מפלצת ושמה חמאס: ועדת חקירה צריכה לבדוק את מחדל עזה

1. הגיע הזמן

הקטע הזה רץ ברשתות החברתיות וחובה לצפות בו. דובר חמאס בעזה, מושיר אל-מסרי (זה ששלחתי לו כאן מכתב לפני שבועיים), נשאל באחת מרשתות הטלוויזיה על הצעה להפסקת אש, כביכול, מטעם חמאס.

הנה מה שהאיש הנאור ושוחר השלום הזה עונה: "אלה שטויות של הציונים, זה קשור לחלום שלהם לחיות בביטחון וברגיעה עשר שנים. אנחנו נמשיך להטריד את הציונים עד שיעזוב הציוני האחרון את אדמת פלסטין, כל פלסטין. כל רגיעה היא רגיעה זמנית, רגיעה תקופתית, אנחנו לא מדברים על רגיעה ארוכת טווח או על הסכם שלום. רגיעה במילון של ההתנגדות פירושה הכנה למערכה הבאה. ההתנגדות תמשיך לפתח, לייצר ולמלא את מחסני הנשק שלה במרכיבים מפתיעים חדשים למערכות הבאות, עד שהאויב הציוני יעזוב את ארצנו ואדמתנו כולה".

מה שהיה להוכיח. כל הפסקת אש שאליה ניגרר עכשיו, תוביל אותנו לסבב נוסף, אלים ומסוכן מקודמו. ולכן, נדמה לי שהגיע הזמן להיחלץ ממעגל הרמייה העצמית. חמאס אינו פרטנר. אין חמאס מתון. אין שם עם מי ועל מה לדבר. אז אנא, להפסיק לקשקש. תומכי השלום בישראל, שאני מכליל את עצמי ביניהם,צריכים להקדיש את האנרגיה בחיזוק המחנה ההפוך, המחנה של אבו מאזן.

הוא לא יריב קל, אבו מאזן, אבל הוא לא אסלאמיסט קיצוני והוא ויתר על דרך האלימות והטרור. זו עובדה. אם הייתה כאן עכשיו ממשלה שמנהלת הידברות אמיתית עם אבו מאזן ומתקדמת לשלום גם במעשים, לא רק בדיבורים, זה היה יכול להיות קל יותר. אבל אין. וגם אם אין, צריך לנצח. חמאס יבין רק שפה אחת, והיא כוח. הרבה יותר כוח ממה שמופעל נגדו עכשיו.

משעל, חמאס מבין רק שפה אחת. צילום: רויטרס

רצועת עזה חייבת להיות מפורזת. "צוק איתן" הוא נס שקרה לנו, פעמון אזעקה מהדהד שהופעל בטעות וחשף מה שהלך ונבנה כאן לידנו, מתחת לאף שלנו, מתחת ליישובינו. מדובר בסכנה אסטרטגית. נמנע אסון גדול. אסור שזה יקרה שוב. אין מדינה בעולם שתסכים שסכנה כזו תגדל לה על הגדר.

יש לנו היום נסיבות נדירות, כמעט תנאי מעבדה, לעשות בעזה את מה שצריך לעשות בעזה. המצרים חמים על חמאס יותר מאיתנו. הקהילה הבינלאומית נותנת חבל. החזית הצפונית עסוקה בעצמה. חלק ניכר מהעולם הערבי יחגוג בשקט את מפלת חמאס. מה מונע מנתניהו ויעלון להפעיל את מלוא העוצמה של צה"ל? ממה הם מפחדים?

את השבוע החולף הקדשתי לכתיבה אינטנסיבית על המתרחש. רוב הטורים קראו לחתירה למגע אמיתי עם חמאס, ל"הליכה על כל הקופה", להפסקת דשדוש מדמם בעזה, להפסקת תחנונים להפסקת אש. רק אם ישראל תוכיח רצינות ותדגים מופע כוחני של "בעל הבית ישתגע", זה ייגמר.

