בשטח קטן במרכז לונדון – רק 3 קילומטרים רבועים שמאגדים את אזורי היוקרה מייפייר, קנזינגטון ובלגרביה – מתגוררים למעלה מ־90 מיליארדרים. רשימת בעלי הנכסים באזור ארוכה ותוכלו למצוא בה שמות נוצצים כמו עידן עופר ורומן אברמוביץ, ואפילו את שליט דובאי, השייח' מוחמד בן ראשיד אל מקטום.
בעוד פחות משנתיים יצטרפו לרשימה האקסלוסיבית הזאת עוד כמה שמות, בעליהן של 29 הדירות שיוכלו לעלות במעליות מוזהבות פרטיות היישר לדירותיהם, במה שיהיה כנראה בניין המגורים המפואר והיקר ביותר בלונדון, וביחס לגודלו כנראה שגם בעולם. מייפייר 1 ישתרע על שטח כולל של כ־28 אלף מ"ר, ושוויו מוערך בכ־2 מיליארד ליש"ט (כ־10 מיליארד שקלים).
בבניין מוצעות למכירה 29 יחידות, 5 מהן דירות סטודיו שמיועדות לשרתים או לאורחים, לפי בחירת הבעלים, וצפויות להימכר בצמוד לדירה או פנטהאוז. 24 הדירות למגורים מחולקות ל־3 פנטהאוזים, שתי דירות ענק, 5 בתים צמודים (Town House) ו־14 דירות "צנועות" מימדים, כ־280 מ"ר במפלס אחד.
היזם הוא המיליארדר האנגלי ג'ון קודוול בן ה־71, דמות ססגונית כמו הז'קטים הנוצצים שהוא מעצב להנאתו (ואפילו מכר 150 מהדגם משובץ היהלומים שלו), ומי שעשה את הונו מחברת הטלפונים הסלולרית Phones 4u שהקים בסוף שנות ה־80' של המאה שעברה. לסאנדיי טיימס הוא העריך שמחיר 3 הפנטהאוזים בבניין שלו יעמוד על 200 מיליון ליש"ט (260 מיליון דולר), אך לשאלת פורבס סירב לאשר או להגיב להערכה זו.
לשם השוואה, פנטהאוז בן 3 המפלסים במגדל סנטרל פארק טאוור בניו יורק נמכר ב־195 מיליון דולר ב־2022 (145 מיליון ליש"ט) ומעליו בסולם המחירים עומד רק הפנטהאוז ב־220 סנטרל פארק סאות' שנרכש על ידי המיליארדר קן גריפין ב־2019 ב־238 מיליון דולר (178 מיליון ליש"ט). הפנטהאוז הזה נחשב ליחידת הדיור היקרה ביותר בעולם, אך גודלה – כ־2,000 מ"ר – יותר מכפול מהפנטהאוז הגדול ביותר במייפייר 1. גריפין, אגב, מחזיק גם בבית ענק במייפייר, תמורתו שילם כ־90 מיליון ליש"ט ב־2019.
ביחידת הדיור היקרה ביותר בלונדון כיום מחזיק היזם ניק קנדי, בבניין אותו הקים עם אחיו בין הייד פארק לכלבו הארווי ניקולס, הייד פארק 1. שווי היחידה מוערך ב־175 מיליון ליש"ט (235 מיליון דולר). הבניין היוקרתי של האחים קנדי בנוי בסגנון מודרני, ואילו הבניין של קודוול בסגנון ניאו קלאסי מאבן פורטלנד, סגנון קלאסי איכותי בריטי, רחוק מאד מלוחות הזכוכית המודרניסטיות.
הבנייה, כפי שניתן היה להתרשם מביקור באתר השבוע, נמצאת בעיצומה. המיקום אכן נהדר – בין רחוב סאות' אודלי לרחוב ווייוורטון בלב מייפייר. רק 100 מטר מאתר הבנייה ממתינים צלמי פפראצי בפתח מלון דורצ'סטר המפואר, מצפים לכוכב הקולנוע התורן שהגיע למפגש עם עיתונאים באחת הסוויטות. בדרך משם, לכיוון סלפרידג'ס, אני עובר על פני משרדו של הסוכן הכפול המצרי האגדי המנוח ד"ר אשרף מרואן (בפארק סטריט 80, דירה 3), שסיפק את ההתראה לישראל ערב מלחמת יום הכיפורים.
מייפייר הוא רובע קטן שהעושר בו בולט. ריכוז אדיר של מכוניות יוקרה נוצצות חונות בו, לרובן לוחיות רישוי פרטיות (באנגליה רווח שוק תוסס של לוחיות רישוי יוקרתיות), שמחיריהן בשוק יכול להגיע למחיר דירת חדר בפרברי העיר. זמזום מקדחות עולה מבניין השגרירות האמריקאית לשעבר בכיכר גרובנור, שהופך בימים אלה למלון יוקרתי ענק של 137 חדרים בשם הצ'אנסרי רוזווד, שישנה עוד יותר את פני האזור כשיפתח בשנה הבאה.
קודוול שילם על השטח (כ־2.5 דונם), עליו עמד חניון קומות מיושן מתחילת שנות ה־60, 150 מיליון ליש"ט ב־2011. הוא וביתו הצנוע (4,000 מ"ר), שמשמש גם כמשרדו, כיכבו בפרק הראשון של הסידרה "קונים את לונדון" של נטפליקס, שליוותה סוכן צמרת בין בתי היוקרה של לונדון. את ביתו בפארק סטריט קודוול היה מוכן למכור, לדבריו, בחצי מיליארד ליש"ט.
