחריו, והמשחקים שלו מול פדרר בשנים האחרונות מזכירים יותר דרבי בכדורגל מאשר משחק טניס מעונב, אבל ההערצה לפדרר שוברת שיאים ונראה כי היא רק הולכת ומתעצמת, ככל שהוא ממשיך לשבור שיאים בגיל מבוגר כל כך לספורטאי, בפרט בספורט שהוא תחרות אישית ולא קבוצתית.
אלוף החסויות
פדרר זוכה כבר 16 שנה ברציפות בפרס חביב האוהדים, והכרטיסים למשחקים שלו נחטפים במהירות וחביבים על ספסרים. בדירוג פורבס של האתלטים המרוויחים ביותר לשנת 2018 הוא דורג "רק" במקום השביעי בעולם, בעיקר בגלל הפער בין המשכורות הקבועות של שחקני הכדורגל והכדורסל לעומת הכנסות מזכיות בטניס. בהכנסות מחסויות הוא משאיר אבק לכולם – אף שהוא בשלהי הקריירה המקצוענית שלו כשחקן, הוא סיים השנה התקשרות של 20 שנה עם נייקי, שהכניסה לו 10 מיליון דולר בשנה, והחליף אותה בחוזה חדש מחברת יוניקלו היפנית, שיכניס לו 30 מיליון דולר בשנה ב־10 השנים הבאות.
החוזה הזה, ביחד עם חסויות למואט, ברילה, רולקס וחברות נוספות, מבטיחים לפדרר כמעט 90 מיליון דולר לשנה בכל אחת מהשנים הבאות ובלי קשר להמשך קריירת המשחק שלו. לשם השוואה, האתלטים הבאים בתור בהכנסות מחסויות הם לברון ג'יימס וכריסטיאנו רונאלדו, שמביאים הביתה כ־50 מיליון דולר בשנה כל אחד.
רבים מהמאבקים בין השלושה הפכו לקלאסיקות, וההצלחה המדהימה שלהם מביאה טורנירים רבים לשבור שיאי קהל שנה אחר שנה. אבל אף אחד מהם לא נעשה צעיר יותר. פדרר, לדוגמה, הושבת לחצי שנה ב־2016, לראשונה בקריירה, עקב פציעה קשה, כשסובב את הברך בבית. החוזה החדש עם יוניקלו היפנית מרמז שהוא ימשוך עוד שנתיים, סביב יומולדת 39, כדי לשחק באולימפיאדה 2020 בטוקיו, אבל גם כך הוא כבר הוריד הילוך בשנתיים האחרונות ומשחק רק במספר מצומצם של טורנירים. נדאל סובל מפציעות בתדירות גבוהה ונאלץ לפרוש פעמיים העונה, באמצע משחקים בשלבים המכריעים של טורנירי גרנד סלאם, ופספס את כל החלק האחרון של העונה. ג'וקוביץ' רק חזר העונה מפציעה שהשביתה אותו ליותר מחצי שנה בסוף 2017 וגם אנדי מארי, מס' 1 בעולם רק לפני שנתיים ובן גילם של נדאל וג'וקוביץ', סבל מפציעות תכופות, עד שנאלץ להודיע החודש בדמעות על פרישה מתקרבת.
כשהכוכבים הגדולים מזדקנים, ומשחקים בלעדיהם מתקשים לעורר עניין – אפילו בטורניר סוף השנה, שמפגיש את שמונת השחקנים הטובים של העונה, נצפו קרחות מביכות בכל משחק שלא כלל מישהו מהשלישייה – מארגני הטורנירים הקטנים, שפחות אטרקטיביים בנקודות דירוג, משלמים סכומי עתק לכוכבים הגדולים כדי שיבואו לשחק בטורניר שלהם. פדרר מקבל על טורנירים כאלו סכומים שמגיעים עד 2 מיליון אירו, ונדאל וג'וקוביץ' מקבלים כמיליון אירו. ההתנהלות הזו של מארגני הטורנירים אינה שונה מתחומים אחרים – כמו שרשת אופנה מזמינה להשקה חגיגית את מיטב הסלבריטאים כדי לעורר עניין, כך גם בטניס. השתתפות של השחקנים המובילים מושכת אחריה שחקנים טובים נוספים, ספונסרים וגם את הקהל.
