* נוחי דנקנר והבור השוויצרי: המשך ההשקעה בקרדיט סוויס נזק ישיר: 3.4 מיליארד שקל
לא ידע מתי לעצור. נוחי דנקנר | צילום: אוליבייה פיטוסי שנה לא פשוטה עברה על נוחי דנקנר, ללא ספק אחד האנשים המשפיעים על הכלכלה הישראלית ומי שנחשב לאחד השחקנים הדומיננטיים במגזר העסקי. קבוצת אי.די.בי שבבעלותו חולשת על כ־30 חברות במשק, חלקן – דוגמת סלקום, שופרסל, כלל ביטוח, נשר וגם הרכש החדש מעריב – מרכזיות בתחומן. על לא מעט התרחשויות בקבוצה במהלך השנה, האפיל המשך ההשקעה בבנק השוויצרי קרדיט סוויס, שהוביל להפסדי עתק ולמשבר בתאגיד. בתחילה נדמה היה כי מדובר בהשקעה מצוינת, פנטסטית ממש – בשנים 2009-2010 הניבה ההשקעה בבנק השוויצרי רווח עתק של כמיליארד דולר – כ־3.6 מיליארד שקלים. אבל דנקנר לא ידע מתי לעצור את ההימור, וההשקעה הממונפת של כור הפכה למקור הפסד אדיר: במהלך תשעת החודשים הראשונים של השנה רשמה כור בדוחותיה הפסד של 3.1 מיליארד שקל עקב ירידת ערך במניות הבנק השוויצרי – וההפסד ממשיך לגדול, יחד עם המשך הירידה במחיר מניית הבנק. ברבעון השלישי לבדו הגיע ההפסד של כור מעסקת קרדיט סוויס לכ־1.3 מיליארד שקל – 900 מיליון שקל בעקבות ירידת שווי המניה, וכ־380 מיליון שקל ממכירת חלק מהמניות במחיר הפסד ביחס לרכישה, תמורת סכום כולל של 1.34 מיליארד שקל. כור לא מימשה את רוב ההשקעה בהפסד, ולכן רוב ההפסדים המוכרים בדוחות הם "על הנייר" בלבד. מסיום הרבעון השלישי ועד כתיבת שורות אלה הפסידה כור עוד כ־300 מיליון שקל בעקבות ירידת שווי מניית קרדיט סוויס – כך שהרווח הכולל מההשקעה בקרדיט סוויס (יחד עם הרווח של 3.6 מיליארד השקל בסיבוב הראשון) עומד על כ־200 מיליון שקל. כשלוקחים בחשבון גם את הוצאות המימון של כור בעסקה, נותרת החברה עם רווח זניח, אם בכלל. בעקבות ההפסדים, וכדי להבטיח כי כור תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי הבנקים הזרים שמימנו חלק ניכר מההשקעה, נאלץ דנקנר להזרים לחברה (באמצעות חברות אחרות מהקבוצה) כ־700 מיליון שקל. עם זאת, למרות הפסדי העתק דנקנר ממשיך להאמין בבנק ומוסיף לרכוש מניות. לקראת סוף חודש נובמבר ביצע שתי השקעות נוספות במניות הבנק. שנה רעה לקבוצה על רקע חוסר הוודאות בשווקים בכלל, והחששות בנוגע לעתיד הצמיחה של המוסדות הפיננסיים בפרט, צנחו מניות קבוצת אי.די.בי בעשרות אחוזים. דנקנר, מצידו, נוקט במדיניות מימוש, ולא מהסס למכור נכסים מרכזיים של הקבוצה – או לפחות לנהל מו"מ למכירתם. המימוש הבולט ביותר של קבוצת אי.די.