|
"הרקטה נפלה במועצה האזורית"; "אותרה נפילה בשטח פתוח"; "לא נרשמה נפילה על הקרקע"; ואולי יותר מכל, "בבקשה לא לפרסם את מיקום הנפילה". מה בעצם עומד מאחורי המשפטים בהם נתקלתם במהלך הצפייה בטלוויזייה, ההאזנה לרדיו או הגלישה באינטרנט? האם באמת ישנו כאן סיכון בטחוני, או שאולי בכלל מעוניינים רק להרחיק את הסקרנים מהמקום?
"המשגרים זהו נשק סטטיסטי", אומר תא"ל (מיל') מאיר אלרן, סגן ראש אמ"ן לשעבר וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. "אם מי שירה יידע היכן הרקטות נפלו הוא יכול יהיה לנסות 'לתקן את השגיאות' ולדעת לאן לירות בפעם הבאה".
לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק
צילום: רויטרס
"אין קשר לחשש כי סקרנים יגיעו למקום", מוסיף אלרן, "סקרנים יגיעו לשם בכל מקרה, אלא אם כן זו פגיעה בשטח פתוח. תיאורטית הרקטה יכולה לפגוע פעמיים באותו המקום, מעשית לא ממש, אבל היא כן יכולה להתקרב. חלק גדול מהרקטות של ארגוני הטרור הן רקטות תקניות, כמו מרגמות או תותחים של פעם, שאין להן הנחיה או יכולת מדידת דיוק; אבל לחלק מהן יש ולכן זוהי הסיבה העיקרית".
"הרקטות עדיין לא מדויקות, אולם המשגרים יכולים לשנות את הטווח או את זווית השיגור ולנסות לתקן", מוסיף ד"ר ראובן פדהצור, מרצה בתוכנית ללימודי ביטחון באוניברסיטת תל אביב, אולם מוסיף כי "הסיכוי שהרקטות יצליחו לנחות באותו מקום הוא קטן מלכתחילה".
מקובל לחשוב כי היורים אינם משגרים פעמיים מאותו המקום, אולם פרופסור אלון גני, מן החוג לאווירונאוטיקה בטכניון, אומר כי "בחלק מהמקרים הם משתמשים במשגרים שהיו מכוונים מראש למטרות. אני לא יודע אם יש להם אפשרות לתקן בשיגור הבא, אבל מעריך שברקטות מפיתוח עצמי, כמו קסאם, הסבירות היא קטנה".
וכאשר הם משתמשים ברקטות שאינן בייצור עצמי?
"כאשר הם משתמשים ברקטות מתוחכמות יותר, כמו גראדים או פאג'רים, הדיוק רב יותר. סביר גם שהם אוספים מידע לגבי הפגיעות".
|