לא רק השחקנים הגדולים נהנים מהכסף הגדול – פדרר ושות', שמודעים היטב לתעשייה העשירה שנהנית מהם, פועלים בתוך איגוד הטניס ומול מארגני הטורנירים כדי להגדיל את סך הפרסים שמגיעים לכלל השחקנים בסבב. כתוצאה מכך סכומי הפרסים בטורנירים יותר מהוכפלו בעשור האחרון, לסביבות ה־200 מיליון אירו. ג'וקוביץ', שמוביל היום את איגוד השחקנים, ממשיך לטעון כי הנתח של הפרסים לשחקנים ביחס להכנסות עדיין נמוך, והוא צפוי להמשיך ולעלות בשנים הקרובות.
מחפשים את הכוכב הבא
בכל ענף ספורט מקבלים בחשש פרישה של כוכבים, אך בדרך כלל מגיעים כוכבים אחרים במקומם – אחרי מג'יק ובירד קיבלנו את מייקל, אחרי מייקל הגיע קובי ועכשיו אנחנו עם לברון. גם בטניס ניתן לזהות כבר כמה מכוכבי העתיד ובראשם אלכסנדר ("סשה") זברב, יליד גרמניה לזוג הורים ממוצא רוסי, ששיחקו שניהם עבור מועדון הטניס של צסק"א מוסקבה ועברו לגרמניה עם סיום המלחמה הקרה.
זברב בן ה־21, שנולד חודשיים לפני שפדרר החל את הקריירה המקצוענית שלו, זכה כבר ב־10 טורנירים ובראשם באליפות סוף השנה שנערכה בנובמבר, כשהוא מנצח בדרך את פדרר ואת ג'וקוביץ'. הוא דורג כבר במקום השלישי וכיום מדורג חמישי.
לשם השוואה פדרר בגילו זכה רק בשישה טורנירים. מלבד זברב יש עוד כמה שחקנים צעירים שמתקרבים לצמרת, כמו דניס שפובלוב בן ה־19 שנולד בתל אביב והיגר כתינוק עם משפחתו לקנדה. שפובלוב כבר הספיק לנצח את נדאל והוא השחקן הצעיר בכל הזמנים שהגיע לחצי גמר טורניר מאסטרס.
אך עם כל הכבוד לזברב ולאחרים, יעברו עוד מספר שנים עד שהם ימלאו אצטדיונים. עד אז, ומתוך רצון לשמור את הפופולריות של הטניס בשיא, שוקדים באיגוד הטניס העולמי על דרכים להפוך את המשחק לאטרקטיבי יותר ומתאים לעידן הנוכחי. כתוצאה מכך אנו חוזים בשנים האחרונות בניסיונות לשנות את החוקים, כדי להפוך את המשחק למהיר יותר, להגדיל את רגעי המתח ולצמצם את המקרים שבהם משחקים נמשכים שעות ארוכות בלי הכרעה.
המשחק שלא נגמר
ב־22 ביוני 2010 עלו ג'ון איסנר מארה"ב וניקולאס מאהו מצרפת לשחק בסיבוב הראשון בטורניר ווימבלדון, הגרנד סלאם היוקרתי מכולם. בטורנירים האלו משחקים בשיטת הטוב מחמש מערכות. המערכה החמישית והמכרעת, אם נזקקים לה, נמשכת עד שאחד השחקנים מגיע לשישה משחקונים לפחות עם יתרון של 2 משחקונים על היריב (4־6, 3־6 וכו'). במילים אחרות – כל עוד מישהו לא מצליח להשיג את ההפרש הנדרש, המשחק תיאורטית יכול להימשך לנצח. באותו יום התיאוריה הפכה למציאות – איסנר ומאהו נכנסו למערכה החמישית ופשוט לא הצליחו לשבור את החבטות של היריב. בשלב מסוים היה נראה שהם אפילו לא מנסים.
