עם הגב לעוני: הנתונים המדאיגים שלא שמעתם השבוע

אלמלא הכריז השופט איתן אורנשטיין על הדחתו של נוחי דנקנר מאי.די.בי ביום שלישי האחרון, עשוי היה הדוח השנתי על ממדי העוני לתפוס כותרות ראשיות. אבל התרסקותו של דנקנר וגורלו האישי הם הרכילות הכי לוהטת בתקשורת, ומה הם כמה אלפי חסרי בית ו-817 אלף ילדים עניים, מול טייקון בדימוס העלול לאבד את ביתו המוערך ב-40 מיליון שקל. ובכל זאת, הדוח שפרסם השבוע המוסד לביטוח לאומי הוא פרצופנו כחברה וכמדינה, ולא פניו המכורכמות של דנקנר. זהו מבחנה האמיתי של החברה. מבחן הדאגה לחלשים, לחולים, לזקנים ולנכים. 

הנתונים ארוכי הטווח שמציג הסקר בצד השוואה – בעייתית משהו – לשנה הקודמת, מלמדים על שחיקה גדלה והולכת בהיקף העוני ובעומקו (הפער בין הכנסת המשפחה הענייה לקו העוני). התהליך אינו תוצאה של מצב אובייקטיבי כלשהו: צמיחת המשק הסתכמה בעשור האחרון ב־ 59%, אלא שכמעט כולה נשאבה לשיפור הכנסותיהן של קבוצות חזקות ולהגדלה של תקציבים ממשלתיים ובראשם תקציב הביטחון.

חלוקת המשאבים המוטה לטובת הקבוצות החזקות קיבלה ב-2004 גם נופך אידיאולוגי-מדעי, כאשר שר האוצר דאז בנימין נתניהו אימץ תיאוריה כלכלית, שעל פיה הגדלת הכנסותיהם של העשירים מביאה גם לשיפור ברמת חייהם של העניים. בהתאם לאידאולוגיה זו קוצצו מסים, קצבאות ותשלומי העברה. התוצאה הייתה התרוששות והרחבת מעגל העוני.

התיאוריה הופרכה, אבל הצמיחה שהייתה במשק באמצע העשור הקודם יוחסה למהלכי האוצר. בשנים שלאחר מכן תוקן במעט מצב הקצבאות, בין היתר בגלל שינויים בהרכב הקואליציה, ודוח הביטוח הלאומי מצביע בסך הכל על יציבות בשיעורי העוני. אין בכך להעיד שהמצב טוב במיוחד. ישראל שומרת על מקומה הבזוי בצמרת מדינות OECD במדד היקפי העוני ובפערי ההכנסות בין עניים לעשירים, אבל לפחות היא אינה מידרדרת.

עורכי הדוח רומזים שנתוני הדוח הבא עלולים להצביע על חידוש המגמה. כהונתו של שר האוצר יאיר לפיד נפתחה בחדשות רעות עבור החברה הישראלית: בסמוך לכניסתו לתפקיד הכריז לפיד על קיצוץ בקצבאות הילדים – אחד הבלמים העיקריים למניעת הידרדרותן של משפחות רבות אל מתחת לקו העוני. לפיד לא התכוון לפגוע בכלל העניים; הוא סבר שקיצוץ הקצבאות יפגע בעיקר באוכלוסייה החרדית, וידרבן רבים יותר מבני המגזר לצאת לעבודה במקום להתקיים מקצבאות. לפיד גם הבטיח לפצות חלק מהנפגעים, אך עד כה לא הציג תוכנית לפיצוי.

"הקיצוץ בקצבאות הילדים שבוצע ב-2013 (שהשפעתו עדיין לא באה לידי ביטוי בדוח זה) מהווה צעד מנוגד למאמצים להפחתת העוני", נכתב בדוח. "לכן מתבקש, במיוחד לאור השיפור במצב הגירעון בתקציב המדינה על פי דיווחי האוצר, אך גם בלעדי שיפור זה, להמשיך במאמצים בכיוון הפחתת המצוקה החברתית, במיוחד בקרב ילדים ומשפחותיהם, שממדי העוני בקרבם גבוהים במיוחד".

למעשה, לפיד מעולם לא התיימר לעסוק בעוני או בפערי הכנסות. הבטחת הבחירות היחידה שאותה ניסה לקיים (ועדיין לא הצליח) הייתה לשפר את מצבו של המעמד הבינוני. גם לקודמיו בתפקיד לא הייתה תוכנית מיוחדת למאבק בעוני. ב-2007 אימצה הממשלה יעדים להקטנת פערי ההכנסות. שר האוצר הקודם יובל שטייניץ דחה את לוח הזמנים להשגת היעדים, ובתקציב שאישר לפיד נזנחו היעדים לחלוטין.

