חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
Forbes Israel Logo

אסון הכרמל – הרגע העלוב ביותר בתולדות קבלת האחריות בישראל


אפשר לחלוק באופן קשה על הביקורת שמתח יובל שטייניץ על דו"ח המבקר בעקבות השריפה בכרמל. אפשר לתהות מדוע שר האוצר סבור שאנשי משרדו רשאים להכתיב למשרדים אחרים כיצד להתנהל, אבל אינם צריכים לשאת באחריות. אך עמדתו של שטייניץ, שנוייה במחלוקת ככל שתהיה, אפילו לא מתקרבת לרף הציניות שמציב סרטון התגובה שהפיצו אנשי אלי ישי. אם עוד לא צפיתם, אל תחמיצו. לא כל יום נשברים שיאים כאלה בתעשיית הסרטים הישראלית.

למעשה, שיא השפל נשבר בסרטון הקצר פעמיים: בפעם הראשונה זה קורה כשמפציע על המסך אדם שמוצג כ"גבי אבוטבול, עד ראייה". ממרום מעמדו זה, מפרשן אבוטבול את השריפה ומסביר ש"מה שהיה כאן זה מערכת פיקוד כושלת ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות". עזבו רגע את השאלה בתוקף איזו מומחיות אבוטבול מנתח את התיפקוד של מערכות הפיקוד באירוע.

מה שחשוב היא השורה התחתונה: שר בישראל מפיץ סרטון שבו הוא מסביר לנו שמי שאשם בטרגדיה הנוראה הם המפקדים בשטח – אני משער שהכוונה למפקדי המשטרה, השב"ס ושירותי הכיבוי – ואילו הוא, השר, נקי מכל רבב. נדמה לי שבכל תולדות קבלת האחריות בישראל, לא נרשם רגע עלוב מזה.

המסר חוזר על עצמו לקראת סוף הסרטון: אחד ההורים השכולים מודיע שישי לא אחראי, כי הוא לא נהג ולא הדליק את התבערה. משמע: המדליק האלמוני (התיק נגד הילדים מעוספייה נסגר כידוע) ונהג האוטובוס אחראים. אז מה אנחנו רוצים משר הפנים? אלי ישי לוקח את האתוס הישראלי הפיקודי הקדום שמתבטא במילה "אחריי", ומשנה אותה ל"אחריהם".

ויש עוד תופינים בסרטון הזה: אחד ההורים השכולים מספר ש"ישי עשה הכל, בא ותמך בנו, החזיק אותנו". הרי לכם הגדרה מחודשת לתפקידו של שר בממשלה: לשלוח מכתבים, לזמן דיונים, להתריע מפני האסון, ואחרי שהוא מתרחש לחבק את המשפחות ולחזקן. אה, וגם להפיק סרטי תעמולה בשבח עצמו.

בחלק היותר ענייני של הסרט (והקצר מאוד) מוצגים צילומים של להבות ענק, ומוסבר שאלה תועדו בשריפה שהתחוללה ב-2009 באוסטרליה. שם, מספר הקריין, גבתה האש 173 קורבנות, והכבאים לא הצליחו להשתלט עליה במשך שבועות למרות ש"למדינת ויקטוריה שירותי כיבוי מהטובים בעולם, גדולים פי 3 מאלה של ישראל". המסר: שריפות יער גדולות הן "כוח עליון" ששום תעודת ביטוח לא יכולה לחסן מפניו.

זה נכון, אבל זה גם ספין ריק. המציאות הנוראה שנחשפה בתחילת דצמבר 2010 ותוארה בפרוטרוט בדו"ח המבקר, ושבגינה השרים נתבעים לקחת אחריות, היא לא העובדה ששירותי הכיבוי לא הצליחו להשתלט על הלהבות בתוך חמש דקות; אלא שהעובדה שמדינת ישראל הגיעה אל השריפה הזו עם שירותי כיבוי ברמה של מדינת עולם שלישי ממוצעת, בלי מעכבי בעירה במחסנים, עם מספר כבאים ורכבי כיבוי לנפש שעומד על כרבע מהמקובל במערב.

בסרטון מתהדר ישי בכך שהצליח, באיחור משווע כמובן, להשיג 100 מליון ₪ לתיגבור מערך הכבאות. תקציב הביטחון של מדינת ישראל, לשם השוואה, עומד על כ-60 מיליארד ₪ לשנה, פי 600 מכספי החירום שישי כה גאה בהם. כנראה שגם עכשיו, שנה וחצי אחרי שהכרמל בער, השרים שלנו, וישי בראשם, לא מפנימים ששירותי הכבאות הם זרוע חיונית במערך החירום וההצלה הלאומי, ולא מיזם תיירותי או איצטדיון כדורגל חדש שאפשר להזרים תקציב לבנייתם ואפשר גם לא.

[email protected]

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן