שטח תחום: התדמית השלילית של לימודי הטכנולוגיה בארץ

זהו אולי האתגר המרכזי של בתי הספר המקצועיים, או הלימודים הטכנולוגיים כמו שהם מכונים היום. מצד אחד סטיגמה קשה של נחשלות וחוסר הישגיות, אך מצד אחר, במציאות של שוק עבודה שבו אקדמאים רבים אינם מוצאים עבודה, מקצועות טכנולוגיים – וגם טכנולוגיה גבוהה כמו רובוטיקה, הנדסת מכונות, סייבר ועוד, וגם מקצועות פחות טכנולוגיים – יכולים להבטיח פרנסה מכובדת, ממש כמו פחח. הנה, מתברר ששיעור האבטלה בקרב בוגרי הנתיב הטכנולוגי בכלל נמוך יותר מאשר בקרב בוגרי הנתיב העיוני, כך על פי עבודת הדוקטורט שכתבה דינה מנקין משנת 2012.

את התפיסה שלפיה כדאי להוציא צעירים ממערכת החינוך עם מקצוע כלשהו ביד, גם אם לא ישתמשו בו, הבינו בעולם המתקדם. במדינות האיחוד האירופי שיעור הלומדים בחינוך המקצועי עומד על 65%; בישראל לעומת זאת השיעור הוא 36%, אך גם זה בעירבון מוגבל. אחד התומכים הגדולים של חינוך טכנולוגי הוא התעשיין סטף ורטהיימר. לדבריו, החינוך המקצועי בישראל צומצם לכדי פחות מ־10% מהלומדים בחטיבות העליונות, וכי גם מסלולים המכונים "חינוך טכנולוגי" הם בפועל מסלולי חינוך עיוני שאינם מכשירים צעירים לשוק התעסוקה. היעד שהציבה לעצמה ישראל הוא 48%, כמו הממוצע של מדינות ה־OECD, כך במסגרת תוכנית אסטרטגית של משרד החינוך 2015־2020.

הבעיה עם החינוך הטכנולוגי אינה רק של משרד החינוך, שכן תחום זה מתחלק בין משרד החינוך ומשרד התמ"ת, שגם מפעיל בתי ספר מקצועיים. האחריות הכפולה והסטיגמה על לימודים מקצועיים הביאו לכך שבמשך עשורים רבים, שבהם גובשו תוכניות רבות, מעט מאוד השתנה. היום, כאשר ישראל מפגרת אחרי העולם בתפוקה ומיומנות של עובדים, אולי מבינים את הצורך ללמד לצד היסטוריה, תנ"ך וספרות גם כלים ממשיים שיאפשרו אופק תעסוקתי.
דוח של מחלקת המחקר והמידע של הכנסת, שבדק את החינוך הטכנולוגי בהשוואה לעולם, מצא כי במדינות המפותחות, החינוך המקצועי נחשב לכלי להבטחת תעסוקה. הרציונל לכך כפול: מתן מענה לצורכי המדינה ומשק העבודה בעידן של תחרות גלובלית, והצורך של היחיד למצוא עבודה שתאפשר לו להתפרנס בכבוד.

לימודים יקרים

לסיפור נכנסה בשנים האחרונות התאחדות התעשיינים, אשר טוענת מעל כל במה כי בתעשייה בישראל חסרים כ־5,000 טכנאים. לצורך כך יזמה עם משרד החינוך את תוכנית טו"ב, ראשי תיבות של "טכנאי ובגרות", המאפשרת ללומד במסלול טכני לרכוש בגרות לצד מקצוע טכנולוגי. במסגרת התוכנית מבקשים להכשיר 2,500 צעירים מדי שנה לתחומי התעשייה והטכנולוגיה.

ד"ר טל לוטן, מנהלת נושא החינוך הטכנולוגי בהתאחדות התעשיינים, סיפרה כי כבר השנה אמורים להתחיל בהסמכות שיינתנו לצעירים הלומדים במסלולים טכנולוגיים, גם במסגרת מגמות: "תלמידים שילמדו כ־630 שעות לאורך שלוש שנים, למשל במקצוע כמו מכניקה הנדסית, שבע שעות שבועיות במשך שלוש שנים, יקבלו הסמכה של 'מקצוע מוביל', בנוסף לתעודת הבגרות, במקצועות שהוגדרו מראש".

