נתניהו מסוכן יותר לישראל כשהוא באופוזיציה

אז מועד הבחירות נקבע ל-22 בינואר. זה יהיה ככל הנראה יום גשום וסגרירי, אבל גם כך יש סיכוי גדול יותר שתמצאו אותי עם מטקות בחוף הים הקרוב למקום מגוריי מאשר עם פתק הצבעה בקלפי שבו אני רשום. תסלחו לי, אינני מוכן יותר ליטול חלק במשחק הפוליטי המעוות שנוצר תחת כנפיה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, שבה שום דבר איננו ענייני והכול שבטי: ימין או שמאל, קפיטליזם או סוציאליזם, מלחמה או שלום, אמת או שקר, ציפי או ביבי, פצצה או הפצצה.

יסלחו לי בעיקר חברי השמאלנים, שמגדפים את נתניהו בשצף-קצף על דפי הפייסבוק שלהם מדי בוקר, עוד לפני שהם מצחצחים שיניים או לוגמים את הקפה. כן, כן, הם חוזרים וכותבים, הפעם חייבים לגרש אותו. אסור שהאיש הזה ישלוט כאן במשך כמה שנים נוספות, כי מי יודע לאיזו קטסטרופה נגיע. ממש לא לי נעים לומר להם, אבל מבחינתי האפשרות שנתניהו ינצח בבחירות איננה הגרועה ביותר. כאיש שוחר שלום, הסיוט הגדול ביותר שלי, שמציף אותי זיעה קרה בלילות, הוא לראות אותו מתמקם שוב על הכסא של יו"ר האופוזיציה. חברים יקרים, תכניסו לעצמכם טוב טוב לראש: ביבי הרבה יותר מסוכן למדינת ישראל כשהוא שם.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

תגידו שהשתגעתי, אבל לי יש תחושה די מבוססת שאם "השמאלנים" אולמרט ולבני, או יחימוביץ' וברק, היו עומדים בראש הפירמידה השלטונית של ישראל בארבע השנים האחרונות, כבר מזמן היינו מפציצים באיראן ונגררים למלחמה עקובת דם מולה. ההסבר פשוט: הם לא היו עומדים בלחץ הברוטלי של ראש האופוזיציה "הימני", הלוחמני, המתלהם והשש אליי קרב. בנימין נתניהו שמו, אם במקרה שכחתם.

ראש אופוזיציה לוחמני, ראש ממשלה הססן. נתניהו | צילום: רויטרס

עם נתניהו, האריה השואג, באופוזיציה – יצאו ממשלות ישראל "השמאלניות" לאינספור מבצעים ומלחמות, לא פעם כדי לעצור את מסעות ההסתה שלו או להשתיק את נאומיו המיליטנטיים ומלהיטי הרוחות: מלחמת לבנון השנייה (כי רק ממשלה רופסת לא תעשה דבר מול הפרובוקציות של החיזבאללה), עופרת יצוקה (כי רק ממשלה אימפוטנטית תשב בחיבוק ידיים מול ירי הרקטות של חמאס), הפצצת הכור בסוריה (כי רק ממשלה תבוסתנית תאפשר למדינת אויב לפתח נשק גרעיני באין מפריע). וראו זה פלא: האריה שישב על כסא ראש האופוזיציה הפך לעכבר מיד כשהתמקם במושבו של ראש הממשלה. לפתע אין שום סיבה לתקוף בלבנון (אז מה אם חיזבאללה מתעצם), אין שום תירוץ לצאת למבצע בעזה (אז מה אם תושבי הדרום שוב במקלטים) ואין שום צורך דחוף להפציץ באיראן (אז מה אם אמרתי שכן, הכול פקה פקה).

לפעמים אני מהרהר בתסריט מסויט, לפיו שמעון פרס היה ראש הממשלה בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, עת נפלו מטחים של טילי סקאד בלב תל אביב. ובמקביל, ישמרנו האל, היה ניצב מולו נתניהו כראש אופוזיציה. ברור כי במקרה כזה נתניהו היו מוביל עשרות אלפי פעילי ימין להפגנות זעם בכיכרות וחוסם כל כביש וצומת, כדי לאנוס את ראש הממשלה "הרופס והתבוסתני הזה", "צ'מברליין כחול-לבן" להפציץ מיד – לא מחר, לא מחרתיים, עוד הלילה! – את בגדד באבי אביה ולהחזיר לעם ישראל את כבודו שנרמס על הרצפה. ופרס היה מפציץ, תאמינו לי שהיה מפציץ. הוא רופס? הוא תבוסתני? הוא לוזר? למזלנו, השמאל היה אז באופוזיציה ותמך בהחלטתו של יצחק שמיר להבליג.

אז אולי בכל זאת כדאי לתת לנתניהו להמשיך ולהחזיק במושכות השלטון, רק שיעזוב אותנו במנוחה. אם הוא כל כך רוצה את זה, אם זה כל כך חשוב לו – שייקח. ניסיון העבר מלמד שמדינת ישראל יכולה להסתדר עם ממשלה לא מוצלחת, אבל לא עם אופוזיציה לא אחראית. עדיף לה עכבר רופס במטבח של שרה מאשר אריה שואג במרפסת של כיכר ציון.

טורים נוספים בנושא:

למה נתניהו לא יתקוף באיראן

כך הפסיק נתניהו להיות פאנץ' ליין של בדיחות – והתחיל לספר אותן