ביום שלישי שעבר, ב"מעריב-השבוע", הקדשתי טור ("התנצלות") לנפילתו של סא"ל דולב קידר, בקרב מול קומנדו חמאס שהגיח ממנהרה ליד ניר עם. החלק השני של הטור הזה היה בקשת סליחה בשמי ובשם כל התקשורת בישראל (אף שלא ייפו את כוחי…) על כי הפכנו את מערכת הביטחון, את המשרתים ואת הלוחמים המופלאים הללו לשק חבטות בהקשר לדיוני תקציב הביטחון.

ביום חמישי הוקדש טורי לעובדה שהמשפטנים לא מאשרים לחיל האוויר פעילות שתאפשר לו חיפוי יעיל על הלוחמים בשטח, מה שהופך את חיילינו לבשר תותחים, על מזבח "הצבא המוסרי ביותר בעולם". כל הגולדסטונים שבעולם, כתבתי, לא שווים לי חייל אחד. היום, מה לעשות, הגיע הזמן לכתוב על המחדל. אחד הקשים בתולדות מדינת ישראל. מחדל שנמשך עשרות שנים, מחדל שאפשר לחמאס להקים את המפלצת שקמה על סף דלתנו.

מחדל שמתחיל מימי הקמת חמאס (ממשלת שמיר), דרך כל הממשלות, דרך אריאל שרון עם האווילות שבהתנתקות חד-צדדית (היה צריך לצאת מעזה, אבל רק במו"מ אמיתי מול אבו מאזן ודחלאן, לפנות יישוב אחד כל שנתיים ולהתנות את פינוי היישוב הבא ביישום תוכנית מרשל ברצועה ושיקום מחנות הפליטים), ומגיע לממשלת אולמרט ונתניהו. איך הנחנו למדינת הטרור הזו לקום כאן, על הגדר.

ובואו לא נתבלבל. זה לא ארגון טרור. זה צבא. מיומן, מאומן, מזוין, נחוש. צבא שמחולק לגזרות, לחטיבות וגדודים ופלוגות. צבא שמחולק לזרועות, שמייצר רקטות, מטוסים זעירים ללא טייס. צבא שיש לו אמצעי קשר מודרניים, שיודע לשמור על ביטחון קשר, שלוחמיו יודעים לייצר אש, לחפות, להסתער, לזחול, להתגלגל. צבא שהקים את יחידת המנהרות המתוחכמת ביותר שיש היום בעולם.

צבא שהצליח לתפור את עזה כולה בבורות שיגור, בזירות מטענים, שמייצר רקטות במסגדים, מאחסן אותן בבתי ספר, משגר מרגמות מתחת לאדמה, מקיםמפקדות בבתי חולים. צבא שמטרתו, כמו שאומר בתחילת הטור הזה מושיר אל-מסרי, נועד למחוק אותנו מעל פני האדמה.

2. תוכנית ברק

אפשר היה לגמור את זה לפני חמש שנים, ב"עופרת יצוקה". הייתה שם הזדמנות היסטורית, נדירה, אולי בלתי חוזרת. היה ראש ממשלה שרצה לעשות את זה, והיו לו הביצים המתאימות. אבל זה לא קרה. אירועי המחצית השנייה של 2008 והחודש הראשון של 2009 חייבים להיבדק על ידי ועדת חקירה ממלכתית. לא פחות. מישהו חייב לחשוף מה קרה שם, איך ישראל ויתרה על פעולה אמיתית, כוחנית, לשבירת חמאס.

האמת היא, שזה כבר נעשה. שני ספרים מכילים חומר רב בנושא הזה. הראשון, הוא "הארנק והחרב" של פרופ' דניאל פרידמן. ספר חובה לכל מי שהמדינה הזו יקרה לו. לכאורה ספר משפטי מייגע. במציאות, ספר מתח מרתק. פרידמן, שהיה שר משפטים באותה ממשלת אולמרט, מפרט שם, אחד לאחד, את האירועים. מצמרר. הספר השני הוא "חמקן", פרי עטי. גם שם יש לא מעט חומר. לטובת מי שלא קרא את שני הספרים הללו, הנה תקציר חלקי ושטחי: במחצית 2008 החל חמאס לשגר כמויות הולכות וגדלות של רקטות על יישובי הדרום.

