|
ג'ק אנדרקה הוא מדען וממציא. הוא התפרסם לראשונה לפני מספר חודשים, לאחר שפיתח בדיקה פשוטה ומהירה לאבחון סרטן הלבלב, הריאות והשחלות. השיטה שלו מהירה פי 168 מהטכניקות הקיימות כיום, זולה פי 26 אלף (!), ומדויקת כמעט ב-100%. ומה שמדהים אפילו יותר הוא שאנדרקה בן 15 בלבד.
את סיפורו של אנדרקה חשפנו בפורבס בחודש יוני, כעת ביקשנו לקיים עמו ראיון. "נשמע מדליק", כתב. "אני מסיים ללמוד בסביבות 14:15".
כתבות נוספות – פרויקט בני הנוער המבטיחים:
פורבס מציג: 18 עד 18 – בני הנוער המבטיחים ביותר בישראל
עשו את זה קודם: הישראלים הצעירים שכבשו את עולם ההייטק
לוויינים במקום ספרים: מערכת החינוך ממציאה את עצמה מחדש
לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק
איך התחלת להתעניין במדע בכלל ובתחום חקר הסרטן בפרט?
"ההתעניינות שלי החלה בגיל צעיר. ההורים שלי אף פעם לא ענו על שאלותי, אלא תמיד עזרו לי לגלות את התשובות בעצמי. כך למדתי איך להעלות השערות ולבחון אותן, בלי לדעת שאני פועל כמדען".
"התחלתי להתעניין בסרטן, בייחוד בסרטן הלבלב, אחרי שחבר משפחה קרוב מת מן המחלה. אחרי שחקרתי את המצב, גיליתי כי 100 אנשים מתים מן המחלה מדי יום, וכי למרות שאבחון מוקדם הוא אלמנט קריטי בבלימת המחלה, אין כיום שיטה זולה ויעילה מספיק לבצע בדיקות. ידעתי שחייבת להיות דרך טובה יותר".
מי או מה הביא אותך לקבל על עצמך את האתגר הזה?
"אני נהנה מאוד מאתגרים, ואוהב לחפש פתרונות אלגנטיים ופשוטים לבעיות שנראות סבוכות. השתתפתי בהרבה תחרויות מתמטיקה, והמאמן שלי למתמטיקה תמיד אמר לנו שאפשר להשתמש בדרכים מורכבות לפתרון בעיות, אך תמיד צריך לחשוב על דרכים אחרות ואלגנטיות יותר. הגיבורים המתמטיים שלי יכולים לפתור בעיה סבוכה מאוד בכמה שורות. הלך הרוח הזה הביא אותי לחשוב על פיתרון לבעיה הזו".
האם אנשים מזלזלים בך בגלל גילך?
"אני חושב שלא, הם ראו שאלה רעיונות טובים. עם זאת, לפעמים כשאני הולך לכנסים, אנשים חושבים שאני בן של אחד המציגים בכנס. אחרי שאני מרצה היחס משתנה. זו הסיבה שבגללה האינטרנט כל כך מדהים – אנשים לא יכולים לראות מאיזה גיל או מוצא אתה ויכולה להיות תחלופה גדולה מאוד של מידע".
איך גילית את הפתרון?
"אני אוהב לקרוא הרבה מגזינים ומאמרים בנושאים שונים, ואז אני שוכב על הספה או יוצא להליכה ופשוט נותן לכל המידע להסתדר בראש. אחר כך פתאום קופץ לי רעיון, ואני מנסה לחבר את הנקודות. ואז אני חוזר לקרוא כדי שאוכל להשלים את הקטעים החסרים".
"במקרה של החיישן – פרויקט קודם שפיתחתי חייב אותי להשקיע הרבה זמן בלמידת חלקיקים זעירים. הרגשתי שצינורית פחמן זעירה היא כמו גיבור העל של החומר המדעי ורציתי לעבוד איתן עוד. כאשר קראתי מחקר עליהן בשיעור ביולוגיה, המורה הסבירה על נוגדנים. פתאום הצלחתי לקשר את הנקודות ותהיתי מה יקרה אם אחבר צינוריות כאלה עם נוגדן לחלבון המופיע בסרטן הלבלב. אחרי שהרעיון קפץ, נותרה לי הרבה מאוד קריאה נוספת, למידה ותכנון".
