|
גם במאה ה-21 ניכר אי שוויון מגדרי בשוק העבודה. על פי נתונים שפירסמה היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) נראה כי שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה בישראל הסתכם ב-2012 ב-58%, זאת לעומת 69% בקרב גברים.
על פי הנתונים, רק 48% מהעובדים האקדמאים בארץ הן נשים והן מהוות 30.8% בלבד מהעבודים בדרגי הנהלה. בענף ההיי טק הישראלי מועסקות רק 36.6% נשים.
ההכנסה החודשית הממוצעת של אישה שכירה היוותה 66% משכרו הממוצע של גבר שכיר. ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו מעבודה שכירה של גבר בשנת 2011 הייתה 9,976 שקל, והכנסתה של אישה – 6,600 שקל. על פי דוח הלמ"ס, חלק מהפער בין המינים בהכנסה החודשית נובע מהבדל בין תשומות העבודה של נשים וגברים. בשנת 2011 גברים שכירים עבדו בממוצע 45 שעות עבודה בשבוע ונשים שכירות – 36 שעות.
צילום אילוסטרציה: inginage/ASAP
בתחום ההשכלה הגבוהה הנתונים קצת יותר מעודדים. מדוח הלמ"ס עולה כי בשנת תשע"ב למדו 303.6 אלף סטודנטים בישראל, כש-56.1% מהן היו נשים. הנשים מהוות רוב של 59.3% בקרב סטודנטים לתואר ראשון. בתוך כך, בקרב סטודנטים שגרו ביישובים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה, הנשים היוו רוב של 53.8%. עם זאת שיעורן היה גבוה יותר בקרב סטודנטים שגרו ביישובים ברמה סוציו-אקונומית נמוכה והגיע ל-65.8%. הסיבה לכך היא ככל הנראה השיעור הגבוה של סטודנטים מהמגזר הערבי.
מקצועות הלימוד לתואר ראשון שבהם לנשים היה את הייצוג הגבוה ביותר (מעל ל-95%) הן באוניברסיטאות והן במכללות האקדמיות, היו הפרעות בתקשורת וריפוי בעיסוק. רוב שכזה היה לנשים גם במקצוע עיצוב טקסטיל במכללות האקדמיות וגם במקצועות, חינוך לשוני וחינוך מיוחד באוניברסיטאות. המקצועות בהם נשים היו הכי פחות מיוצגות באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות הן מקצועות ההנדסה הבאים: הנדסת חשמל והנדסת מכונות.
|