אולמרט רצה מאוד לפתוח בפעולה צבאית למיטוט שלטון חמאס. היו בממשלתו שרים רבים שתמכו במהלך כזה. הבולטים שבהם היו המשנה לראש הממשלה חיים רמון (זו עמדתו העקבית מאז ומעולם) ושר המשפטים פרופ' פרידמן. שני אלה אינם נחשבים למחרחרי מלחמה מקצועיים. אולי להפך. אבל הם תמכו באולמרט. הייתה בעיה. באותם ימים בדיוק לשר הביטחון קראו אהוד ברק.

הוא בא עם אג'נדה אחרת. מבחינת ברק, את הזמן צריך להעביר ב"רגיעות" בין סבב אלימות אחד למשנהו. אין טעם בפעולות מקיפות, אין צורך במלחמות, מדי פעם להוריד מכה רפה, ולחזור לשגרה.
זו האג'נדה שהביאה אלינו את חמאס בממדיו נוכחיים. ברק שיגר, בחשאי, את עמוס גלעד לסדרת שליחויות בקהיר. אולמרט גילה את זה דרך החומר ה"שחור". זה קרה מאחורי גבו. לכאורה זה היה כדי לקדם את עסקת שחרור גלעד שליט. במציאות, ניהל גלעד מו"מ עם המצרים ועם חמאס על "תהדיה". כשאולמרט גילה את האמת, הוא רתח.

בזמנו, פורסם ב"מעריב" קרב השמצות קשה בינו לבין האלוף במילואים גלעד, שבסך הכל מילא את מצוות הממונה עליו (ברק). אבל המצב היה בעייתי. כמה שבועות קודם לכן החלה חקירתו של משה טלנסקי. אולמרט נקלע לסבך חקירות בלתי אפשרי. והנה, מניחים בפניו הצעה מוכנה ל"תהדיה". רק החתימה שלו חסרה. אם הוא ייצא במקום זה למלחמה בחמאס, כולם יגידו שזה כדי לחלץ את עצמו מהחקירות. אולמרט זעם, אבל חתם על התהדיה. השרים פרידמן ורמון התנגדו, אבל התהדיה עברה.בקבינט נשמעו אז ההתרעות, מפיו של רמון: אחרי הרגיעה הקודמת הם התקדמו משדרות לנתיבות. אחר כך הייתה עוד רגיעה, והם כבר מגיעים לאשקלון. אחרי התהדיה הזו הם כבר יהיו באשדוד, ואם תהיה עוד תהדיה, הם יגיעו לתל אביב. גם פרידמן התנגד, פומבית, לתהדיה. בספרו, הוא מכנה אותה "השגיאה האסטרטגית הגדולה ביותר של ישראל". שיא הגיחוך היה, כשמצדו של ברק נטען שהתהדיה תשפר את הסיכויים לשחרור שליט. מה שקרה היה בדיוק ההפך. בינתיים, נבואת רמון הושלמה במלואה, על בשרנו, בסבב הנוכחי. הם כבר בתל אביב, בואכה חיפה.

בינתיים, אחרי ה"תהדיה" ההיא, עורערו מאוד יחסי אולמרט וברק. זמן קצר אחר כך הציב ברק אולטימטום בפני אולמרט: או שאתה מתפטר, או שאני מפרק את הקואליציה. ברק הדיח את אולמרט כי האמין שהוא יבוא במקומו. הייתה לו תוכנית פוליטית סדורה. כמו כל התוכניות הפוליטיות הסדורות של ברק בעבר, גם היא עלתה בסערה השמיימה.

אהוד ברק | צילום: רויטרס

בעקבות האולטימטום, הבין אולמרט שלא נותרה לו ברירה והתפטר. ממשלתו הפכה לממשלת מעבר. והנה, "עופרת יצוקה". חמאס שוב החל בשיגור כמות אדירה של רקטות. לאולמרט לא הייתה ברירה. הדרום כולו רעד. הוא ידע שבכל "תהדיה" מגדיל חמאס את טווח הקסאמים, שהפכו לגראדים, שהפכו לרקטות אם-75, שיהפכו למי יודע מה עוד. הוא יצא למבצע. ומה קרה? ניחשתם נכון.