בי השנה היא העסקה למכירת השליטה ביצרנית חומרי ההדברה מכתשים אגן, לקונצרן הסיני כימצ'יינה. העסקה, שבוצעה באוקטובר, הזרימה לכור כמיליארד דולר, מרבית הסכום כהלוואות נון־ריקורס. העסקה בוצעה על פי שווי חברה של 2.4 מיליארד דולר למכתשים – שוויה גבוה בכ־18% ממחיר המניה. בתחילת אוקטובר – עוד לפני סגירת עסקת מכתשים – פורסמו המגעים למכירת רשת השיווק שופרסל. עסקה זו הייתה אמורה להזרים לדסק"ש (החברה שבאמצעותה מחזיקה אי.די.בי, בין השאר, את כור, שופרסל, סלקום ונכסים ובניין) 2.4 מיליארד שקל, אך היא התפוצצה לאחר חילוקי דעות בין הצדדים. בינתיים נדמה כי החדשות הרעות בקבוצה לא מפסיקות לזרום. שתי פרות המזומנים של הקבוצה – שופרסל וסלקום – נמצאות בסביבה עסקית ורגולטורית מעורפלת, ושתיהן רשמו צניחה חדה ברווחים. סלקום, שמתמודדת עם שינויים רגולטורים רשמה בדוחות האחרונים צניחה של 40% ברווח הנקי הרבעוני. האנליסטים צופים כי החולשה בתוצאות תמשיך ללוות את החברה. שופרסל מצידה נאלצה להתמודד עם מחאה ציבורית רחבה נגד יוקר המחיה, בנוסף להקמת ועדת הריכוזיות וועדת טרכטנברג שעלולות להוביל לשינויים רגולטוריים. השנה הסוערת ניכרת בדוחות הרשת – הרווח הנקי ברבעון השלישי צנח ב־59% ל־29 מיליון שקלים בלבד. גם בהשקעות בחו״ל ספגה הקבוצה הפסדים, כאשר נכסים ובניין דיווחה על הפסד של למעלה מ־400 מיליון שקל בגין ההשקעה הכושלת בפרויקט הפלאזה בלאס וגאס. חברה נוספת של אי.די.בי הנמצאת "על הכוונת" של הרגולציה היא כלל תעשיות, המחזיקה בנשר. ועדת טרכטנברג גיבשה מספר המלצות בנוגע לשוק המלט המקומי, וקראה בין השאר להגביר את הפיקוח על הרווחיות בענף. מיד עם פרסום ההמלצות הודיעה כלל תעשיות על "השפעה מהותית" שתהיה למימוש ההמלצות על החברה. * אילן בן-דב: סוף עונת התפוזים – רכישת פרטנר נזק ישיר: יותר ממיליארד שקל
לא ראה אף אחד ממטר. אילן בן-דב | צילום: יוסי זליגר, יח"צ באוגוסט 2009 רכש איש העסקים אילן בן־דב 45% ממניות חברת הסלולר פרטנר באמצעות חברת סקיילקס שבבעלותו, בעסקה ממונפת בשווי של כ־5 מיליארד שקל. כדי לממן את העסקה, הוא נטל הלוואות מבנקים, גופים מוסדיים ומהגוף שמכר לו את חלקו, חברת האצ'ינסון הסינית. כבר אז הורמו לא מעט גבות על המהלך, שנדמה היה כי הוא מעט גדול ממידותיו של בן־דב. אבל בן־דב כמו בן־דב, לא ראה אף אחד ממטר. הדבר היחיד שניצב אל מול עיניו הייתה "פרת מזומנים" בדמותה של פרטנר, אשר כחברה סלולרית נהנית מרווחיות גבוהה ויציבה, שיכולה לספק לבעליה זרם שוטף של מזומנים. ואכן, מאז רכש את מניות השליטה, זרמו לכיסיו דיבידנדים בהיקף של כ־1.5 מיליארד שקל. אבל משתנה קריטי אחד – יש שיגידו אקסוגני ויש שיאמרו שהכתובת כבר הייתה על הקיר – לא נלקח בחשבון בתוכנית העסקית: שינויים