לפיד ידאג גם לעניים או רק למעמד הביניים? | צילום: מרק ישראל סלם

למרות זאת נערך במסגרת הדוח דיון קצר בשאלה אם התפתחות ההכנסות בעשירונים הנמוכים עומדת ביעדים שנקבעו בתוכנית שהוקפאה. התשובה אינה חד משמעית.

דוח העוני אינו מצלצל לכאורה בפעמוני אזעקה. בשנת הדוח, 2012, מצבם של עניי ישראל לא הורע מבחינות רבות. להפך: מספר העניים ירד מעט לעומת 2011, ובעיקר ירד מספר העניים הצעירים. הנתונים יכולים היו להיות חיוביים יותר, אלמלא התפתחה תופעה חדשה של גידול במספר העניים הקשישים.

השינויים בהיקף העוני ובהרכב האוכלוסיות העניות הם באחריותה הכמעט בלעדית של המדינה. הגידול במספר הקשישים העניים הוא תוצאה ישירה של הפסקת השיפור בקצבאות הזקנה. לקיטון במספר המשפחות הצעירות העניות ובמספר העובדים העניים אחראית מדיניות "מס הכנסה שלילי" – תוספת שמשלמת המדינה לעובדים בעלי שכר נמוך, בהתאם לגודל המשפחה.

הנהגת מס הכנסה שלילי – שעוכבה ביותר משנה בגלל אינטרסים פוליטיים של חברי "הלובי החברתי" בראשות חברי הכנסת חיים כץ, אילן גילאון ושלי יחימוביץ' – נכנסה למלוא תוקפה ב־ 2012. אף שהתוכנית מכונה "מס הכנסה שלילי" ומופעלת על ידי רשות המסים, מדובר למעשה במערכת תמיכות ולא במערכת מיסוי. 

אחת הבעיות בתפעול מערכת "מס הכנסה שלילי" היא העדר מודעות ציבורית. מנהלי שירותי הרווחה יודעים שאחת הסיבות למצוקה היא לעתים קרובות הקושי של אוכלוסיות חלשות לממש את זכאותן. מנתוני רשות המסים עולה כי רק 50% ממספר הזכאים המשוער מיצו את זכותם בשנת 2011. בעקבות מאמצי הרשות להגברת המודעות בנושא, שיעור הממצים את זכותם קפץ ב-2012 ל-59% והגיע ל-215 אלף זכאים. מענק העבודה הממוצע שקיבלו הזכאים הסתכם ב־ 3,500 שקל, ובסך הכל השקיעה המדינה בשנת 2012 במענקי עבודה 750 מיליון שקל. 

מנתוני דוח הביטוח הלאומי עולה כי מענקי העבודה מסייעים ככל הנראה לבלום את הסחף של אלפי משפחות עובדות אל מתחת לקו העוני, אך אינה משנה באמת את התמונה. 7% מהמשפחות שבהן שני בני הזוג עובדים הן עניות, כפול מ-1999. מאחורי המספרים היבשים האלה מסתתרת תופעה מדאיגה של התרחבות מעמד של עובדים בעלי שכר נמוך במיוחד.

מנגנוני המס הרגילים אמורים היו לתרום גם הם להפחתת העוני ולהקטנת פער ההכנסות, אולם בפועל, מציינים במוסד לביטוח לאומי, הם רק מסייעים להעמקת העוני מכיוון שתשלומי הביטוח הלאומי ומס הבריאות אינם מדורגים. הם מוטלים במידה שווה, ללא התחשבות בהכנסות המשלם, ותרומתם להרחבת העוני מוערכת ב-7.7%.

הרווחה והטיפול בעוני אמורים להיות דאגתם הראשונה של שר האוצר וראש הממשלה. אבל בישראל נושאים אלה נחשבים לבעייתו הפרטית של שר הרווחה, בעוד שר האוצר שם על סדר יומו, במקרה הטוב, את הדאגה למעמד הבינוני, שממילא הידרדר בשנים האחרונות עד כדי השקה לקו העוני.

נוכח גישתם הצינית של השרים שאמורים היו לטפל בבעיה, גובר משקלן של התארגנויות אזרחיות להגנה על המעמדות החלשים. עמותות החסד הוכחו כפתרון דחוק, אבל תקווה מסוימת לעובדים העניים יש במאות התארגנויות עובדים החשים שהופקרו לחסדי המעסיקים, ובמאמצי ההסתדרות, שרפו לאחרונה, לקדם את עובדי הקבלן.

הביאו אור

מנותקים הבוקר מלא שבוע ל"יום הכיפורים" של חברת החשמל, שבו נחשף אחד מסודות המדינה הגדולים: רשת החשמל, שבה תלויה רווחתנו ולעתים גם חיינו, סובלת מהזנחה מתמשכת. שלג בינוני במונחים אירופיים ניתק מאות אלפי קווי חשמל בהרי ירושלים ובצפון, ומספר הנפגעים הגיע לכ-60 אלף משפחות. אם נכפיל את המספר הזה בארבע, כמספר הנפשות הממוצע למשפחה, נגלה שמספר המנותקים יכול לאכלס עיר בינונית־גדולה בישראל.

למרבה המזל לא לווה השלג ברוחות חזקות במיוחד, וגם לא נרשמו הצפות מעבר לממוצע בימי גשם רגילים. מערכות חשמל אירופיות, שנבנו על פי תקנים שגם חברת החשמל הישראלית אמורה לעמוד בהם, סופגות פגעי מזג אוויר כאלה כמה פעמים בשנה, עם מספר קטן יחסית של תקלות.

יושב ראש חברת החשמל, יפתח רון טל | צילום: יוסי וייס

הדברים הבאים אינם מבוססים על סקר אובייקטיבי אלא על התרשמות אישית לחלוטין. אני מתגורר בשכונה תל אביבית ותיקה. רשת החשמל כאן מוטמנת ברובה, אבל ריבוי תקלות החשמל בשכונה גרם לי לערוך סטטיסטיקה פרטית ומעקב אחר פעילות החברה. בשנה האחרונה נרשמו כאן לא פחות מ-12 הפסקות חשמל, שלוש מהן ארכו יותר משעה. 

תיקון התקלה הממושכת ביותר לקח לאנשי חברת החשמל לא פחות משש שעות. היא החלה בקריעתו, שככל הנראה נבעה מבלאי, של כבל ראשי שהוליך לשכונה. הכבל נפל לרחוב סואן וסיכן אנשים ומכוניות. כוחות משטרה נזעקו במהירות למקום, ואמבולנס הגיע כדי לטפל בנפגעים במידת הצורך. באיחור ניכר של כשעה הגיעו מי שאמורים היו להגיע ראשונים ולטפל בתקלה – אנשי חברת החשמל.

באותו יום צהריים בשלהי אוגוסט 2013 לא ירד שלג בתל אביב, הדרכים היו פתוחות, והמרחק לסניף הסמוך של חברת החשמל היה קילומטרים ספורים בלבד. מחלקת יחסי הציבור של חברת החשמל הבטיחה לבדוק ולמסור לי מה פשר התקלות הרבות באזור. טכנאי החברה הודו שבשנה האחרונה יש גידול במספר התקלות בגלל בלאי ברשת. השבוע הודו בחברת החשמל שההשקעות ברשת ירדו בשנים האחרונות בשיעור ניכר.

אחד האחראים למחדל הוא יו"ר חברת החשמל, יפתח רון־טל. בראיונות חפוזים שנערכו עמו במהלך התקלה, הוא ניסה לטעון שאין טעם בהשקעות הגדולות הנדרשות כדי להכין את הרשת לסערה שמתרחשת "פעם ב-30 שנה". "מדובר בהשקעות של עשרות מיליארדים שצריך יהיה לקחת אותן מהרווחה ומהביטחון", ניסה האלוף במיל' לשכנע את מראייניו. לפי אותו היגיון צריך היה צה"ל לחדול מלהתכונן לקרבות שריון ואוויר, שכן קרבות כאלה התרחשו לאחרונה לפני 31 שנה וספק אם יחזרו אי פעם.

אשר למזג האוויר, יודע כל חזאי שתכיפות האירועים הקיצוניים גוברת אצלנו, כמו בכל העולם. שלג כבד היה כאן לפני 20 שנה ועשוי לחזור גם בשנה הבאה או בעוד שנתיים ולסכן את חייהם של רבים.

אשר למימון ההשקעות ההכרחיות ברשת החשמל, רון־טל יודע בדיוק איפה הכסף: לא בביטחון ולא ברווחה. החברה שהוא עומד בראשה משלמת זה שנים שכר לאלפי עובדים שהיא כלל אינה נזקקת לשירותיהם. עלות העובדים המיותרים נאמדת ב-800 מיליון שקל. לו היו רון־טל וחבריו להנהלת חברת החשמל עושים את מלאכתם נאמנה, הייתה החברה יכולה לממן את ההשקעות ברשת באמצעות התייעלות.