ברק (בסיוע ציפי לבני) עצר אותו, דקה לפני אישור שלב ב' של המבצע (ניתוק רפיח מעזה וכיבושה, במטרה למוטט את חמאס). ברק ולבני נכנסו לאולמרט, בעוד שרי הקבינט ממתינים לפתיחת הישיבה שתאשר את המבצע. הם אמרו לו שהם מתנגדים. שהם לא זורמים איתו להמשך הפעולה.

אולמרט ידע שהוא בצרות. הוא כבר ברווז צולע. ראש ממשלה שהתפטר, נטול סמכות מוסרית, לא יכול לצאת לפעולה כזו בלי ששר הביטחון ושרת החוץ תומכים. הרמטכ"ל, אשכנזי, נשאר אובייקטיבי, ואולמרט ידע שלא יוכל להישען עליו. בלית ברירה, הוא נכנע. "עופרת יצוקה" הסתיים טרם זמנו.

בדיעבד, התברר עד כמה הייתה ישראל קרובה למיטוט שלטון חמאס ברצועה. זה היה בטווח נגיעה. חמאס של 2008 רחוק ביכולותיו מחמאס 2014. רוב המנהרות לא היו, חלק מהיכולות הצבאיות לא היו. הטנקים של צה"ל היו 300 מטר מהכיכר המרכזית של עזה. בכירי חמאס נמלטו. המודיעין היה מדויק, הרבה יותר מהיום. רוב העבודה הושלמה. היה צריך לתת את הדחיפה הסופית. אבל לא נתנו. ברק היה בתוך מערכת בחירות וחשש שפגז ישראלי שיפול על בית לא נכון יגזול ממנו מנדטים. לבני כנ"ל. אולמרט רתח, אבל ויתר. כך הוחמצה ההזדמנות.

"עופרת יצוקה" הסתיים בעוד "תהדיה". בינתיים נכנס בנימין נתניהו לתפקיד ראש הממשלה. נתניהו הוא זה שהבטיח שיפיל את חמאס. בהופעתו הראשונה בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ניתנה רשות הדיבור לח"כ חיים רמון, שניצל את ההזדמנות והעביר לנתניהו "חפיפה" מאולתרת. הכי חשוב, אמר רמון, זה להפיל כמה שיותר מהר את שלטון חמאס. נתניהו צחק. אתם רואים, אמר לחברי הכנסת, הוא יותר קיצוני ממני.

אבל רמון לא היה יותר קיצוני מאף אחד. הוא היה פשוט יותר מציאותי. זוהי המציאות, רבותי. חמאס לא יכול לדור בכפיפה אחת ליד ישראל. זה כשל לוגי. זה כמו גידול סרטני. או שמסירים אותו, או שבסוף מתים.

3. הטיטאניק

זה המחדל הגדול. לידו, מהבהב המחדל הקטן. אני לא יודע עדיין באיזה גודל מדובר ואם המילה "מחדל" מדויקת. אני גם לא חושב שזה הזמן למחול שדים. ברור שאחרי שזה ייגמר, נצטרך לבדוק מדוע חסר מודיעין. איך יכול להיות שב"עופרת יצוקה" החיילים ידעו כמעט הכל, על כל סמטה, על כל עיקול דרך, על כל מטען שהמתין להם, ועכשיו יודעים פחות. איך יכול להיות שלא יודעים איפה חלק מהמנהרות, שלא יודעים איפה רוב הרקטות לטווח ארוך, שלא יודעים איפה מסתתרים אנשי הדרג הפיקודי הבכיר של חמאס.

או, במילים אחרות, האם קרה לשב"כ בתקופת יורם כהן, מה שקרה למוסד אצל אפרים הלוי? האם משהו התרופף? האם משהו בתרבות הארגונית, המבצעית, השתנה? ומה עם אמ"ן? האם החבר'ה של אביב כוכבי סיפקו את הסחורה? יש בקבינט שרים שמגדירים את מה שקרה לנו כאן כ"מחדל מודיעיני מהדהד". נדמה לי שצריך להמתין קצת עם ההגדרה הזאת.

בצה"ל מנופפים בנאומו של ראש אמ"ן האלוף כוכבי בכנס האחרון של המכון למחקרי ביטחון לאומי (בראשו עומד קודמו של כוכבי, אלוף עמוס ידלין). עובדה שכוכבי דיבר שם על המנהרות, אומרים. זה נכון. בנאום, שנישא בסוף ינואר השנה, אומר כוכבי את המשפט הזה: "גם איום תת-הקרקע הולך ומתגבר. עשרות קילומטרים של מנהרות, גם ברצועת עזה וגם בלבנון, חפורות. יש דרכי תקשורת ומילוט. יש לזה משמעויות כלפי התמרון".

משפט אחד, מתוך נאום שמחזיק שלושה וחצי עמודים. המשפט ממוקם אחרי שכוכבי מסיים למנות את תשעת האתגרים העומדים בפני ישראל. ורק אחרי תשעת האתגרים, מגיע המשפט האחד, הבודד, על המנהרות. אז כן, ידענו. אבל נדמה לי שלא הפנמנו. אני הייתי לפני כמה שבועות בשיחת רקע אצל קצין בכיר בפיקוד הדרום. חזרתי למחברת של אותה שיחה. עיינתי בה. ובכן, ידענו לגמרי. הקצין הבכיר מדבר איתי על רשת סבוכה של מנהרות. על העובדה שבכל רגע נתון יש לפחות אלף עזתים שחופרים. על כי כל מ"פ גזרה בחמאס דואג לעצמו למנהרה. וכו' וכו'.

למה הדרג המדיני לא ידע מספיק? למה כמעט לא היו דיוני קבינט על זה? למה המנהרות הללו לא קיבלו מקום של כבוד בצמרת האתגרים והאיומים על ישראל?הנה מה שאנחנו מגלים בשבוע האחרון: במקום שלוש מנהרות אסטרטגיות (זו הייתה ההערכה), יש 30. לפחות. על פי כמה מומחים שאיתם שוחחתי השבוע, אחרי שצה"ל יגמור לאתר ולהשמיד את כל המנהרות, יתברר ש-80% מהן לא אותרו ולא הושמדו. אני מדבר על מומחים צבאיים, לא על פרשני טלוויזיה.

זאת ועוד: מה שאנחנו מגלים עכשיו בעזה זו עיר תחתית, של עשרות קילומטרים חפורים, מדופנים, מאווררים, מוארים. עשרות על עשרות מנהרות לכל הכיוונים והעברים. "זו טיטאניק שנחפרה מתחתינו", אמר לי אחד משרי הקבינט, "זה 9/11 קטן שצמח לנו שם", הוסיף שני. יש שלושה סוגי מנהרות. אלה מעזה למצרים, שכולן נחסמו והושמדו על ידי המצרים, תודה לאל. אלה מעזה לישראל, שאנחנו מחפשים עכשיו. ואלה בתוך עזה, מנהרות מגננתיות, שמשמשות למסתור ולחימה. הם יכולים להיעלם אל תוך האדמה כמעט בכל רגע נתון, ולצוץ היכן שהם רוצים.

איך אפשר להילחם בהם ככה? לתוך התופת הזו הטלנו את טובי בנינו לפני שבועיים. ועכשיו אנחנו חוששים לסייע להם מהאוויר, כי הפרקליט הצבאי הראשי לא רוצה להגיע לבית הדין הבינלאומי בהאג. המנהרות האלה מסתיימות בזרועות תמנון, כל פיר והייעוד שלו. יש פירים שמיועדים להיות "חדרי תופת".החלל האחרון של המנהרה ממולא בחומר נפץ, ביום פקודה זה מתפוצץ ובלוק בתים שלם יכול להיעלם יחד איתו באדמה. יש פיר שמיועד לפעולת קומנדו. מפסיקים את החפירה שני מטרים מתחת לפני הקרקע וברגע המיועד חושף הקומנדו של חמאס את המנהרה ומסתער.

