המעצמות רבות בזמן שהאפריקאים רוצים עצמאות

לאחר שצפו במשך שנים בכניסה אגרסיבית של סין לאפריקה, יוצאים האמריקאים לקרב על ההשפעה ביבשת. הסינים מצידם מחפשים לגבות מחיר מהאפריקאים על האלטרנטיבה שהם מספקים. אך שתי המעצמות, כך נראה, עשויות למצוא באפריקה יעד מאתגר יותר, כזה שייאלץ אותן להציע הטבות גדולות והולכות בשנים הקרובות כדי לשמר בנות ברית ביבשת.

שי ג'ינגפינג, שהפך רישמית לנשיא סין בשבוע שעבר, הכריז כי את מסע הדילוגים הראשון שלו כנשיא יקדיש לרוסיה ולשלוש מדינות באפריקה – דרום אפריקה, טנזניה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הראשונה היא בת ברית מרכזית ושותפה במסגרת המורחבת BRICS, היחסים עם השנייה במגמת שדרוג, והשלישית היא הדוגמה המובהקת ביותר להשפעות המעורבות הסינית באפריקה – עסקת ענק בהיקף של כ-6 מיליארד דולר, אשר כונתה "תוכנית מרשל של קונגו", כללה שדרוג תשתיות בכל התחומים האזרחיים בתמורה למחצבים.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

מאז שנת 2006, פועלת סין להשתלט במהירות ובהיקפים עצומים על כל השווקים הקיימים באפריקה. אם בשנת 2000 הסתכם היקף הסחר של ארה"ב עם מדינות היבשת בכ-38 מיליארד דולר והסחר הסיני בכ-10 מיליארד דולר, ב-2008 חל מהפך כשסין הפכה לשותפת הסחר הגדולה ביותר של היבשת. ב-2010, אחרי המשבר הקשה של 2008, הגיעו האמריקאים ל-113 מיליארד דולר והסינים ל-114 מיליארד דולר.

לאתר סיקור ממוקד לחצו כאן

בשנה שעברה, צמחו האמריקאים ל-126 מיליארד דולר בסחר עם היבשת, אך הסינים כבר הגיעו ל-166 מיליארד דולר. השנה, צפוי הסחר של שתי המעצמות עם אפריקה לצמוח בשיעור דומה של כ-20%, מה שיביא את האמריקאים לאזור ה-150 מיליארד דולר ואת הסינים לכ-200 מיליארד דולר.

סין נהנית משורה של יתרונות יחסיים בפעילותה ביבשת – חלקם בשל היותה מדינה שאינה דמוקרטית וחלקם בשל עברה הנקי מפגיעה באפריקאים, להבדיל מהמעצמות המערביות. מאז פרצה סין לאפריקה ב-2006, הביעו רבים תרעומת על התגובה הרפה של המעצמות הדמוקרטיות ובפרט של ארה"ב, שאיבדה לסין את מעמד שותפת הסחר הגדולה של היבשת.

על אף חוסר המעש, האמריקאים בהחלט מודאגים מהכניסה הסינית לאפריקה. דאגות אלו אמנם לא הביאו לשינוי במדיניות עד החודשים האחרונים ממש, אך הן קיבלו ביטוי בתכתובות דיפלומטיות שנחשפו בהדלפת המסמכים ל"ויקיליקס". בין היתר, פורסמו שם מברקים של פקידים אמריקאים בכירים המוצבים ביבשת, שכינו את הכניסה של הסינים לאזור "אגרסיבית וממאירה" וקבעו כי סין "לא נכנסה לאזור מטעמים אלטרואיסטיים".

