מאבדים את אפריקה: האם משרד האוצר גורם להפסדים של מיליונים ביבשת השחורה?

פרישתו של צבי חלמיש מכהונתו כמנכ"ל החברה הממשלתית הקטנה אשרא, לא הייתה אמורה לעשות כותרות גדולות בעיתונות הכלכלית. הנפח שבכל זאת תפסה הידיעה היה קצת מוגזם בהתחשב בעובדה שגם בקרב קוראי המדורים הכלכליים רק מעטים שמעו על אשרא ועל חלמיש עצמו.

כתבים שדיווחו על הפרישה ציינו שאשרא, חברה ממשלתית לביטוח עסקאות יצוא, סבלה בשנים האחרונות מצמצום בפעילותה, ואף שהקישור לא נעשה במפורש, יכול היה הקורא להסיק שחלמיש השליך את צרור המפתחות במחאה על הצרת צעדיו. בחוגי התעשיינים רווחו שמועות על מחלוקות קשות שפרצו בינו לבין החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, על הקצאת ערבויות משלתיות. חלמיש סירב להתייחס לנסיבות הפרישה, אולם מקורבים מהימנים טוענים שזו הייתה החלטת קריירה שגרתית, ושלאחר שלוש שנים בתפקיד ממשלתי מאתגר הוצע לו תפקיד מעניין לא פחות בסקטור הפרטי.

אשרא עוסקת בביטוחי אשראי לסחר חוץ. בעסקאות רבות מתחייב היצואן לספק ללקוח גם אשראי לצורך רכישת הסחורה או השירותים. כשמדובר במדינות בעלות משטר מסודר, האשראי מבוטח על ידי חברות ביטוח המתמחות בסחר בינלאומי; כאשר יעד היצוא הוא דיקטטורה או מדינה בלתי יציבה, העסק מסתבך. חברה מסחרית אינה יכולה להתמודד עם סיכונים כמו מלחמות, הפיכות, העדר מערכת משפט אמינה, או סתם לקוח המסרב לשלם. במקרים רבים, רשויות חוק מקומיות אינן תומכות בתביעות של זרים נגד מקומיים. כך, רק המדינה מסוגלת לבטח עסקה בין יצואן ישראלי למדינה אפריקאית. יעד מפוקפק נוסף הדורש ערבויות ממשלתיות הוא סין.

אשרא, הפועלת מבניין צנוע במרכז תל אביב, אמורה לספק ליצואן את הפתרון, אבל משמשת למעשה רק צינור להעברת הבקשות והערבויות. את ההחלטה אם לבטח מקבלת החשבת הכללית באוצר, ובזמן האחרון היא בדרך כלל לא מאשרת. היצואנים מדווחים על קשיים בקבלת ערבויות מדינה, ועסקאות רבות יורדות לטמיון.

הבעיה חמורה במיוחד באפריקה, שהופכת לזירת הקרב החדשה של יצואני העולם ולאחד
ממנועי הצמיחה של הכלכלה העולמית. כל מעצמה תעשייתית, מסין עד ארה"ב, רואה ביבשת יעד יצוא מועדף. בצד אינטרסים כלכליים כבדי משקל, מעורב במרוץ גם שיקול פוליטי גלובלי, של מאבק על אזורי השפעה וקשרים דיפלומטיים. לישראל קשרים בעייתיים ביבשת השחורה.

מדינות אפריקה הן יעד מסורתי ליצוא ישראלי, אך מאידך הוקמו בחלקן בסיסי טרור בינלאומי, ומעל מרבית המדינות מתנוססת אזהרת מסע קבועה. ישראלים המגיעים למדינות אלה לצורך עסקים נעים תחת אבטחה כבדה, ולעתים נאלצים להסוות את זהותם. בתנאים אלה אין בנק מסחרי שיכול להציע אשראי לעסקת יצוא לאפריקה, אם אין מדינה המגבה את העסקה. וללא אשראי, אי אפשר לייצא.

צילום: shutterstock

כך קורה שענקיות יצוא כמו סין וארה"ב מגדילות את היקף עסקיהן באפריקה בעשרות אחוזים בשנה, ואילו ישראל נשארת מאחור. על פי נתוני מכון היצוא, צנח היצוא הישראלי לאפריקה ב־ 2012 בשיעור של 18% והסתכם ב־ 1.14 מיליארד שקל. בתשעת החודשים הראשונים של 2013 הוחרפה הירידה והגיעה ל־ 23% . הסיבה העיקרית, טוענים היצואנים, היא סגירת ברז הערבויות הממשלתיות לעסקאות יצוא. "ההפסד לכלכלת המדינה נאמד במיליארדים ובאלפי מקומות עבודה שאפשר היה ליצור במחיר נמוך יחסית", אומר גורם ממשלתי בכיר. "זה לא רק ההפסד של העסקה המסוימת שלא הצלחנו לספק לה ערבות, מפני שכל עסקה יכולה לשמש נקודת פתיחה לעסקאות המשך".

אחת הנפגעות הגדולות מהקושי להשיג ערבות ממשלתית היא ח.מר, מהחברות הישראליות
הגדולות בתחום התשתיות. "יש כאן תקלה אינהרנטית", אומר חיים מר, בעל השליטה בחברה. "חברות הסלולר באפריקה מופרטות ומשקיעות הרבה כסף בהקמת תשתיות, והחברה שלנו פועלת בדיוק בתחום הזה. אני משיג עסקאות יצוא גדולות ומתמודד עם מתחרים מקנדה וגרמניה. כל מה שחסר לי הוא ערבות מדינה כדי לקבל את ההלוואה מהבנק. המתחרים שלי מקנדה מקבלים ערבות ומגישים הצעה, אבל אני לא מצליח לקבל אפילו הסבר מהמדינה מדוע הבקשות שלי נדחות".

לערבויות המדינה ליצואנים יש מחיר. העסקאות נושאות סיכון מסוים, ולפני שנתיים למשל נאלצה המדינה לפצות יצואן על הפסד של כתשעה מיליון דולר בגין עסקה שערבה לה. באשרא מציינים שאומנם המדינה שילמה את הפיצוי, אבל פעולות גבייה שנעשו לאחר מימוש הערבות זיכו את המדינה בסכומים שעלו על סכום ההפסד. אבל דווקא העובדה שהמדינה לא נאלצה לממש בשנים האחרונות ערבויות של ממש, מלמדת שהתמיכה שהיא מספקת ליצוא קטנה מאוד, ושגם שיעור הסיכון שהיא נוטלת על עצמה קטן.

"אם המדינה הייתה פועלת בהיקפים ניכרים, היא הייתה צריכה אולי לממש פה ושם ערבויות, אבל על כל 100 מיליון דולר הפסד היא הייתה מרוויחה עסקאות ב־1.5 מיליארד דולר", אומר מר אלי אבידר, נשיא לשכת המסחר אפריקה־ ישראל, מדבר על עסקאות ביטחוניות במאות מיליוני דולרים שהלכו לאיבוד מחמת העדר ערבויות. "בפועל אין היום כלל ערבויות לעסקאות באפריקה, למרות שבידי החשבת הכללית, האחראית לשחרור הערבויות, נותר עדיין תקציב של כ־300 מיליון דולר".

חלק מהיצואנים מצליחים להסתדר גם בלי הערבויות הישראליות: כאשר יצואן ישראלי חתם על אספקת תחנות כוח למדינה באפריקה, הוא הסתמך על רכישת טורבינות מחברת אורמת שמפעלה ביבנה. כשהתברר שאינו מצליח להשיג ערבויות ממשלה לעסקת הטורבינות, רכש את הטורבינות מחברת סימנס, שלא התקשתה להשיג מממשלת גרמניה את הערבות הנדרשת למימון העסקה. העסקה התממשה – התעשייה הישראלית הפסידה.

אחת הסיבות למחסור בערבויות היא העומס על תקציב הערבויות הממשלתיות. הערבויות לאשראי הן הוצאה ממשלתית לכל דבר, והתקציב מוגבל. כך למשל נאלצה לאחרונה המדינה להעניק ערבויות של 2.4 מיליארד שקל לחברת החשמל, הנתונה בקריסה פיננסית ואינה מסוגלת לגייס אשראי בכוחות עצמה.

עם זאת, באוצר מכחישים שהמדינה חדלה מלהעמיד ערבויות לרשות היצואנים. נוכח מצוקת
היצואנים הוקמה לאחרונה באוצר ועדה פנימית שבחנה את התנאים למתן האשראי, ולטענת
המשרד המסגרת הורחבה, ואין הפסקה באישורי העסקאות. "בשנים האחרונות הורחב מאוד כתב הערבות לאשרא. היקף הערבויות עלה מרבע מיליארד דולר ליותר משני מיליארד דולר. אישורים ניתנים בשמירה על הקפדת הליך החיתום בחברת אשרא ועל ניהול איכותי, מבוקר ושיטתי", נמסר מהמשרד.

הרכבת המעופפת של נתניהו

במשרדי התעשייה האווירית בלוד נבחן בימים אלה פרויקט מהפכני שעשוי לשנות את פני התחבורה הציבורית, לפחות בחלקים הצפוניים של גוש דן: "סקיי טריין" (רכבת שמיים). אם הבדיקות הטכנולוגיות והכלכליות יעברו בשלום, תוקם מערכת היסעים המבוססת על קרוניות קטנות שירחפו על מסילות אלקטרומגנטיות מעל עמודי חשמל בעיר, ויאפשרו נסיעה פנים־עירונית זולה ונוחה.

חולץ הפקקים הזה נשמע עדיין בדיוני, אבל היזם והממציא, ג'רי סאנדרס, כבר הצליח להדביק בהתלהבותו את ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, שורת אישים חשובים במשרדי האנרגיה ואפילו את ראש הממשלה, בנימין נתניהו. מינהלת תחליפי הנפט, יחידה במשרד ראש הממשלה שנועדה לקדם שימוש באנרגיה חלופית, שידכה את סאנדרס לאנשי התעשייה האווירית, הבוחנת כאמור את היתכנות המיזם. הרכבת האלקטרומגנטית היא רק אחד מעשרות פרויקטים שהמינהלת מנסה לקדם. זהו גוף קטן המסונף למשרד ראש הממשלה, אבל נהנה מתקציב ענק יחסית של 130 מיליון שקל בשנה.

הקץ לפקקים? | צילום: shutterstock

הרעיון של נתניהו היה פשוט, אם כי מעט ילדותי: העולם מכור לנפט שמרביתו מופק במדינות ערב. הנפט משדרג את מעמדן הבינלאומי של המדינות העוינות, וההכנסות מסייעות ללחימה בישראל. אם נצליח לגמול את העולם מהתלות בנפט, נחזק את ביטחון המדינה. 

הרעיון שישראל תגמול את העולם מנפט נשמע לרבים מאנשי האוצר והאנרגיה קצת מוזר, אבל נתניהו הצליח להעביר את התקציב הנדרש, המינהלת קמה וכדרכו של תינוק בירוקרטי חדש, החלה לפעול במרץ. בראש המינהלת עומד איל רוזנר, בנקאי השקעות בעברו ומאמין נלהב בטכנולוגיה. "התפקיד שלנו הוא לבחון ולעודד טכנולוגיות המחליפות נפט, אבל לא להחליט אילו מהפתרונות יפתור את הבעיה. סביר להניח שהפתרון יהיה משולב ויכלול מספר טכנולוגיות", הוא אומר. היומיום שלו מרתק: המינהלת מתאמת בין משרדים העוסקים בתחומי האנרגיה והבקרה על השימוש בה. הפרויקט שנועד להעביר את המשק לשימוש מרבי בגז טבעי, למשל, דורש תיאום בין משרדי האנרגיה, הפנים, איכות הסביבה, התחבורה, ובוודאי עוד כמה פקידים ומשרדים שלא יוותרו על זכותם לתקן תקנות ולערבל חוקים.

חלק מהתקציב מופנה לסיוע במרכזי מחקר בתחומי האנרגיה, ולהקמת קרן ייעודית להשקעות בחברות סטארט־אפ העוסקות בנושא. קצת יחסי ציבור לא הזיקו לאיש, ולכן יתקיים באמצע החודש גם כנס בינלאומי לתחליפי דלקים, ביוזמת המינהלת. ברגע השיא יעניק ראש הממשלה פרס בסך מיליון דולר לשני חוקרים אמריקאים שפיתחו תחליפי דלק על בסיס מתנול.