האם נתקלת בדחיות במהלך הדרך?
"כשהייתי צעיר יותר ביקרתי ביריד של אינטל עם אחי. הוא דיבר עם ילדים, אשר הזכירו שהם ביצעו את עבודתם במעבדה. זה נראה כל כך פשוט, אז חיפשתי באינטרנט ומצאתי שמות וכתובות מייל של פרופסורים רבים באזור שלי אשר חקרו את סרטן הלבלב. חשבתי שפשוט אשב ואראה הודעות קבלה זורמות לעברי. שבוע אחר שבוע קיבלתי אינסוף דחיות. הדחייה המועילה מכולם הייתה מחוקר אשר ציין בפני בדיוק את כל הסיבות שבגללן הפרויקט שלי לא אפשרי. בשלב הזה כבר התחלתי להתייאש".
"בסופו של דבר, אחרי 199 דחיות, קיבלתי אימייל מד"ר מייטרה בבית הספר ג'ון הופקינס לרפואה. הוא הזמין אותי להגיע לפגישה. אמא שלי הסיעה אותי למקום. למזלי, הגעתי מוכן מאוד, והייתי מצויד אפילו בעלויות ובמספרי הקטלוג של כל הכלים שהייתי צריך למחקר".
מה דעתך על כך שהתפרסמת בזכות המדע?
"אני מופתע מאוד שאנשים מכירים אותי. המטרה המקורית שלי הייתה לראות אם אוכל לפתח חיישן פשוט וזול לאבחון סרטן הלבלב, משום שיותר מדי אנשים מתו מהמחלה. אני שמח מאוד שאני מוכר בגלל המדע. אני מקווה שילדים יחשבו לעצמם: 'אם ג'ק יכול לעשות את זה, מה אני יכול לעשות?' ויקבלו השראה לקחת על עצמם אתגרים גדולים".
איך התגלית השפיעה על החיים שלך?
"החודשים האחרונים שינו לי את החיים. פגשתי כל כך הרבה מהגיבורים שלי במתמטיקה, מדעים ופוליטיקה, כולל משפחת קלינטון, כאשר דיברתי בוועידה הבינלאומית של יוזמת קלינטון. נסעתי בכל העולם לבדי ולמדתי כיצד ליהנות מדיבור ושיתוף של רעיונות עם קהלים גדולים. אחת מהחווית מרחיבות הדעת ביותר הגיעה כאשר ביקרתי באוניברסיטת הסינגולריות בקליפורניה. פגשתי שם אנשים אשר לא חששו מכישלון, אלא השתמשו בו כדי להגיד 'טוב, השיטה הזו לא פעלה' ולהמשיך בדרכם. פגשתי אנשים שניסו לשפר את העולם עבור מיליארדי אנשים. הם הקימו עסקים וחשבו בגדול ותמכו זה בזה".
מה השלב הבא עבורך?
"אני עובד על הפרויקט הבא שלי, שכמובן אינו פשוט עבורי. פרופסורים עדיין דוחים אותי ולא מספקים לי גישה למעבדות שלהם, בטענה שאני פשוט לא מבין מספיק. חלקם אולי אפילו לא קוראים את ההצעות שלי, אלא רק רואים 'תלמיד תיכון' על ההצעה ודוחים אותה. אך אני לא מודאג – אפילו חוקרים גדולים לא תמיד מקבלים את מלגות המחקר שהם מבקשים".
"אני מנסה גם להקים קבוצה של צעירים שישתתפו יחד בתחרות של חברת קוואלקום. אני ארצה בכנס רפואה חשוב בלונדון, ואז בכנס של TED בלונג ביץ' החודש, ואדבר עם חברות ביוטכנולוגיה שונות על ייצור תעשייתי של החיישן שלי והקמת העסק הראשון. וכמובן שיש הרבה שיעורי בית שאני צריך להכין".
|