רגולטוריים בשוק התקשורת ופתיחתו לשחקנים חדשים. אלה פגעו משמעותית בשוויה של החברה, שעמד על 10 מיליארד שקל בעת רכישתה. בן־דב, שכבר הרוויח "על הנייר" קרוב ל־2 מיליארד שקל מהעסקה, צפה במניית החברה צוללת בכ־40% מתחילת השנה ועד לכתיבת שורות אלה. שווי החברה שהגיע לכ־11 מיליארד שקל התכווץ לקצת יותר מ־6 מיליארד שקל – מה שמשקף צניחת ערך של יותר ממיליארד שקל בהחזקותיו של בן־דב בחברה. (בן־דב מחזיק בכ־70% ממניות סאני, המחזיקה בכ־79% ממניות סקיילקס, המחזיקה ב־44.5% ממניות פרטנר). במקביל לירידת ערך החברה בשל השינויים בשוק, ביצע בן־דב גם שינויים פרסונליים בראשות החברה. האחרון מביניהם הוא מינויו של חיים רומנו למנכ"ל, שנה לאחר שמינה את יעקב גלברד לתפקיד במקומו של דוד אבנר. רומנו מצידו, לא היסס לנקוט צעדים חריפים בניסיון להוביל לשינוי מגמה, כשאחד הבולטים שבהם הוא ההחלטה על פיטורי כ־1,000 מעובדי החברה, כחלק מצעדי התייעלות אגרסיביים שהוא מנסה ליישם בה. אך לא זו הבעיה האמיתית מולה ניצב אילן בן־דב בשלהי 2011. הבעיה הגדולה שלו ושל סקיילקס היא חוב למחזיקי האג"ח ולהאצ'ינסון בהיקף של 2.5 מיליארד שקל, שנבע ממימון רכישת פרטנר. בעיה לא קטנה, כיוון שבן־דב יתקשה לגייס הון מהבנקים, כאשר שווי המניות החופשיות שבידו, שאינן משועבדות כנגד הלוואה, נמוך ממיליארד שקל (מה שיקשה עליו לקבל הלוואה של יותר מחצי מיליארד שקל בתמורה לשעבודן). על כך יש להוסיף את הדיבידנדים שפסקו ואת דרישת בנק ישראל מיזמים כמו בן־דב להגדיל את שיעור ההון העצמי בעסקאות מסוג זה. גם בשוק ההון יתקשה בן־דב לגייס כסף למימון חוב האג"ח, זאת עקב התשואות הגבוהות של אג"ח סקיילקס והכעס בקרב משקיעים על התנהלותו בפרשת טאו. בעקבות מצבה של טאו הגיש בן־דב למחזיקי האג"ח שלה הצעה להסדר חוב, שזכתה לכותרות לא מחמיאות – המרת מלוא חוב האג"ח לרבע ממניות חברה חדשה, אליה יועברו מניות השליטה בסאני, באמצעותה הוא מחזיקה בשרשור בפרטנר. לטאו התחייבויות אג"ח בהיקף של קרוב לחצי מיליארד שקל, שבחלקן נסחרות בתשואות זבל, המשקפות את חוסר האמון של המשקיעים בפריון האג"ח. בכל הנוגע לטאו, לא רק שבן־דב לא גילה אמפטיה למשקיעיו, אלא בחר "ללמד" את כולם מה המשמעות של מניות ושל איגרות חוב, ומדוע לא מוטלת עליו כל חובה לשלם מכיסו את החוב. גם אם הוא צודק בתיאוריה, הרי שההופעה היהירה והמזלזלת עוררה גל זעם כלפיו וגרמה לו לנזק תדמיתי עצום. הפרסומים באותה התקופה על כך שרכש חמישה מגרשים בכפר שמריהו ב־90 מיליון שקל, במטרה לאחד אותם ולהקים שם אחוזה של ממש, לא תרמה כמובן לתדמית הסדוקה. זו כנראה גם הסיבה שהוא החליט, על פי פרסומים בתקשורת, להקפיא את בניית האחוזה. בינתיים לא ברור איך בדיוק ייחלץ בן־דב מהתסבוכת הזו – וככל שעובר הזמן מתגברות ההערכות בשוק ההון כי לבן־דב לא תהיה ברירה אלא להכניס משקיע לפרטנר. על פי הקפיצה במניה, עת נפוצה שמועה כזאת במהלך אוקטובר, נראה שהמשקיעים בבורסה מצפים בדיוק לכך. זהבית כהן – חטא ההיבריס: פרשת הקוטג' נזק ישיר: כ-300 מיליון שקל
