מפריחת השממה: סין בונה עיר חדשה לחלוטין במדבריות עומאן

אף אחד לא יכול להתבלבל בין כפר הדייגים המאובק אל-דקם לבין דובאי. אלא שלאחרונה עומאן מתכוונת לשנות זאת ולבנות עיר תעשייתית חדשה לחלוטין, מוכוונת תחבורה, על קו החוף המדברי של הים הערבי, 550 קילומטר דרומית למוסקט, בעלות של 10.7 מיליארד דולר.

ליתר דיוק – סין מתכוונת לשנות זאת ולבנות עיר תעשייתית חדשה לחלוטין, מוכוונת תחבורה, על קו החוף המדברי של הים הערבי…

חופה של אל-דקם | צילום: B F Gliddiard, Flickr

לפני שנה עומאן חתמה על עסקה ופתחה את שעריה לקונסורציום סיני כדי שיוכל להיכנס ולעשות את מה שארגונים כאלו כנראה הכי הרבה אוהבים לעשות: לבנות עיר פורחת מהיסוד. אחרי שבנו עשרות ערים חדשות בגודל מלא ופיתחו עשרות ערים נוספות לגמרי מחדש בארצן שלהן, החברות הסיניות עוברות כעת החוצה, במקביל לכיוון ההתפשטות של גבעולי דרך המשי החדשה, במטרה לבנות ערים חדשות ברחבי אסיה, המזרח התיכון ואפריקה. מבין הפרויקטים האלו, אל-דקם היא אחד השאפתניים ביותר.

העיר הסינית החדשה במדבר העומאני זכתה באופן פרגמטי למדי לכינוי עיר התעשייה הסינו-עומאנית, והשאיפה היא להפוך את עיר הנמל המזרח תיכונית המרוחקת והלא מנוצלת הזו למרכז עצבים חשוב של הסחר העולמי ושל תהליכי הייצור והחרושת. היוזמה, בת 11 הקילומטרים המרובעים, השוכנת בתוך האזור הענק שנקרא "האזור הכלכלי המיוחד של אל-דקם" (SEZAD), צפוי להכיל לא רק נמל תוסס אלא גם שורה של "מגה-מיזמים" נוספים, שכוללים בית זיקוק לנפט, מפעל מתנול בשווי מיליארדי דולרים, פעילות של ייצור ציוד אנרגיה סולארית ענק, מפעל הרכבת רכב, אתר לייצור ציוד נפט וגז וארגון להפצת חומרי בניין, בשווי למעלה מ-100 מיליון דולר.

בנוסף להיותה תלכיד של מספר מפעלים תעשייתיים, עיר התעשייה הסינו-עומאנית תכיל גם מרכיב אנושי גדול יותר – היא תספק בית לכ-25,000 איש, ותכיל בתי ספר, מתקנים רפואיים, מתחמי משרדים ומרכזי בידור – הכוללים אזור תיירות של 5 כוכבים בשווי כ-200 מיליון דולר.

תכנון האזור התיירותי | צילום מסך: יוטיוב

הקונסורציום הסיני הבטיח לפתח 30% מהאזור המוקצה לפרויקט בתוך חמש שנים בלבד, כשחברות פיננסיות וחברות בנייה מגיעות ישירות ממדינת האם הסינית לשם כך.

Oman Wanfang, הקונסורציום הסיני שמספק לפרויקט את הכסף, הידע והידיים הפועלות שמוציאות אותו לפועל בשטח, מורכב משש חברות, רובן מאזור נינגשיה הוי האוטונומי – שמאוכלס ברובו בסינים-מוסלמים. כך, החברה מפגינה חיבור תרבותי עם עומאן, דבר שעשוי לסייע בהוצאתן לפועל של עסקאות מהסוג הזה.

אלא שלא כמו תאגידי השקעות סיניים אחרים שפועלים לאורך תוואי דרך המשי, כל החברות האלו הן פרטיות, בניגוד לכאלו שהן בעצם שלוחות מסחריות של הממשלה הסינית, וטוענות שהן לא מקבלות מימון ישיר מהממשלה שלהן כדי להוציא לפועל את הפרויקטים האינדיבידואליים שלהן באל-דקם. אולם זה לא אומר שאין להן גיבוי מלא מבייג'ין, שנחשבת למי שתומכת ביוזמה באמצעות הוועדה הלאומית לפיתוח ולרפורמות, שבאופן חריג כבר הכתירה אותה בתור "פארק תעשיות עילי מעבר לים".

כשהוא שוכן בדיוק על שפת הים הערבי, בין מפרץ עומאן לבין מפרץ עאדן, המיקום של הנמל/האזור הכלכלי המשולב המיוחד באל-דקם נופל באופן מושלם לחיקה של דרך המשי הימית של סין – החזון הסיני של שלושה נתיבי-על ימיים בין סין לבין אירופה ואפריקה, המשמש מסגרת לפיתוח של שפע נמלים ופרויקטי-על נוספים בבעלות סינית. ממחנה מבוסס שיהיה לה באל-דקם, סין תהיה מסוגלת לגשת בצורה טובה יותר ולאבטח טוב יותר את שרשרת קווי האספקה שלה, לאורכם ולרוחבם של המזרח התיכון ומזרח אפריקה.

מיקומה האסטרטגי של אל-דקם | צילום מסך: מפות גוגל

ככל הנראה גם לא מדובר במקרה ש-77.1% מיצוא הנפט הגולמי של עומאן (נכון ל-2015) הולך לסין.