עכשיו תארו לעצמכם שהם היו מכינים פעולת מנהרות מתואמת, מעשרות מנהרות חודרות, לאותה שעה. תארו לעצמכם שהם היו עושים את זה כשצה"ל בעימות מול חיזבאללה בלבנון, וכל חטיבות החי"ר שלו שם. תארו לעצמכם שאלפיים לוחמי קומנדו של חמאס מאומנים היו יוצאים בבת אחת מ-40 מנהרות ומסתערים על יישובים ישראליים. מי היה עוצר אותם? המשטרה? המשמר האזרחי? ביטוח לאומי? כן, אני יודע שזה נשמע דמיוני, אבל זה לא. כל מי שהסתובב בשטח וראה את הרשת הזו, שרק הקצה העליון שלה נחשף עכשיו, מבין את זה.

מנהרות טרור | צילום: רויטרס

ולכן נצטרך לבדוק את עצמנו. תארו לעצמכם שחמאס היה מסכים להפסקת האש הראשונה, זו שישראל הסכימה לקבל. מה היה קורה אז? נכון, קשה לדרוש מראש ממשלה ישראלי לצאת למלחמה על מודיעין בענייני מנהרות. קשה, אבל אפשרי. זו בדיוק הסיבה שבגללה צריך כל ראש ממשלה ישראלי, בכל רגע נתון, להיתפס בעולם כאיש שלום, ככזה שהציע הצעת שלום אמיתית, ולא ככזה שמנסה רק לתחמן ולהעביר את הזמן. בשביל פעולה כזו, צריך לגיטימציה אמיתית.

מה הפלא שביבי היסס, מה הפלא שהוא קיבל את הפסקת האש, ומה הפלא שעד שלא הגיחו 13 אנשי הקומנדו במנהרה שליד קיבוץ סופה, לא נפל האסימון גם אצל יאיר לפיד וציפי לבני שהגיע הזמן, הגיע הצורך ודחקה השעה לעשות מעשה. אז אם היא הגיעה, השעה, בואו נעשה אותו.

4. אחריהם

אי אפשר לסיים טור כזה בלי לכתוב על החיילים. על העם המופלא שנגלה לעינינו דרך צה"ל. על כל הקסם הזה, שלא ידענו עליו, כי בימי שגרה אנחנו עסוקים בעיקר בלריב אחד עם השני. כשמביטים על שמות ההרוגים, על הסיפורים שלהם, על המשפחות, על החברים, מגלים את ארץ ישראל האמיתית. את הערבות ההדדית, שחשבנו שאינה כבר, אבל היא כאן, חיה ובועטת. שלושת החיילים הבודדים, שנקברו בלוויות עם עשרות אלפים, הם אירוע שיכול להתרחש רק כאן.

אפרופו חיילים, אפשר גם להיות רגועים באשר לשרשרת הפיקוד. המח"טים, למשל. חבורה מרשימה, מדהימה, של גברים צעירים, נחושים, ראויים לתפקידם.מח"ט הצנחנים אליעזר טולדנו, שכל מי שמכיר אותו נפעם. אם יש דיוקן שיכול לשקף את הביטוי "מלח הארץ", זהו דיוקנו. מח"ט הנח"ל אורי גורדין. קצין משכמו ומעלה, איש קיבוץ יוטבתה, מפקד ענייני, תקיף, בלי התפלספויות מיותרות, ישר ולעניין. גורדין היה מפקד סיירת מטכ"ל ובניגוד לרבים אחרים, הוא מצליח גם ב"עולם הגדול" ומביא את הטוב מכל העולמות לצה"ל.

מח"ט גולני רסאן עליאן, שהפך לגיבור הישראלי המוכר ביותר השבוע, ומח"ט גבעתי, עופר וינטר, שנפל עם האיגרת המיותרת והמשיחית שכתב לחייליו ערב הלחימה ("נילחם באויב המנאץ אלוהי ישראל"), אבל בלחימה, שזה מה שחשוב באמת, מפגין יכולות מופלאות. לארבעתם צריך להוסיף את המח"טים של השריון, חטיבות 7 ו-401, ואת כל המפקדים מהדרג הזה שנמצאים בשטח.