נשיא סין, שי ג'ינפינג, ושר האוצר האמריקאי, ג'ק לאו. מתחרים על השוק | צילום: רויטרס

ובכל זאת, רק מאז אמצע 2012, לאחר שנים של היעדר יוזמה, הפשילו בבית הלבן שרוולים בניסיון לייצב את הזירה ולשמר את האינטרסים האמריקאים באזור מול הכניסה האגרסיבית הנמשכת של הסינים. לאכזבת רבים, הפשלת שרוולים זו הביאה עימה "יותר מאותו דבר" בכל האמור לקווים המנחים של המדיניות האמריקאית.

ב-14 ביוני, פרסם אובמה הנחיה נשיאותית למדיניות חדשה (new presidential policy directive) לגבי אפריקה, באזור שמדרום לסהרה. המדיניות שעליה הכריז אובמה, הציגה 4 יעדים לאמריקאים באזור: (1) חיזוק מוסדות דמוקרטיים; (2) עידוד צמיחה כלכלית, מסחר והשקעות; (3) קידום שלום וביטחון; (4) קידום הזדמנויות ופיתוח.

המבקרים טוענים שאין באמת חדש בארה"ב שמכריזה כי היא מחפשת להפיץ את הדמוקרטיה והכלכלה החופשית לכל העולם. סעיפי התוכנית "החדשה" של אובמה אינם חדשים כלל, וניתן לטעון כי הם העקרונות המנחים את ארה"ב מזה שנים בכל מקום בעולם.

גם ברצון האמריקאי לפעול נגד גורמי הטרור באפריקה אין כל חדש. בקרן אפריקה, החולשת על נתיב הסחר המוביל מהמפרץ הפרסי לים התיכון ומערבה משם, מתנהל מאבק עוד משנות ה-90 על גבי הריסותיה של סומליה. האמריקאים תורמים דרך קבע למאבק מדינות הגוש הנוצרי בצפון היבשת, שאותו מובילה אתיופיה, ואף יצאו לפעולות מקיפות בעצמם.

במקומות אחרים ביבשת, מסתפקים האמריקאים בהתערבויות כירורגיות יותר. כך לדוגמה, אישר אובמה בשנה שעברה את שליחתם של כ-100 "יועצים" לאוגנדה, במטרה להילחם בכוח מורדים מקומי. נדבך זה של המדיניות, טוענים מבקריו של הנשיא, הוא המשך ישיר למדיניות שהתווה בוש הבן כשהכריז על פיקוד צבאי חדש באזור – AFRICOM, עוד בסוף 2006.

מסע הדילוגים של קלינטון

בתחילת אוגוסט כאמור, יצאה מזכירת המדינה האמריקאית למסע דילוגים ב-7 מדינות באפריקה לשם שיווק המדיניות החדשה של אובמה. הצהרותיה במהלך המסע לא הותירו ספק באשר לכוונות הממשל האמריקני. מיד עם הגעתה לתחנה הראשונה במסעה, שיגרה קלינטון הצהרה תקיפה, חסרת תקדים כמעט בדרג הזה, כלפי סין: "אמריקה תגן על דמוקרטיה וזכויות אדם אוניברסליות, גם במקרים שבהם זה קל יותר או רווחי יותר להעלים עין… לא כל שותף נוקט בדרך זו, אבל אנחנו כן ונמשיך לעשות כן… ארה"ב מציעה מודל ליחסים שמניבים ערך, לא ליחסים ששואבים את הערכים החוצה מהיבשת".

בסין הזדרזו להגיב בתקיפות דומה וכינו את הנאום "גס רוח" ו"נבזי": "בין אם קלינטון לא הכירה את העובדות ובין אם בחרה להתעלם מהן, הרמיזה כאילו סין לקחה לעצמה את העושר של אפריקה רחוקה מהאמת", נטען במאמר מערכת בסוכנות הידיעות הרשמית של סין. הצהרותיה של קלינטון ונסיעתה ליבשת, כך נטען שם, "הם חלק ממערכה ליצור חוסר אמון בין סין ואפריקה לתועלתה האנוכית של ארה"ב".

תחנה משמעותית נוספת במסעה של קלינטון הייתה דרום סודן. המדינה הצעירה, שחגגה זה מכבר שנה לעצמאותה, נהנית מחיבוק חם מהמערב, בניגוד בולט למשטר המנודה בסודן, שנותרה מצומצמת בצפון המדינה. באזור זה כידוע שולטת סין ביד רמה בכל האמור לקשרים הדוקים עם ההנהגה ולניצול משאבי הטבע במדינה. תהליך פיצולה והיווצרותה של המדינה החדשה מדרום, סיפקו לארה"ב יש מאין בת ברית חדשה בנקודה אסטרטגית, המהווה נקודת לחץ נדירה לוושינגטון על הפעילות הסינית.

קלינטון עם שרת האוצר הניגרית. ניצלה את ביקורה להתנגח בסינים | צילום: רויטרס

והסינים בשלהם

מול קולות שינוי המדיניות בגוש הדמוקרטי, ועל אף קשיים נקודתיים כאלה ואחרים דוגמת חוסר היציבות היחסי בסודן, ממשיכים הסינים להתקדם בנתיב הידוע והם נחושים מתמיד להתייצב מול יריביהם. למעשה, לאחר שנים של "התעצמות שקטה", נראה כי הסינים, בדרכם שלהם, העבירו הילוך בכל האמור לזירה הגיאו-פוליטית.

בחזית האסיאתית, מקבל המפנה במדיניות ביטוי בפריסת הכוחות בעמדות ההיערכות מול הודו וארה"ב; באמריקה הלטינית בא הדבר לידי ביטוי בהרחבת שיתופי הפעולה עם הכלכלות המובילות ביבשת; באפריקה, העלו הסינים לאחרונה את טון הדברים ואת מעשיהם על מנת להבהיר כי לא זו בלבד שלא יוותרו בקלות על אחיזתם ביבשת, אלא שהם בהחלט מתכוונים לגבות מחיר מהאפריקאים על כך שהם, הסינים, משמשים עבורם אלטרנטיבה למעצמות המערב.

בכינוס השנתי שאירחה סין בקיץ האחרון, הכפילו הסינים את התחייבויותיהם ליבשת בהשוואה לעבר – 20 מיליארד דולר השקעות בתשתיות ובחקלאות ב-3 השנים הבאות, לעומת 10 מיליארד ב-3 השנים האחרונות. בנוסף, התחייבו הסינים להכשיר 30,000 אפריקאים ולהעניק 18,000 מלגות לסטודנטים מהיבשת.

בהמשך לדברים, הצהיר הנשיא הסיני באופן חד וברור כי על מדינות אפריקה וסין "כמדינות מתפתחות" לשדרג את התיאום ביניהן בתגובתן לאירועים בעולם כדי למנוע מצב שבו "הגדול מתעמר בקטן, החזק מקפח את החלש והעשיר מנצל את העני". אמירות אלו, שנאמרו באותה נשימה כמעט עם ההבטחה לסיוע, מבהירות היטב את הכוונה הסינית, יותר מבעבר.

הסיוע הסיני הוא עניין שנוי במחלוקת באפריקה. יש הטוענים כי הסינים פועלים להדק אחיזתם בעיקר סביב מדינות היבשת שהתברכו במשאבים טבעיים. בהקשר זה, הקמתם של נתיבי סחר מודרניים – כבישים, מסילות ברזל, נמלי תעופה וים שהסינים מציגים כסיוע לפיתוח המדינות – נועדו בעיקר מנת לאפשר את התנועה האדירה של מחצבים אל מחוץ מאפריקה, ושל סחורות פנימה. במסגרת תוכנית אסטרטגית רבת-שנים, יצאו הסינים להציע סיוע ושיקום תשתיות נרחב למדינות אפריקה, בהתאם לסחורה שכל מדינה יכולה הייתה להציע.