חינוך טכנולוגי יכול לפתוח דלתות ועתיד טוב יותר לתלמידים רבים | צילום: thinkstock

עדיין, לחינוך הטכנולוגי יש בעיות רבות. מעבר למיתוג הגרוע, כל שעת לימוד יקרה יותר מהחינוך העיוני, כיוון שיש צורך בציוד, במעבדות ובסדנאות וכדומה, ולמרבה הצער, מדינת ישראל לא ממהרת להשקיע בנושא. לכן גויסו מפעלים ותעשיינים, וכעת מוקמים מרכזי למידה סמוך לאזורי תעשייה, כדי שצעירים יוכלו לשלב למידה והתנסות מעשית בשטח.

"צריך טיפול שורש בתדמית של הלימודים האלה. יש קושי לגייס ולאתר תלמידים. התעשייה התקדמה, לתעשייה יש אופק תעסוקתי. אנשים לא יודעים שמאוד התקדמו. היא עתירת טכנולוגיה, עתירת מחשבים", אומרת ד"ר לוטן.

את תסכימי שבנך ילך ללמוד במסלול מקצועי?
"הבן שלי לומד מחשבים ובמגמת אלקטרוניקה. הוא יצא עם תעודת בגרות מאוד איכותית של 35 נקודות. אם הוא ירצה, הוא יוכל להמשיך ללימודי הנדסה בתחום".

סביר שכמוה, כך גם רבים מההורים ביישובים מבוססים יותר אינם ממהרים לשלוח את ילדיהם למסלול מקצועי במסגרת בית הספר. ד"ר עופר רימון, מנהל מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך, מספר כי בישראל כבר רואים עלייה במספר התלמידים במסלולים טכנולוגיים: "כיום לומדים בישראל 144 אלף תלמידים במסלולים טכנולוגיים". חשוב לזכור שבמספרים אלה כוללים גם את הלומדים במסלולים עיוניים ובהם מגמות כגון מחשבים, אלקטרוניקה ועוד.

אבל השאלה היא האם יכול להיות שבעתיד הקרוב גם בבתי ספר נחשבים ייפתחו מגמות טכנולוגיות. "יהיה קשה לשכנע בית ספר לפתוח מגמת מכונאות", אומר ד"ר רימון. "זו שאלה של ביקוש. אבל יחד עם סיוע של תעשיינים, נפתחה מגמת הנדסת nכונות/רובוטיקה לתלמידים מצטיינים בגימנסיה הרצליה". עם זאת, בוגרי המגמה לא צפויים לצאת עם תעודת טכנאי בתום לימודיהם. "אם התלמיד יחליט להמשיך לכיתות י"ג־י"ד, הוא יכול להיות מוסמך הנדסאי וטכנאי", אומר ד"ר רימון.

שולי אייל, מנהל אגף להכשרה מקצועית במשרד הכלכלה, מתאר קושי נוסף, והוא ההתנגדות של מנהלי מחלקות החינוך המקומיות: "הם מתנגדים לרוב בעקשנות לבתי ספר מקצועיים, כיוון שאלה מורידים את אחוזי הבגרות שלהם. אך הם שוכחים שהדבר החשוב הוא שהתלמיד ירכוש מקצוע ויקבל כלים רלוונטיים לעולם התעסוקה".

גם ד"ר רימון אומר כי הדברים צריכים להיעשות בהסכמת הרשות המקומית: "לצורך שכנוע הציבור ומקבלי ההחלטות, יצאנו בקמפיין לעניין". לדבריו, "יש היום יותר פתיחות לעניין".

חינוך טכנולוגי אמיתי ואיכותי כבר בשלב בית ספר והסמכה לתחומים מסוימים יכולים לפתוח דלתות ועתיד טוב יותר לצעירים רבים, גם ביישובים חזקים, בשוק עבודה משתנה. למרבה הצער, עד שזה יקרה, התקצוב הנמוך של הממשלה והלך הרוח של הציבור, שאינו מוכן לשלוח את ילדיו למסלול מקצועי, יקשו על כך.

לכתבה במעריב