המלחמה במפרץ עוד גועשת, אך המלחמה הרחבה יותר הסתיימה ברובה, ולרוב בניצחון. החמאס, החיזבאללה והרפובליקה האסלאמית של איראן הלומים ומוכים, גם אם טרם הובסו לגמרי; וכושר הלחימה של ישראל, ההקרבה העצמית והחוסן החברתי שהפגינו אזרחיה במשך שנתיים וחצי קשות, הם מקור להערצה מצד ידידיה ואויביה כאחד.
אבל הישראלים הם עם פצוע, וכך גם יהודים רבים ותומכים לא יהודים של ישראל בחו״ל. טבח שבעה באוקטובר היה כמו דקירה בלב הקולקטיבי שלנו, ורבים מידי במערב מיהרו לסובב את הסכין – בין אם הם אסלאמיסטים סמויים או פרוגרסיבים כביכול – והכל ממניעים אנטישמיים. איך נצליח להתקדם עם חיינו, ולשגשג, בעודנו מטפלים בפצע הפתוח הזה?
בתור רופאה יש לי כמה רעיונות, וכרופאה להתמכרויות על אחת כמה וכמה. למעט במקרים נדירים מאוד, ההתמכרות היא מחלה ממנה לעולם לא מחלימים לחלוטין. המחקר מצביע על נטייה גנטית ממנה סובלים רבים – אך הזרז הוא חיצוני, כגון אותו הסנפה ראשונה ופזיזה של הירואין, או לחלופין מרשם למשכך כאבים שניתן בחוסר שיקול דעת.
אחרי שבעה באוקטובר – הצלחנו ״להיגמל״. השבנו מלחמה באומץ, עם גאווה לאומית עמוקה – מול עזה, לבנון וסוריה, ובשמי טהרן. הג׳יהאד נגד מדינת היהודים חווה את תבוסתו הגדולה מזה עשרות שנים. בפני כת המוות ששולטת באזורנו התקבצנו יחדיו ושרנו ״עם ישראל חי״
התמכרות לרעיון שלאחר השואה – שנאת היהודים הקטלנית נעלמה ואיננה; התמכרות לרעיון שניתן להשיג שלום במזרח התיכון – אם רק ישראל תעשה עוד ויתורים טריטוריאליים; התמכרות לרעיון שישראל תהיה מקובלת יותר על שכניה – ועל הקהילה הבינלאומית בכלל – אם רק תסכים להתנצל על עצם קיומה.
כאשר אני מטפלת בחולה שסובל מהתמכרות אני מבהירה לו שאין דבר כזה להפסיק ודי, ושהוא חייב הן להתרחק מהסם, והן להתחייב לטיפול במתאדון כדי לשלוט ביגון הגמילה, וכדי לדחות את הפיתוי להשתמש שוב מחדש. גם ישראלים ובני הקהילה הפרו־ישראלית בחו״ל צריכים להכיר בעובדה שיש להם ״התמכרות״ להתגבר עליה:
והנה, אחרי שבעה באוקטובר – הצלחנו ״להיגמל״. השבנו מלחמה בתעוזה ובאומץ, ולא פחות חשוב, עם גאווה לאומית עמוקה – מול עזה, לבנון וסוריה, ובשמי טהרן בקיץ שעבר, ושוב עכשיו. הג׳יהאד נגד מדינת היהודים חווה את תבוסתו הגדולה מזה עשרות שנים. בפני כת המוות ששולטת באזורנו התקבצנו יחדיו ושרנו ״עם ישראל חי״.
ועדיין – מעתה עלינו לחיות בצורה שונה. עלינו לקחת את ה״מתאדון״ שלנו. לא מדובר בתרופה כמובן, אלא בתזכורת לסגל לעצמנו ראייה מפוכחת על העולם כפי שהוא באמת: עולם שבו, לדאבוננו, החזק הוא הצודק. עולם שבו לישראל יש את היתרון להיות גם חזקה, וגם זו שהצדק עמה באמת, מבחינה היסטורית ומוסרית.
עולם שבו האנטישמיות תמיד תצוץ מחדש, ושהיא תופעה שאסור לנסות להסביר או לגמד. מדובר בטינה חסרת רסן כלפי הצלחה והישרדות יהודיים, שיש להשיב עליה רק עם עוד ועוד הצלחה, ועם הישרדות לעד.
עולם שבו, כפי שאמר בן גוריון, מה שחשוב הוא מה שישראל תעשה – ולא הדברים האכזריים והשטחיים שיאמרו עליה. והנה היא עושה, נלחמת לצד בת בריתה ארה"ב, ומוכיחה שוב שאין חזקה ממנה. קוראים של הטורים הקודמים שלי במגזין הזה ידעו שאני נוטלת את המתאדון הציוני שלי בכל יום מאז שמונה באוקטובר 2023. זה לא מר מידי; המינון לא גבוה מכדי לבלוע. האספקה שנותרה היא רבה, וממתינה גם לכם.
