העבר לא מפסיק להפתיע: האם יתכן שאבות אבותיהם של האירופאים היו שחומי עור?

שן בינה של צייד מתקופת האבן, הצליחה להפתיע את מיטב החוקרים במורכבות הגזעית שלה – על פי הבדיקות שנערכו לשרידים, לצייד היה עור שחום, שיער חום מתולתל ועיניים כחולות, שילוב שהחוקרים לא ציפו לראות.

בדיקת DNA ראשונית של השארית השמורה היטב ובת 7000 השנים, בראנה-1 קראו לה, הצליחה לשבור לא מעט מוסכמות לגבי מוצאם של האירופאים המודרנים. למרות שקרוביו ה"משפחתיים" הקרובים ביותר מוצאם כיום דווקא משבדיה, הגנים של צבע עורו תואמים למוצא אפריקאי.

לפני כן, מדענים חשבו שעור שחום התפתח ככל שאנשים הצפינו בהגירתם, מה שאפשר להם לספוג עוד אור שמש להפקת ויטמין D. אבל, קרלס ללוזה-פוקס מהמכון לחקר ביולוגיה אבולוציוניות בברצלונה, חושב שדווקא המעבר לעיסוק בחקלאות, בשלב מאוחר יותר, היא הייתה הסיבה המכרעת לשינוי.

בני האדם טרם עידן החקלאות, היו מקבלים את תצרוכת הויטמין D שלהם מהאוכל שהם אכלו – מבשר, דגים וביצים, בעוד שהחקלאים המוקדמים הסתמכו יותר על אור השמש. "זה נראה הגיוני שלאו דווקא קו הרוחב הוא שהיה הגורם המרכזי בהתפתחות הפיגמנטציה של העור שלנו, אלא הדיאטה", אומר ד"ר ללוזה-פקס. "הבחור הזה היה כנראה שחום יותר מרוב האירופאים של ימינו, אבל לא ידוע לנו בדיוק עד כמה שחום".

שאריותיהם של הצייד ואדם נוסף שנמצא על ידו, נתגלו על ידי חוקרי מערות בהרי קנטבריאן שליד לאון, ספרד, בקומפלקס מורכב ביותר של מערות, בשנת 2006. הטמפרטורה הקרירה הקבועה במערה, כ-1,500 מטרים מעל גובה פני הים, הגנה על שאריותיהם מבקטריה.

האם הם יכולים להיות קרובי משפחה? | אילוסטרציה: Shutterstock

שניהם תוארכו לתקופה המיזוליתית (תקופת האבן התיכונה), שהיא תקופת המעבר של בני האדם מאורח החיים של ציידים-לקטים נוודים לאורח חיים של חקלאים, היושבים בכפרי קבע. בצפון מערב אירופה, כך מעריכים, התקופה הזו נמשכה לפני 5,000 עד 10,000 שנה. בין החפצים שנמצאו איתם היו שיני צבי מחוררות, שעיטרו את בגדיהם כמו חרוזים.

בראנה-1, הגופה שנשמרה טוב יותר מבין השניים, היה בגובה 1.70 מטרים, וכנראה מת במחצית הראשונה של שנות ה-30 לחייו. "לפני שהתחלנו את העבודה האמיתית עם השרידים, היו לי כמה השערות בנוגע למה שאנחנו עומדים למצוא", אמר ד"ר ללוזה-פוקס. "רוב ההנחות הללו התבררו כשגויות לגמרי".

בין ההנחות הללו שהופרכו, ניתן למצוא גם את הממצאים לגבי מערכת החיסון של בראנה-1. בעבר, מדענים חשבו שעבודת אדמה היא שהובילה לשינויים גנטיים במערכת החיסונית, שעזרו לאנשים להתמודד מול זיהומים שהפיצו עדרים, כולל פוליו ושחפת. אולם, בראנה-1 כבר נשא בגופו את השינויים הללו, אולי בגלל שהמחלות, וההגנות הגנטיות כנגדן, נפוצו הרבה יותר מהר מהטכנולוגיה.

"נדמה שההגנה הראשונית נגד מחוללי המחלות הללו כבר היה קיים באותה תקופה", אומר וולפגנג האק, חוקר די.אנ.איי קדום באוניברסיטת אדלאייד באוסטרליה. מצד שני, גנים לעיבוד לקטוז, הממתיק המרכזי בחלב, או עמילן, שהם הרבה יותר נפוצים בתזונה החקלאית וכיום, היו נוכחים עוד בצורתם ה"קדמונית".

החוקרים מקווים כעת לקחת דגימות מבראנה-2 ולנתח אותן, בתקווה למצוא עוד ממצאים מדהימים.