מוטי זיסר: חתול ועכבר – חובות העתק לבנק הפועלים נזק ישיר: כ-400 מיליון שקל
ממשיך לקוות. מוטי זיסר | צילום: קוקו מעבר לפגיעה הפיננסית הקשה בעסקיו של מוטי זיסר בשנה החולפת, יתקשה איש העסקים הוותיק לשקם גם את יחסי האמון עם בנק הפועלים, על רקע הסאגה הנוגעת לחובות של החברה הפרטית אירופה ישראל (באמצעותה מחזיק זיסר בשליטה באלביט הדמיה) לבנק. מדובר בחוב עתק של כמיליארד שקל, שמקורו לפני יותר מעשור, שסייע לזיסר לרכוש את השליטה באלביט הדמיה, ואשר הוא מתקשה כעת להחזירו בשל מצוקת מזומנים. אחרי קריסה של כ־70% במניית אלביט הדמיה מתחילת השנה, צנח שווי החברה מתחת ל־400 מיליון שקל, ומשקף להחזקותיו של זיסר שווי של פחות ממחצית מכך – הרבה פחות מהסכום שיוכל לסייע לו להתמודד עם החזרי החוב לבנק. בתחילת השנה שווי החזקותיו היה גדול יותר מפי שלושה, ועמד על כ־600 מיליון שקל. בנק הפועלים אינו היחיד שאמונו בזיסר התערער בעקבות המצב הלא נעים בו שרויה החברה שלו, וגם חששות המשקיעים בבורסה נמצאים ברמות שיא כמותן לא נראו בעבר. עדות לכך הן תשואות "זבל" דו־ספרתיות בהן נסחרות סדרות האג"ח של אלביט הדמיה, שהיקף התחייבויותיה למחזיקים עומד על סכום מכובד של כ־3 מיליארד שקל. כחברה יזמית שעיקר פעילותה מתרכז ביזמות נדל"ן במרכז ובמזרח אירופה, מקור מרבית רווחיה של החברה הוא ממכירות נכסים. אלא שהמצב הנוכחי בשווקים מקשה עליה להציג מהלכים דומים לסדרת המימושים המרשימה שביצעה טרום המשבר, דווקא בזמן בו היא זקוקה לכסף כדי לעמוד בהתחייבויותיה. זיסר ממשיך לקוות שיחול מפנה בגוש היורו, שיחזיר את הביטחון לשווקים ויאפשר לו למכור נכסים פרטיים וציבוריים, ובאופן זה להתמודד עם חובותיו הפרטיים ועם בעלי האג"ח של אלביט הדמיה. בינתיים, הוא מוסיף לשחק "חתול ועכבר" עם הפועלים, וכמעט שלא חולף שבוע בלי שתופיע בעיתון כותרת כלשהי על דחייה נוספת בתשלום או יוזמה חדשה שהוא מנסה לקדם בניסיון להימנע מאיבוד השליטה בחברה. יצחק תשובה: הספר מנתניה – הסדר החוב של דלק נדל"ן נזק ישיר: כ-160 מיליון שקל
