שטייניץ לא מודאג: "לא יזיזו אותי מהאוצר"

את הדברים אומר שטייניץ רגע לפני נסיעתו המפתיעה בתחילת השבוע לוושינגטון, לפגישה עם עמיתו האמריקאי טימותי גייטנר ושורה של ראיונות לתקשורת הבינלאומית. תמונה משותפת של גייטנר וראיון בינלאומי לא יכולים להזיק להמשך הכהונה – והיועץ המשפטי של המשרד, שהסתייג מהנסיעה הזאת, יכול לקפוץ.

שטייניץ אוהב בשבועות האחרונים לספר לכל מי שמוכן לשמוע כיצד הפכה הכלכלה הישראלית בארבע השנים האחרונות לסיפור הצלחה בקנה מידה עולמי. אם מסתכלים על הביצועים הכלכליים נטו, אין לו במה להתבייש. האבטלה נמוכה יחסית למדינות המערב, שיעור הצמיחה גבוה, הגרעון התקציבי נמוך עדיין ויחס החוב-תוצר התייצב על 70%, רמה שמרבית שרי האוצר בעולם היו גאים בה. את מאמצי השיווק מגבה שר האוצר במצגת שהוכנה לפי בקשתו, המציגה את נפלאות המשק. הנתונים מוכיחים שישראל ניצבת, ביחד עם אוסטרליה וגרמניה, באחד המקומות הראשונים מבחינת ההישגים.

הכלכלה הישראלית היא סיפור הצלחה, יובל שטייניץ | צילום: רויטרס

לפני כחודש נפגש שטייניץ עם שר האוצר הגרמני, וולפגנג שויבלה, שנבחר לאחרונה על ידי הפייננשל טיימס לשר האוצר הטוב באירופה. נראה שההערכה בין השניים גדולה. גם מזכ"ל ארגון ה-OECD, אנחל גורייה המקסיקני, שיבח את שטייניץ ואת רעיון התקציב הדו שנתי, שאצלנו ספג ביקורת קטלנית. ייתכן, אם כן, שעל פי הקריטריונים הבינלאומיים שטייניץ מתאים להיבחר מחדש כשר האוצר, אולם השרים בישראל נסתובב בכל פעם לאחור כדי לוודא שאינו מקבל סכין בגב.

שטייניץ הוכיח את נאמנותו יותר מפעם אחת. ספק אם מישהו מהשרים האחרים יגלה את אותה נאמנות כלפי ראש הממשלה, שהקדנציה הקרובה תהיה האחרונה שלו. בארבע השנים האחרונות, ביותר מהזדמנות אחת, נשכב שטייניץ על הגדר למען הבוס, והוא זה ששילם את מחיר "הפדיחות" הציבוריות של נתניהו.

כך, למשל, המע"מ (הצודק) על פירות וירקות ששטייניץ הציע להטיל עוד בתחילת הקנדציה, טורפד על ידי נתניהו בצורה פומבית, בדרך שהביכה את שר האוצר. שטייניץ ספג ושתק. נתניהו ביזה גם את תוכניות שטייניץ ביחס למחירי הדלק. זכורה הופעה מביכה במיוחד של שר האוצר לפני חצי שנה, בתוכנית הטלוויזיה "פגוש את העיתונות". שר האוצר התחייב שלא יתערב במחיר הדלק, מה שכמובן לא הפריע לנתניהו – בדיוק שעתיים מאוחר יותר – להתערב ולהודיע על סבסוד המחיר.

חייבים לומר ביושר ששר האוצר הועיל מאוד לכלכלה הישראלית כשהקים את ועדת ששינסקי, שהמליצה להעלות את התמלוגים על משק הגז. על פי הערכות, כ-400 מיליארד שקל ייכנסו לקופת האוצר בשנים הקרובות בעקבות יישום המלצות הועדה. ובכל זאת, במקום לקבל מדליה, המלצות הדוח הביכו את נתניהו. ראש הממשלה היה סבור שהן לא מידתיות והביאו לעיכוב יקר בלוח הזמנים של השלמת קידוח הגז תמר. עלות העיכוב נאמדת במגזר העסקי ב-24 מיליארד שקל: 15 מיליארד שקל עבור חברת החשמל שהקפיצה את התעריפים, ו-9 מיליארד שקל למפעלי התעשייה שספגו הפסדים.

דוח ששינסקי הזיק לשר האוצר גם בקרב מתפקדי הליכוד, וגרם לפיצוץ בינו לבין אחד האנשים החזקים בליכוד – ח"כ חיים כץ. גם מהלך אחר של שטייניץ, הנוגע להגדלת שיעורי המס של משפחת עופר – בעלי כימיקלים לישראל ומפעלי ים המלח – פגעה בו. עובדי מפעלי ים המלח עלו לכנסת והתחייבו להתנקם בבוא העת בשר האוצר. באופן לא מפתיע, מהלכיו של שר האוצר זכו לשיתוף פעולה של ראש האופוזיציה, ח"כ שלי יחימוביץ. הבעיה היא ששטייניץ אמור לכהן כשר האוצר תחת נתניהו, לא תחת יחימוביץ.

התעקש מול ראש הממשלה

שר האוצר, פילוסוף בהשכלתו, הוכיח גם עקשנות מפתיעה אפילו מול ראש הממשלה עצמו. כך, למשל, לפני כחצי שנה, בוויכוח על גודל הגרעון בתקציב, נאלץ נתניהו להעדיף בסופו של דבר את עמדת שטייניץ על פני זו של הנגיד, פרופ' סטנלי פישר. האחרון דרש שהגרעון ב-2013 יעמוד על 2.5%, ואילו שטייניץ התעקש על גרעון מציאותי יותר של 3%. שטייניץ, שהבין שאם יעד הגרעון לא יגדל תתעורר בעיה תקציבית, ניצח. את מחיר הביקורת הציבורית נאלץ לספוג ראש הממשלה.

אבל שר האוצר צבר במהלך הקדנציה גם כמה כישלונות מהדהדים. לפני הכל, כדאי לשים לב לזגזוג שלו בנוגע למחאה החברתית. שטייניץ עדיין בטוח בתוך תוכו שלמחאת קיץ 2011 לא היה מקום, ושהאוצר פעל לשפר את מצב מעמד הביניים. זאת אמונתו הפנימית, ואת מה שהוא באמת חושב על המחאה הוא אמר בכנס סגור של פעילי הליכוד בספטמבר 2012. "כמעט התבלבלתי לחשוב שהמחאה החברתית היא אמיתית. איך כלי התקשורת מדברים על התייקרויות חסרות תקדים, כשמדד יוקר המחיה עלה ב-2% בלבד?!", תהה.

שטייניץ בטוח שלמחאת קיץ 2011 לא היה מקום | צילום: רויטרס

אלא שבתחילת השבוע שעבר, בהופעה במרכז ללימודים אקדמאים באור יהודה, הפך פתאום שטייניץ את עורו. פחות מחודש לפני הבחירות, מודה פתאום שר האוצר שאכן "יש עוני ופערים גדולים, והביקורת עלינו נכונה". בהזדמנות זאת הוא גם הצדיק את המחאה החברתית בנוגע למחירי הדיור.

בעיה נוספת של שר האוצר היא כישלונו במינויים של בכירי המשרד. מנכ"ל האוצר שמינה, חיים שני, "ברח" לאחר שנתיים, מבלי לספק הסברים נאותים. שטייניץ הואשם בכך שלא הצליח לספק את הסחורה המבוקשת (על ידי לשכת ראש הממשלה) כשהתבקש לאשר את מינויו של משה טרי למנהל רשות המסים. בסופו של דבר, ובהתערבות בית המשפט, הוא נאלץ להסכים לפשרה לפיה משה אשר (שהומלץ פה אחד על ידי ועדת האיתור שהוא עצמו מינה) ייכנס לתפקידו בעוד כחודשיים.

גם הממונה על התקציבים באוצר, אודי ניסן, פרש במפתיע, לא לפני שהותיר למחליפו ירושה שנויה במחלוקת בדמות הסכמי שכר נדיבים במיוחד בהיקף של 15 מיליארד שקל – העלאת שכר המינימום (700 מיליון שקל), תוספת של 7.5% לשכר במגזר הציבורי (7 מיליארד שקל), למורים (3 מיליארד שקל), לרופאים (2.4 מיליארד שקל) לעובדי הקבלן (750 מיליון שקל) ועוד. למרות חריגות אלה, רק בחודש שעבר סוכמה תוספת של 14% לאחיות (650 מיליון שקל).

חלק מהתוספות ייפרסו לשנים הבאות, כך שבעיית הגרעון התקציבי עלולה לזלוג גם ל-2014 ואילך. נתניהו נבהל מהמספרים וכעס על שאלה לא הובאו בפניו בזמן אמת. שטייניץ נאלץ לקחת על עצמו את מלוא האחריות גם בנושא זה.

אז מי ימונה לשר האוצר?

שר האוצר מציג כאחד מהישגיו את התמודדותו בנושא תקציב הביטחון, ואת השקיפות שהשיג כשהביא לחיבור של האוצר למחשבי משרד הביטחון. בפועל, שטייניץ נכשל בהתמודדות מול שר הביטחון אהוד ברק. תקציב הביטחון לא רק שלא קוצץ, בשנים 2011-2012 הוא זינק ב-12 מיליארד שקל (על פי נתוני שטייניץ עצמו).

לחריגות הענק – 15 מיליארד שקל ב-2012 – אחראי גם התקציב הדו שנתי שהנהיג שטייניץ. תקציב זה, שהונהג לראשונה כאילוץ (בשנת 2009, בגלל העיכובים באישור התקציב בגלל הבחירות), הפך לנוהג. בנוסף, לחריגות אחראי גם יישום דו"ח טרכטנברג, שלחלק מהוצאותיו (כמו חינוך חינם לגילאי 3-4) לא היה כיסוי תקציבי.

שר האוצר משיב לביקורת נגדו. "צריך לראות את התמונה הכללית המוצלחת", הוא אומר, "לו הייתה אצלנו אבטלה המונית, ההפגנות היו מתקיימות מול משרד האוצר ולא אצל מזכ"ל ההסתדרות או מישהו אחר. נדיר שהציבור מביע אמון בשר האוצר וזה מעיד על ההצלחה יוצאת הדופן של המדיניות הכלכלית. יחימוביץ מבטיחה תקציב עם הוצאות של 140 מיליארד שקל – והציבור לא מאמין לה".

שטייניץ ונתניהו | צילום: רויטרס

למרות הביקורת הקשה על התקציב הדו-שנתי, שר האוצר מתעקש שמדובר בהצלחה פנומנלית הזוכה להכרה מכל העולם. "תקציב דו שנתי יביא ליציבות פוליטית. אני מעריך שהוא יונהג גם בשנים 2013-2014", מתפייט שטייניץ. ואכן, תקציב 2013 שיאושר בתחילת יולי 2013 יכלול גם את תקציב 2014.

אז מי יהיה שר האוצר הבא של מדינת ישראל? אם בסופו של דבר זה לא יהיה שטייניץ, בליכוד מזכירים את השר סילבן שלום (שכבר שימש בתפקיד) ואת גדעון סער (שהודיע כי הוא מעוניין להמשיך בתפקיד שר החינוך). על גלעד ארדן אומרים שהוא "צעיר מדי".

אבל בהחלט ייתכן שבמינוי הנכסף יזכה שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן. בהודעת האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו דובר שליברמן יוכל לבחור באחד משלושת המשרדים הבכירים (חוץ, ביטחון או אוצר). ומה עם שטייניץ? למרות ההצהרות החד המשמעיות ("אף אחד לא יזיז אותי מהאוצר"), מקורביו כבר מכינים את הסולם לירידה מהעץ. "שר האוצר לא יתעקש על האוצר", אומר גורם בכיר בסביבתו, "הוא יהיה שבע רצון אם בסופו של דבר יקבל את תפקיד שר החוץ, או אולי יו"ר הכנסת".