כך, ניתן לחלק את הקשרים של סין באפריקה ל-3 קבוצות, לפי העניין המרכזי שיש לסינים במדינות: יצואניות נפט, דוגמת אנגולה וניגריה שבמערב אפריקה, וסודן; יצואניות מחצבים במרכז אפריקה – הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, קונגו-בראזוויל, זמביה, זימבבואה ודרום אפריקה; ומדינות מעבר לאורך החוף המזרחי של אפריקה, שבשטחן עוברים נתיבי הסחר המרכזיים מיצואניות המחצבים במרכז.

משמאל: שרי החוץ של ברזיל ואנגולה. גם ברזיל מרחיבה פעולותיה ביבשת | צילום: רויטרס

לאורך כל השנים האחרונות, כוונו העסקאות שביצעו הסינים במדינות אלו ישירות לעניין במדינות – החל משיקום והקמה של מזקקות וצינורות נפט ביצואניות הגדולות, ועד הקמת מכרות ומפעלי עיבוד במדינות המרכז. בכולן, משקיעים הסינים סכומי עתק בבנייה של תשתיות תחבורה מודרניות במטרה ברורה לקצר את זמני האספקה. דפוס התנהלות זה מושך אליו ביקורת הולכת וגוברת.

אלה המבקרים את סין נחלקים לשניים: במערב, תוקפים אותה על נכונותה להעניק סיוע ומימון פחות או יותר לכל מי שמוכן לקבל אותו, כולל מנהיגים מושמצים ובעלי רקורד בעייתי בתחומי זכויות אדם, כמו עומאר אל-באשיר מסודן, וזאת ללא תנאים מוקדמים לקבלת המימון, להבדיל מהסיוע המערבי.

אחרים טוענים כי יש לקחת את כל מפעל ה"סיוע" הסיני לאפריקה בעירבון מוגבל – הסינים אמנם מצהירים שהסיוע שלהם גבוה מה-8 מיליארד דולר שמשקיעים האמריקאים, אך כשהם מדברים על "תרומה לתשתיות", כך המבקרים, מדובר פעמים רבות בהקמת תשתיות שמסייעות באופן ישיר לשרשרת אספקת חומרי הגלם האפריקאים לסין.

נוכח הביקורת, שמים הסינים דגש נרחב יותר על הפן התדמיתי בפעילותם ובאפריקה, ובכחלק גם במקומות אחרים. על כך מעידה העובדה כי לאחרונה השקיעו הסינים 6.6 מיליארד דולר בהקמת תשתית לשידורי תחנת הטלוויזיה הממלכתית הסינית (CCTV) במקומות שונים בעולם: תחילה הורחבו השידורים לאזור אמריקה ולאחר מכן לאפריקה – וזאת על מנת להשיג יכולת שידור בלתי אמצעית לכל האזורים החשובים לסינים בעולם. 

אפריקה בשנים הקרובות

אם כן, לאחר מספר שנים שבהן הסינים פעלו כמעט באין מפריע, נראה כי ארה"ב שבה לזירה במטרה לייצב את השורות ולא לאפשר לסינים להגדיל את הפער ממנה. שתי המעצמות צפויות להוסיף ולסמל את שני הקטבים בהתערבות הזרה באפריקה גם בשנים הקרובות – ארה"ב כמעצמה שמציעה סיוע בכפוף לקידום דמוקרטיה וזכויות אדם, וסין שמוכנה לעשות עסקים כמעט עם כל אחד, בכל תנאי, אך מתכוונת בהחלט לגבות מחיר על "שירותיה".

בין שתי מעצמות-העל, צפויות כמה מעצמות נוספות להתחזק באזור, אם הודות למודל עסקי ייחודי ואם הודות לאלטרנטיבה שהן מהוות מול ארה"ב וסין. ברזיל והודו, כל אחת בדרכה, הרחיבו באופן משמעותי את פעילותן ביבשת בשנים האחרונות, ושתיהן, להבדיל מסין, נהנות מזיקה היסטורית גם בין האוכלוסיות – הודו בעיקר במזרח היבשת, באזורים שבהם שלטו הבריטים, וברזיל, שכמעט מחצית מתושביה ממוצא אפריקני, פועלת בעיקר במערב אפריקה.