המשחקונים נערמו ואיתם השעות – פעמיים המשחק הופסק בגלל חשיכה. לוח התוצאות הממוחשב במגרש נתקע במצב של 47:47. לוח התוצאות באתר האינטרנט החזיק קצת יותר לפני שנכנע ב־50:50. מתכנתים מטעםIBM הוזעקו לתקן את קוד התוכנה שהפעילה את לוח התוצאות.
רוג'ר פדרר. מוביל את הענף כ-15 שנה | צילום: shutterstock
רק ביום השלישי, אחרי יותר מ־11 שעות של טניס, הצליח איסנר לשבור את חבטות ההגשה של מאהו, לנצח 68־70 במערכה החמישית ולהיכנס לדפי ההיסטוריה עם המשחק הארוך ביותר. הסיפור היה גדול בעיקר בהסתכלות לאחור. ברגע האמת אף אחד לא באמת נהנה מהמצב – אפילו לא איסנר שניצח, אבל פשוט לא היה מסוגל לשחק בסיבוב הבא. המשחק הזה ועוד כמה אחרים הובילו לשינוי בטורניר – מהעונה הקרובה יונהג בווימבלדון שובר שוויון גם במערכה האחרונה.
השינוי הזה מינורי יחסית לניסויים שעורך איגוד הטניס – בשנתיים האחרונות משתמשים שם באליפות סוף העונה של הצעירים עד גיל 21 כדי לבחון חוקים חדשים, חלקם מבשרים על מהפכה של ממש: המשחקים משוחקים ללא קוונים אנושיים – מערכת "עין הנץ" מכריזה מיידית על כל נחיתה של כדור מחוץ לקווים, מה שמבטל לחלוטין טעויות שיפוט במשחק. כמו כן המערכות והמשחקונים קצרים יותר – מערכות משחקים רק עד ארבע במקום עד שש, ובמקרה של שוויון 40:40 במשחקון (שוויון 3־3 בנקודות), הזוכה בנקודה הבאה זוכה במשחקון כולו. החוקים האלו יוצרים משחקים מהירים יותר ועם יותר נקודות דרמטיות.
נוסף על כך מנסים להכניס גם אלמנט קבוצתי. זה התחיל עם פדרר, שלפני שנתיים יזם את "גביע לייבר" על שם רוד לייבר האגדי. מדובר בטורניר בין נבחרת אירופה לנבחרת "שאר העולם". בכל נבחרת משחקים השחקנים הטובים ביותר ומתחרים במשך שלושה ימים. כך זכינו בשנה שעברה לראות את פדרר ונדאל משחקים זוגות ביחד (ומנצחים), השנה ראינו את פדרר וג'וקוביץ' משחקים ביחד (ומפסידים) ובשנה הבאה שוב נראה את פדרר ונדאל, אם יהיו כשירים. הקהל יצא מדעתו, ובשנתיים שנערך הטורניר הכרטיסים נחטפו בתוך שעות.
בפדרציית הטניס העולמית, שמארגנת את גביע דיוויס שאיבד מזוהרו בשנים האחרונות, שאבו השראה כשהכריזו על שינוי דרמטי בפורמט הטורניר החל מהעונה הקרובה – בסוף נובמבר יתקיים "גביע העולם של הטניס" – אירוע רב משתתפים של 18 נבחרות, שיתחרו על הגביע בשבוע מרוכז אחד. מידת העניין בטורניר מעידה שגם כאן הכרטיסים אמורים לאזול במהירות.
שינויים במפת הטורנירים ובספר החוקים מספקים עניין בטווח הקצר, אך כמו כל ספורט תחרותי, אם לקהל יחסרו דמויות להעריץ ולדחוף, הוא יאבד עניין במהירות. לכן יש להניח שכשזברב או אחד מהצעירים האחרים יפרצו קדימה, באיגוד הטניס יקפצו על המציאה כאחרוני המעריצים וינסו להעביר את השרביט אליהם. לחלופין יצמידו שם סגל רפואי רחב לפדרר ולנדאל בתקווה שימשיכו לנצח.
הכתבה מופיעה בגיליון ינואר 2019 של פורבס ישראל
לרכישת גיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עיקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם
|