עיר התעשייה הסינו-עומאנית היא רק עיר אחת מתוך רשת של ערים חדשות שחברות סיניות עסוקות כרגע בבנייתן לאורך נתיבי הים והיבשה של דרך המשי החדשה; במילים אחרות, זו כניסה חדשה אל הפורטפוליו שכולל כבר את עיר הפיננסים של קולומבו (בירת סרי לנקה) ואת עיר הנמל הימית המבנטוטה במדינה; את פורסט-סיטי ואת עיר הרובוטים העתידנית במלזיה; את הפרויקט הענק של נמל ואזור כלכלי מיוחד באבו דאבי; את האזור הכלכלי המיוחד, שמושקעים בו כבר 10 מיליארד דולר, בקיאוק-פיו, מיאנמר; ופיתוחים חדשים בקנה מידה גדול בערים במערב סין, כמו חורגוש, אורומצ'י, לנז'ו ושיאן.

באמצעות "יוזמת החגורה והדרך" שלה, סין הפכה לשותפה בכירה של מדינות שעוברות אחד משלושה סוגים של שינוי כלכלי:

1. שווקים צומחים שמנסים לבנות את כלכלותיהם ולפתח מסגרת של תשתית תחבורתית מודרנית, אנרגיה וטכנולוגיה.

2. כלכלות מפותחות קפואות, או נסוגות, כמו יוון, ספרד ובריטניה תחת חידת הברקזיט, שיש להן צורך גדול במקורות נוספים של תמיכה והזנה כלכלית.

3. מדינות שתלויות במקורות אנרגיה, המנסות לגוון את הכלכלות שלהן על מנת להבטיח את קיומן גם לטווח הארוך.

עומאן מצטרפת למדינות כמו קזחסטן ואזרבייג'ן, ממש בליבת הסוג השלישי.

וילות צומחות בחול | צילום מסך: יוטיוב

נכון לעכשיו, הכלכלה של עומאן מעוגנת בעיקרה סביב מעגל התלות בפחמן ומימן – הנפט והגז אחראים על כמעט 50% מהתמ"ג, 70% מהייצוא ו-71% מההכנסה הממשלתית הכוללת.

ההישענות הזו על נפט וגז אובחנה כבר בתור הסכנה הגדולה ביותר שניצבת לעומאן, והמדינה יצאה למשימה כוללת שמטרתה לפתח מגזרים כלכליים אחרים, במטרה לקצץ בכמחצית את נתח התמ"ג שלה שתלוי במימן-פחמן, עד לשנת 2020. למטרה זו, המדינה ייעדה בערך 106 מיליארד דולר להשקעות בתעשיות כמו תחבורה, תיירות ונדל"ן, הכוללות פרויקטים ליצירת רשת מסילות רכבת חדשה, נמלי תעופה חדשים, נמלי ים משופרים, ערים חדשות – בסגנון אל-דקם – שנמצאים כולם בפעולה כעת. חברת המחקר BMI צופה שהעיר התעשייתיות הסינו-עומאנית תהווה גורם מרכזי בצמיחת מגזר הבנייה של עומאן, שצפוי להכפיל את שיעור הצמיחה שלו עד לשנת 2019.

למען הפרוטוקול, עומאן לא רצה ישירות לזרועותיה של סין עם הצרות הכלכליות שלה והתחננה ממעצמת העל הצומחת במזרח שתתערב ותממן את תכנית הגיוון שלה. לא. כמו במקרה של סרי לנקה, עומאן ניסתה בתחילה להבטיח לעצמה מימון נוסף ממדינות אחרות, כמו איראן, אך ללא הועיל. סין הייתה היחידה שהסכימה לקחת על עצמה את הנושא, והיא כנראה גם המדינה היחידה בעולם שיש לה את ההון, הרצון הפוליטי והמוטיבציה להוציא אל הפועל יוזמות פיתוח יקרות וארוכות טווח שכאלו.

הרחבת הנמל | צילום מסך: יוטיוב

תחת המסגרת של "מיזם החגורה והדרך", סין מסתובבת ומטפלת בליקויים הכלכליים של העולם באמצעות שקי כסף ובולדוזרים, בתמורה להתחייבויות לטווח ארוך. לאחרונה כבר כתבנו כי:

"האחזקות החדשות הללו בנמלים השונים מטמיעות יותר ויותר את סין בתוך הרקמה הפוליטית והכלכלית העולמית. בעוד שסכומי כסף מנופחים, ולכאורה לא רציונאליים, עוברים היום על השולחן, מה שסין מקבלת הן דריסות רגל חזקות בזירה הבינלאומית, שעליהן היא תוכל לעמוד במשך עשורים קדימה, ובתוך כך היא יוצרת פרדיגמה גיאו-כלכלית חדשה לחלוטין. בזמן שמנהיגי מדינות אחרות עוטים על עצמם הבעות מחויכות ומדברים על שיתופי פעולה 'שבהם כולם מנצחים', פרויקטי תשתית בינלאומיים כמו הפיתוחים הימיים של סין מותחים למעשה את קווי החזית של המאה ה-21, שבה המנוף הכלכלי הוא הנשק המועדף ביותר".

לאור כל אלו, העובדה שאיש לא מתבלבל בין כפר הדייגים אל-דקם לבין דובאי, נכונה רק לפי שעה.