גם צרפת תמשיך להיות מורגשת ביבשת, ולא רק בהתערבויות צבאיות כמו במאלי. הנשיא הנוכחי פרנסואה הולנד ירש מערכת יחסים מתוחה עם רבות מהמדינות הפרנקופוניות "הודות" למדיניות ולרטוריקה הלא ידידותית שהפגין סרקוזי. מיד עם כניסתו לתפקיד הבטיח הולנד לשנות תקליט. שר החוץ שלו, פייר מוסקוביץ', יצא בסוף החודש למסע דילוגים ביבשת תוך שהוא מצהיר כי הממשלה הצרפתית תסייע בנדיבות על מנת להפוך שוב את החברות הצרפתיות לתחרותיות מול היריבים מסין. לשם כך, בין היתר, תקים צרפת בנק סיוע מיוחד בהשקעה של 40 מיליארד יורו.

אובמה (מימין) עם סרקוזי. גם צרפת מורגשת ביבשת השחורה | צילום: רויטרס

לנוכח כל ההתערבויות הזרות באפריקה, נראה כי קרובה השעה שבה תאפשנה מדינות היבשת כניסה של מעצמות בתנאים נוקשים מבעבר, ובאופן שיתאים לאינטרסים של המקומיים. חוזי העסקה דרקוניים וביצוע פרויקטי ענק ללא כוח אדם מקומי, תופעות שאפיינו כל כניסה סינית עד לא מזמן, צפויים להיעלם. במקומם, נקבל התקשרויות מאוזנות יותר.

התהליך שעוברת אפריקה בשנים האחרונות מאפשר לחלק ממדינות היבשת, לגוון את הכלכלה שלהן ולנצל את העניין הזר לשם רווח כלכלי והצגת תוכניות ארוכות טווח, שינוי חשוב ליציבות מהתוכניות לטווח המיידי שאפיינו את אפריקה בעידן שלאחר סיום הקולוניאליזם. בנוסף, ההתקדמות של אפריקה בתוכנית להרחבת המסגרות העל-מדינתיות הקיימות ביבשת צפויה לשפר את שיתוף הפעולה בין המדינות.

גורם נוסף שנכנס לתמונה וצפוי לתת את הטון בשנים הקרובות, הוא היווצרותו, לאט אבל בטוח, של מעמד בינוני בקרב המדינות העשירות של אפריקה דוגמת אנגולה. שינוי זה יכול להביא לליברליזציה של הכלכלה במדינות העשירות, ולחיזוק נוסף במעמדן מול המעצמות הזרות.

אם כן יתפתחו הדברים, הרי שאפריקה צפויה בשנים הקרובות להיכנס לתהליך מואץ של צמיחה כלכלית. זה עשוי להביא לשיפור משמעותי, הן בתנאי המחיה ברחבי היבשת והן במעמד מדינות היבשת בעולם. מנגד, עלול תהליך כזה גם לראות בתחרות גוברת בין מדינות היבשת, עד כדי עימותים בין כמה מהן על רקע הקשרים עם המעצמות.

עד כמה השתנתה המציאות באזור לטובת האפריקאים, עשורים בודדים בלבד לאחר תום עידן הקולוניאליזם, תעיד הצהרה שהשמיע שר החוץ הצרפתי בעת ביקור בחוף השנהב: "אפריקה משגשגת. אפריקה שמדרום לסהרה הוא האזור עם שיעור הצמיחה השני הגבוה ביותר בעולם אחרי אסיה. התופעה החדשה היא שצמיחתה של אפריקה עשויה לעורר צמיחה של צרפת. אנחנו רוצים להיות כאן!".

יובל בוסתן הוא מנהל-שותף באתר סיקור ממוקד.