ובכלל, יש כאן סוג של תיקון לתופעה שכונתה "מפקדי הפלזמות" במלחמת לבנון השנייה. אז, נמתחה ביקורת קטלנית על המח"טים שנשארו מאחור וניהלו אתהלחימה דרך מסכי הפלזמה.היום, קורה משהו הפוך. המח"טים כל הזמן בשטח, בראש הכוחות. מפקדים בכירים אחרים נפגעו ונהרגו. צה"ל חוזר למורשת ההיא,של "אחרי", וטוב שכך. הדברים הגיעו לכדי כך, שהמג"דים של אותם מח"טים, מתחננים בפניהם שיירדו אחורה. "טוב, הבנו את הפרינציפ", הם אומרים, "בסדר גמור, אתם בשטח, אתם אמיצים, אתם נלחמים, אבל עכשיו רדו אחורה, תגדילו ראש, תחשבו קצת".

הכוונה היא לאפשר להם מבט אחר על הזירה, מבט שאי אפשר לקבל כשאתה בתוך התופת ממש, בבית בשג'אעייה או במסתור כלשהו בבית חנון, בתוך אש. מפקד צריך, לפעמים, להרים ראש, להסתכל על הזירה מלמעלה, ולחשוב.

5. המארב של איווט ולפיד

קצת פוליטיקה לסיום: ביום שישי שעבר, קצת לפני שבת, זימן בנימין נתניהו את ראשי סיעות האופוזיציה על מנת לעדכן אותם במתרחש. היו שם יצחק הרצוג, זהבה גלאון, שאול מופז, אריה דרעי ואחרים. הם באו בנפרד, אחד אחד. נתניהו תדרך אותם, עדכן אותם, אבל הייתה גם פוליטיקה בחדר. השם "ממשלת חירום זמנית" עלה, ולא במקרה. נתניהו שואף להקים ממשלה כזו, שתחלץ אותו מהסבך הפוליטי שאליו נקלע.

ליברמן ונתניהו, ברית עם לפיד | צילום: מרק ישראל סלם

בעקבות האירוע הזה, קיבל נתניהו מסר משני שותפיו הבכירים: אביגדור ליברמן ויאיר לפיד העבירו מסר מאוחד שלפיו לא כדאי לנתניהו לשקול את צירוף החרדים לקואליציה. במצב כזה, שניהם בחוץ. איום מפורש. כך ירדה האופציה הזו, בינתיים. זה ממחיש את עוצמתה של הברית הנוכחית, אד הוק, בין איווט ללפיד. הם מעריכים אחד את השני הערכה רבה, הם מאמינים אחד לשני והם גונבים סוסים פוליטיים יחד.דוגמה: בישיבת ועדת השרים לחקיקה ביום ראשון שעבר, צצה פתאום הצעת חוק חדשה של ח"כ רונן הופמן מיש עתיד. להלן, חוק משרד החוץ. החוק החדש אמור לעגן את סמכויות משרד החוץ בכל הקשור להסברה, לדיפלומטיה, ליחסים מדיניים, על חשבון כל הבוחשים בקדירה הזו עכשיו: שטייניץ, לבני, בנט, נתניהו ורבים אחרים.

זו הייתה הפתעה רבתי, שהזעיקה לחדר הישיבות את פרח לרנר, היועצת של נתניהו, והחלה התרוצצות רבתי. הליכוד, יחד עם הבית היהודי והתנועה, הצליחו להפיל את ההצעה הזו בדוחק. זה נגמר 6-6 בהצבעה. המארב של איווט ולפיד לא הצליח אבל במקרה הזה, העיקר ההשתתפות.

6. בריטניה הגדולה

משפט לסיום: בפעם הבאה שאתם מתלבטים עם מי לטוס, בהנחה שאל-על לא רלוונטית, ההחלטה היא בריטיש איירווייס. הם הוכיחו השבוע, הבריטים, למה הם האחרונים שעמדו בפני מכונת ההשמדה הנאצית, מכל אירופה. לא נקלעים לפאניקה, לא נבהלים, בודקים סיכונים אמיתיים וממשיכים לטוס לישראל למרות הכל. חוץ מזה, שמדובר בחברת תעופה מצוינת.

בריטיש אירוויס | צילום: רויטרס

לכתבה במעריב השבוע