|
בבית החולים בית לוינשטיין שכבו לאחרונה במחלקת שיקום נוירולוגי ב' שני חולים זה לצד זה. השניים קיבלו את אותה רמת טיפול, לכל אחד נבנתה תוכנית שיקום המתאימה לבעייתו ושניהם זכו לטיפול על ידי צוות העובדים הטוב ביותר בראשותו של הרופא המוערך ד"ר נחום סורוקר. בין השניים היה הבדל אחד: המטופל הראשון היה אדם חסר כל שהחיים התאכזרו אליו והוא מצא עצמו חסר בית ומכור לסמים. השני, איש אמיד מאוד, אשר תרם מילוני שקלים רבים לבית החולים.
לרכישת גיליון הרופאים הטובים בישראל – לחצו כאן
באותו הזמן, בארצות הברית המצב שונה לגמרי. ד"ר שרון שקלאי, המנהלת בפועל של המחלקה לשיקום ילדים ונוער בבית לוינשטיין, מספרת על סיור שערכה בבית חולים אמריקאי, שם ראתה במו עיניה מספר מקרים שבהם ילדים, שמצבם מחייב טיפול שיקומי ארוך, אינם זוכים לטיפול הנחוץ – אך ורק כי להוריהם אין אמצעים או ביטוח רפואי. "בישראל זה לא קורה", היא אומרת.
ובכל זאת, הרפואה הציבורית עומדת בשנים האחרונות בלב מחלוקת קשה. עיקרון השוויון, המאפשר טיפול רפואי זהה לכל האוכלוסייה, אינו תמיד מצליח להישמר. רופאים רבים, בעיקר הבולטים שבהם, פונים גם לרפואה הפרטית כדי לעשות לביתם. הרופאים הללו עומדים תחת ביקורת ציבורית כמעט בלתי אפשרית. מצד אחד, כאשר מוצגים מדי שנה נתוני השכר במגזר הציבורי, זוכים הרופאים המקבלים משכורות גבוהות למטח השמצות. מהצד השני, כאשר הם מדלגים למרפאות ולבתי חולים פרטיים, הם שוב מוצאים עצמם יעד לחצי הביקורת על כך שהם מותירים את החולים והמטופלים בידי רופאים צעירים או מתמחים.
צילום: thinkstock
גם בתי החולים הציבוריים לא טומנים ידם בצלחת. כמה מהם ביקשו למסד שירותי רפואה פרטית (שר"פ) ובאחרים כבר קיימות מחלקות העוסקות בתיירות מרפא, שנותנות שירותי רפואה לעשירי העולם תמורת סכומי כסף גבוהים מאוד. שרת הבריאות לשעבר ח"כ יעל גרמן ניסתה לעשות סדר בסיטואציה הכמעט בלתי אפשרית. המלצות הוועדה שעמדה בראשה קבעו כי לא יהיו שר"פ בבתי החולים, ששכר הרופאים הבכירים יעלה וכן ניתנה המלצה להעלאה משמעותית של תקציב הבריאות. בפני שר הבריאות הבא ימשיך לעמוד האתגר למצוא את שביל הזהב שישאיר את הרופאים הבכירים במגזר הציבורי.
דווקא בשל המחלוקת ושלל הסיבות לפנות לרפואה הפרטית, ביקשנו לשוחח עם מספר רופאים בכירים שעובדים אך ורק במגזר הציבורי, מתוך אידיאולוגיה ומתוך אמונה אמיתית בשוויון.
לדבר מהשטח
ד"ר אפרת ברון-הרלב מאמינה בלב שלם ברפואה הציבורית. בעברה רשמה כמה הרפתקאות במגזר הפרטי, אך כולן הסתיימו בתובנה שלה, שהרפואה הציבורית היא המקום הנכון עבורה. ד"ר ברון-הרלב היא כיום סגנית מנהל מרכז שניידר לרפואת ילדים. היא בת 48, אם לארבעה, מומחית ברפואת ילדים ובטיפול נמרץ ילדים. לפני כעשור פגשה בסיור שגרתי את מנכ"ל קופת חולים כללית. בשיחה שהחלה מעל מיטה של מטופל שטחה בפניו באומץ, ללא בושה וללא תכנון מוקדם, את הקשיים של רופא בטיפול נמרץ. המנכ"ל אולי הופתע מהתעוזה של הרופאה הצעירה, אבל בחר שלא לטאטא את הבעיות מתחת לארון התרופות והזמין אותה לפגישת המשך בהנהלת קופת החולים – פגישה שהובילה את ד"ר ברון-הרלב לשורה של תפקידי ניהול (תחילה בהנהלת קופת חולים כללית ובהמשך במרכז הרפואי רבין; ב-2012 חזרה לבית הרפואי שלה ומונתה לסגנית למנהל בשניידר).