ורסאי ומיכאלנג'לו
הפרויקט, שנקרא Mayfair 1, עוצר נשימה ביוקרתיות המוקפדת שלו: 7 קומות עם עוד קומת תת קרקע ו־4 קומות מרתפים, בריכת שחיה של 20 מטר וחניון מעלית לרכבים של הבעלים, כניסה בצורת כיכר שבמרכזה פסל מרכזי וממנה הכניסה הראשית לבניין הדירות.
לבתים הפרטיים, שצמודים לבניין הדירות, כניסות פרטיות מהרחוב. הדיירים יהנו משירות קונסיירג'ים מסביב לשעון, אבטחה, ספרייה, אולם אירוח ולובי עם חצר מרכזית, ואי אפשר כמובן בלי ספא. האדריכל הוא רוברט שטרן, 85, אחד מגדולי האדריכלים האמריקאים החיים ומי שתכנן את המרכז הנשיאותי של ג'ורג' וו בוש בדאלאס ואין ספור פרויקטים נוצצים – ממוזיאונים ועד לבתי כנסת ורבי קומות בניו יורק ובפילדלפיה.
עיריית רובע ווסטמינסטר שינתה את הכללים ואוסרת עתה על בניית דירות בשטח של יותר מכ־200 מ"ר, שנים ספורות בלבד לאחר שהתוכניות למייפייר 1 כבר אושרו. בהתאם, 3 הפנטהאוזים הם דופלקסים בקומות ה־6 וה־7 של הבניין, המשתרעים על שטח של בין 400 ל־900 מ"ר, לא כולל מרפסות.
לכל דירה מעלית נפרדת לאנשי שירות ובאטלרים, שיעלו מבלי לעורר תשומת לב ויבלעו במסדרונות פנימיים, שיובילו לחדר שינה ולמטבח, ממנו יוכלו להיכנס לאגף המגורים כשצריך. אבל רק כשצריך. באטלר זה עסק רציני באנגליה, ורובם מאוגדים בגילדה. שכרו השנתי של אחד כזה, שלמד בקורס באטלרים, צבר ניסיון ויעבוד 12 שעות 6 ימים בשבוע, יכול להגיע ל־70 אלף ליש"ט (כ־350 אלף שקל, ברוטו) בשנה.
מחירי הדירות בפרויקט יתחילו ב־35 מיליון ליש"ט לדירות הקטנות. באשר למחירי הפנטהאוזים – השמיים הם הגבול. אם יימצא קונה לפנטהאוז של 900 מ"ר ב־200 מיליון ליש"ט (רבע מיליארד דולר, כולל היטלים) זו כבר שאלה אחרת. מה שבטוח הוא שהקונה יהנה מנוף של הייד פארק במערב, של הביג בן ושל כנסיית סיינט פול במזרח, ובעיקר מרווחת מגורים שנמדדת בסטנדטים של איכות מלון של 6 כוכבים.
כל מי שצפה בביתו של קודוול בנטפליקס יכול לדמיין איך ייראה הבניין החדש מבפנים. קולדוול בחר במעצב הפנים חואן פבלו מולינקס בן ה־78, צ'יליאני אמריקאי שידוע בחוג הנוצץ כמעצב הפנים לא רק של לא מעט מועדונים פרטיים בארה"ב, באירופה ובמזרח התיכון, אלא גם של בתי מיליארדרים כמו הארמון בדוחא של שליט קטאר.
במילה אחת, באנגלית, אפשר לתאר את הסגנון האהוב על קודוול כ־LAVISH – פאר נדיב, אולי מוגזם. זה ניכר בהקפדה על פרטים סופר יוקרתיים בעיצוב, מחיפוי בעלי זהב ועד לקריסטלים. הכל – משילוב הצבעים, הריהוט, האורות ועד החומרים – לא יפסיק להדהד מפאר יוקרתי.
השנדליר שיהיה תלוי בלובי המרכזי בקומת הכניסה עוצב על בסיס השאנדלירים בארמון ורסאי. הפרסקו הענק בלובי – "מפת גני העדן" – צוייר בהשראת ציור של מיכאלנג'לו בוותיקן, מה שהצריך את היזם לקבל אישור מיוחד מהותיקן ומממשלת איטליה כדי להעתיקו. גלריית הקריסטל שצופה אל הגן הפנימי מעוצבת על פי המודל של אולם המראות בארמון ורסאי. בשטחים הציבוריים והפרטיים בבניין יהיה כל מה שכסף יכול לקנות.
לדברי נציג החברה, 65% מהבנייה כבר הושלמה והשלמת הפרויקט צפויה באביב 2026. לדבריו, למעלה מ־450 קונים פוטנציאליים "רציניים" כבר נרשמו במחלקת השיווק, מהם גם "כמה ישראלים". על הישראלים שנרשמו סירב להרחיב, אבל נראה שלנוכח מחירי הנדל"ן בתל אביב, גם מחירים כמו במייפייר 1 לא נשמעים בלתי סבירים. רק בעיה אחת עלולה להתעורר: קודוול, שהוא לא רק יזם אלא גם פילנטרופ מצפוני, מזהיר שלא ייתן לכל אחד לקנות אצלו נכס. אוליגארכים תומכי פוטין, למשל, לא יזכו לראות את הבניין מבפנים. בבניין עם הכתובת הכי יוקרתית בעולם, הוא מבטיח, יגורו רק אנשים יוקרתיים, עם הערכים המוסריים הנכונים.