לאחר סבב רכישות אגרסיבי במיוחד, בהשקעות של מיליארדי שקלים שבוצעו בשנות הגאות של הבורסה, בעקבות המשבר צנח שווי נכסים אלה בהיקפים דרמטיים והכניס את דלק נדל"ן לקשיים ולהפסדי עתק מהם היא לא מצליחה להתאושש, למרות סבב מימושים נרחב שביצעה בניסיון לשפר את מצבה. תשואות האג"ח של אותן סדרות חוב, שייכנסו בקרוב להסדר, מגיעות בחלקן לארבע ספרות (יותר מ־1,000%), ומעידות, עוד לפני שהחלו הדיונים, על חוסר האמונה שהייתה למחזיקים בדבר היכולת של תשובה להתמודד עם חובותיו כנדרש. שווי החזקותיו של תשובה בדלק נדל"ן (50%) זניח ביחס להיקף כל עסקיו, ועומד על עשרות מיליוני שקלים בודדים. מתחילת השנה ירד שווי החברה מ־400 מיליון שקל ל־80 מיליון שקל, כשבשיאה נסחרה דלק נדל"ן לפי שווי של כ־4.5 מיליארד שקל. גם אם ההפסדים הישירים שלו מירידת שווי מניותיו בדלק נדל"ן אינם עצומים בסיכום 2011, הרי שהנזק שהסבה לו הסתבכות ההשקעות הממונפות בנכסי נדל"ן מניב ברחבי אירופה, גדול פי כמה. אמנם לזכותו של תשובה עומדות החזקותיו בקבוצת דלק, ששוויין מגיע ליותר מ־5 מיליארד שקל, אולם לנזק התדמיתי שכבר נגרם לו, יש השלכות לא פשוטות. תשובה עלול לשלם מחיר יקר הרבה יותר, כשיפנה לאותם גופים מהם הוא מבקש כעת לקזז חלק מהחוב שגייס לרכישות – שהתבררו בדיעבד כלא אחראיות – בבקשה לגייס חוב בהיקפים גדולים יותר, כדי לפתח את פעילות הנפט והגז שלו. משפחת ברוניצקי: מאבדים שליטה – המאבק על אורמת נזק ישיר: כ-600 מיליון שקל
שווי החזקות הברוניצקים באורמת בשנה החולפת התכווץ בשיעור משמעותי. מניית החברה צנחה מתחילת השנה בכ־25% לשווי של פחות מ־3 מיליארד שקל ובכך כיווצה את שווי החזקות בני הזוג בכ־300 מיליון שקל, לכמיליארד שקל. אולם הבעיה הגדולה העומדת בפני הברוניצקים היא ההתמודדות עם חוב בסכום של 600 מיליון שקל, אותו לוו מבנק הפועלים לפני שנים אחדות בתגובה לניסיונם של חיים כצמן ודורי סגל להשתלט על החברה. בכסף שלוו, הגדילו הברוניצקים את החזקותיהם באורמת, והגיעו להחזקה של כ־35% מהון החברה, כשחלק משמעותי ממנה משועבד לטובת ההלוואה. אולם הברוניצקים, כמו מרבית הפעילים בשווקים בארץ ובעולם, לא צפו את המשבר הכלכלי העולמי שהגיע זמן לא רב לאחר הגדלת ההשקעה שלהם. ביצור האחיזה המשפחתית באורמת בוצע בתקופת השיא של המניה, במחיר הקרוב ל־62 שקל למניה. כיום עומד מחיר המניה על קצת יותר מ־20 שקל. הירידות החדות פגעו גם ביחס הכיסוי של המניות המשועבדות להיקף החוב, ואילצו את הברוניצקים להגדיל את שיעבוד החזקותיהם באורמת לטובת הפועלים. לצד ההפסדים שספגו בשל הירידות בשווי המניה, יידרשו הברוניצקים למצוא עד תחילת 2012 פתרון שיאפשר להם לפרוע את תשלום הקרן הראשון של ההלוואה מבנק הפועלים. אם לא יצליחו להגיע להבנות עם הבנק, ייאלצו לשתף פעולה עם אחד או שני המחזיקים הגדולים