מסלול הקריירה שלה לימד אותה איך הארגון עובד, והיא השכילה למצוא דרכים לשפר אותו עבור אנשי הסגל וגם עבור המטופלים. "כמנהלת במגזר הציבורי אני משתדלת שוב שוב להביא את הקול של הרופא מהשטח, לייצג הן את המטפלים והן את המטופלים", היא מסבירה. לטענתה, תפיסת הציבור לגבי הרפואה הציבורית אינה נכונה. "רובם המוחלט של הרופאים הבכירים עובד גם בבתי החולים. לצערי, המדינה גוררת אותם למצב שבו אין להם סיבה לעבוד רק במערכת הציבורית".
אבל לצד הביקורת, ד"ר ברון-הרלב משוכנעת שהרפואה הציבורית בישראל טובה מאוד. "כל אדם נבדק ומטופל בארץ על ידי רופאים טובים מאוד. לדעתה, גם בתקציב הקיים ניתן למקסם את השירות: "יש להבין טוב יותר את צורכי המערכת כדי להגיע למיצוי מלוא הפוטנציאל התקציבי".
דרוש שיקום
המחסור ברופאים מומחים בחדרי המיון ובטיפול נמרץ הוא אחד הדברים המטרידים את ד"ר ברון-הרלב. "נדמה שהם מעט שקופים למערכת", היא אומרת בדאגה. "הם לא עובדים ברפואה הפרטית וכמעט לא מתקדמים כלכלית". לדבריה, הם אלה שמחזיקים את בתי החולים, והמדינה צריכה להתמקד בכך ולא לזנוח אותם".
גם ד"ר שקלאי מבית לוינשטיין נתקלת באותה הבעיה. היא מודה בצער שגם לרפואה השיקומית מגיעים פחות ופחות רופאים להתמחות. כמו ד"ר ברון-הרלב, גם היא תופסת את העבודה במגזר הציבורי כשליחות. היא עובדת בבית לוינשטיין משנת 2000, מומחית ברפואת ילדים וברפואה פיזיקלית ושיקום, ומודה בפה מלא שהיא אוהבת את המקצוע ואת תחום העיסוק.
היא מאמינה בערכי השוויון, במיוחד בתחומי החינוך והבריאות. "כל האזרחים צריכים לקבל שירות דומה וברמה גבוהה ביותר", היא אומרת. לדבריה, הנושא מקבל משנה תוקף בכל הקשור לתחום השיקום, שהעלויות בו גבוהות עוד יותר. "הטיפול היקר מוכיח עצמו לטובת המדינה, גם לטווח ארוך", היא קובעת. "ילד שמגיע למחלקת השיקום שלנו וחוזר לכשירות מלאה, הוא נער שמתגייס לצבא וגבר שמצטרף לשוק העבודה. למדינה יש אינטרס לתקצב את הטיפול המלא בו".
על אף שהיא עובדת רק במגזר הציבורי, אין לה דבר רע להגיד על המגזר הפרטי. היא מבינה את הצורך של רופאים רבים לעבוד גם בו, אבל לא חשה את הצורך כרגע בעצמה. "אין דבר המשתווה לסיפוק בעבודה שלי. האושר הוא לראות ילד משתחרר מטיפול ארוך אצלנו וללוות אותו בהמשך לגיוס לצבא, לחתונה שלו ולמסיבת הברית של הילד שלו".
הכתבה המלאה מופיעה בגיליון הרופאים הטובים בישראל
לרכישת גיליון הרופאים הטובים בישראל – לחצו כאן
צילום שער: יוסי אלוני
|
