הדיון על הגזירות מתחמם, והיום הציג שר האוצר לראש הממשלה חלק ממתווה הקיצוצים הצפוי. סביר להניח שעד שהתקציב יאושר נראה לא מעט שינויים במתווה, קבוצות לחץ שונות יבטלו חלק מן הגזירות, ואחרות ימותנו. אך סוגייה אחרת עדיין נותרה בגדר תעלומה – מהם היעדים שיציב לעצמו שר האוצר החדש? האם בין "טורי האקסל הבלתי נגמרים" יפנה לפיד מקום לטורים חדשים שנזנחו בקדנציות האחרונות?
קודמו של לפיד בתפקיד, יובל שטייניץ, היה שר מאקרו טוב, ובהחלט רשם לזכותו מספר הישגים: על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-2009 היה השכר ההממוצע השנתי במשק לשכיר במחירים שוטפים 8,131 שקל ואילו בסוף 2012 כאשר סיים את כהונתו עמד אותו נתון על 9,022. כך גם האבטלה בזמנו של שטייניץ, שכזכור נכנס בשיאו של המשבר הגלובלי הגדול, רשמה ירידה מ-9.5% ב-2009 ל-6.9% בשנת 2012. בסוף 2009 עמד יחס החוב-תוצר על 78%, ובסופה של 2012 כבר ירד ל-73.2%, וגם דירוג האשראי של ישראל עלה ב-2011 ל-A+ המכובד. רשימת הישגים לא מובטלת.
לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק
הבעיה עם נתונים היא שתמיד יש נתונים אחרים. שטייניץ לא העיז להסתכל גם שמאלה, ולראות על השולחן את מדד ג'יני (מדד אי השיוויון בחלוקת הכנסות), שאמנם נותר יציב אך גבוה בהרבה ביחס למדינות ה-OECD. הוא לא העז להסתכל על מחירי דירות שנסקו, וכיום נדרשות כ-130 משכורות מלאות, לרכישת דירה לעומת 103 בשנת 2008. הוא לא חשב שאולי אותם טורי האקסל המצוחצחים מפספסים משהו.
שטייניץ ולפיד | צילום: מרק ישראל סלם
400 אלף איש, לעומת זאת, כן תהו, אפילו אחרי רשימת הישגים כל כך יפה, אם קברניטי המדינה יצליחו לתרגם את המספרים למציאות יפה או לפחות נוחה יותר. כי דירוג האשראי שעלה ונתוני צמיחה נאים לא כל כך עניינו את האזרחים, שהרגישו שהפלא של המשק הישראלי עובר מעליהם. עם דירוג A+ עדיין אי אפשר לקנות בסופרמרקטים, ויחס חוב-תוצר עדיין לא מעניק הנחה ברכישת דירה וגם לא מכניס היגיון במערכת המיסוי. והשכר הממוצע במשק אמנם עלה, אך השכר החציוני עדיין נמוך ממנו משמעותית. כשאותם טורי אקסל הם חזות הכל, לפעמים מפספסים את התמונה הגדולה שהמספרים הללו אמורים לייצג.
השאלה הגדולה היא אילו נתונים יבחר לפיד לשים מתחת לזכוכית המגדלת. האם בתוך הסטגנציה המדבקת של המערכת הפוליטית יכול לפיד לגלות יצירתיות וגמישות מחשבתית ולשנות את נקודת המבט? אם רק ירצה, לפיד יכול להכניס לתקציב יעד מדיד לצמצום אי השיוויון בחברה הישראלית, אם הוא יילך עם זה עד הסוף הוא יכול אפילו גם לתת דוגמא לשמרנות הכלכלית של העולם המערבי שרודף כבר עשורים אחרי אותם נתונים. הפוליטיקה החדשה מחייבת הסתכלות אחרת, לא עוד קבלה אוטומטית של הנחות יסוד של קודמיו, אם רק ירצה הוא יכול אפילו להפוך את הנתון הזה לקדוש בדיוק כמו שהלמ"ס מקדשת את נתון השכר הממוצע למשק שמתפרסם פעם בחודש בכותרות כל העיתונים הגדולים.
דווקא בגלל שאינו נגוע בחשיבה שמרנית של כלכלן מנוסה יכול לפיד להרעיד את אחד מיסודות המערכת ולהתחיל למדוד הצלחה כלכלית גם באמצעות מדדים חברתיים, ואולי קצת פחות חשוב אם ההכנסה של ריקי כהן בסטטוס המפורסם הייתה ברוטו או נטו.
|
|