באורמת, או למכור חלק מהחזקותיהם לגורם שלישי. הפתרון, כך נראה, הושג בדקה ה־90: לקראת סוף נובמבר הבשילו המגעים עם קרן פימי, שנמשכו לא מעט חודשים, להסכם על שליטה משותפת באורמת. במסגרת ההבנות, שמצריכות עוד את אישור בנק הפועלים, סוכם כי משפחת ברוניצקי תמכור לפימי 12% ממניות אורמת במחיר של 24 שקל למניה – מחיר הגבוה ב־11% ממחיר השוק של המניה – בתמורה כוללת של 340 מיליון שקל. אם המהלך יאושר על ידי הפועלים וימומש, יוכלו דיתה ויהודה לשלם לבנק קצת יותר ממחצית מההלוואה שקיבלו. הציבור והאג"ח: משבר אמון
במקרים רבים, לצד ההפסדים, מחיר נוסף שמשלמים בעלי השליטה גלום בתשואות החוב שגויסו בימים טובים יותר, (גיוסים שהתאפשרו במידה לא מבוטלת בזכות שמם הטוב של בעלי השליטה), ובזמנים הקשים נוסקות כלפי מעלה, בשל חששות המשקיעים. עליית התשואות של סדרות האג"ח הנסחרות, שבשנה החולפת אצל חלק מהחברות המוזכרות הגיעו לתשואות דו־ספרתיות, המוגדרות בפי הפעילים בשוק כתשואות "זבל", מגדילה את המצב הבעייתי בו נמצאת החברה, בשל הרחבת עלויות החוב איתו היא נדרשת להתמודד. אותן עלויות, כמעגל קסם, עלולות לדרדר עוד יותר את מצב החברה בהמשך. במקרים רבים, להידרדרות העסקית של החברה מתלוות גם הורדות דירוגים לסדרות האג"ח שמבצעות חברות הדירוג S&P מעלות ומידרוג, מהלכים המחזקים גם הם את גל החששות ואת העלייה בתשואות. מעבר לנזק המיידי, להתערערות יחסי האמון בין בעל החברה למשקיעים בה עלולות להיות השלכות גם לטווח הארוך. במקרה בו לא תצליח החברה שלו לעמוד בהתחייבויותיה כלפי המשקיעים, אלה עשויים להפנות "כתף קרה" לאותו בעל שליטה בגל הגאות הבא, בו יבקש שוב לגייס כסף מהמשקיעים, בין אם באמצעות גיוס אג"ח חדש, בין אם באמצעות הנפקת אקוויטי. אמנם, לא מן הנמנע, כי אותם גופים ייקחו חלק בגיוסים הבאים שיבקשו לבצע בעלי שליטה שעוררו את חששותיהם ואף גרמו להם להפסדים בעיתות השפל. אולם, ניתן להניח כי אלה יתבצעו בריביות גבוהות יותר, ולכן גם יעלו יותר לבעלי השליטה. אפשר לקוות כי למרות הניסיון הבלתי פוסק להשיג תשואה להשקעותיהם, הגופים שייקחו חלק בגיוסי הון וחוב של בעלי שליטה שהתקשו בעבר לעמוד בהתחייבויות, לכל הפחות יידרשו תוספת ריבית לעומת זו שהוענקה להם בעבר, אם לא דרישות אחרות דוגמת העמדת ביטחונות וערבויות שיוכלו להבטיח את ההחזרים העתידיים. |
2011: השנה השחורה של אנשי מגע- הזהב
- פורבס ישראל
הרשמה לניוזלטר
באותו נושא
שח ומט לשושלת אסד – ושח גם לציר השיעי-איראני
ד"ר דינה ליסננסקי, Contributor
מה עובדים רוצים: המעסיקים הגלובליים הטובים בישראל בשנת 2024
רייצ'ל רבקין פיצ'מן ואיתי זהוראי