כיצד מתייחסים בזירת העסקים הבינלאומית לפעילות ישראל בעזה?

זירת העסקים הישראלית פורצת גבולות ויוצרת שיתופי פעולה עם מקבילות ברחבי העולם, צעד נפלא לכלכלה הישראלית בימים כתיקונם, אך אל מול הביקורת הגלויה, האנטישמיות הגואה וההפגנות האלימות במחוזות שעד כה נחשבו 'ידידותיים לישראל', עולה השאלה: עד כמה המתיחות בארץ משפיעה על התנהלות עסקית מול שותפים בחו"ל, והאם ניתן להמשיך במתכונת עסקים כרגיל?

"אין ספק שהשותפים בחו"ל מגיבים לנעשה בעזה", אומר גיל מצליח, שותף בסטארט אפ הישראלי NoviSign, היוצר תוכנה שמסייעת להעברת מידע אינטראקטיבי און ליין לעסקים ברחבי העולם. בחברה מועסקים כעשרה עובדים, מהם 3 שותפים בכירים הנמצאים בשעה זו בשירות מילואים בעזה.

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

"בסיס האם של החברה בישראל ושלוחותיה ברחבי ארצות הברית, אירופה ואסיה. השירות שלנו אינו מזוהה עם ישראל, אין באתר הבית דגל, כיתוב בעברית או אמצעי זיהוי אחרים, אך השותפים העסקיים יודעים שאנו יהודים שעובדים מהארץ. השוני בתגובות של הצוותים בצרפת, ארה"ב ואסיה מורגש מאוד: בעוד השותפים היהודים טורחים לצלצל ולשאול בשלומינו, מביעים הזדהות באופן גלוי, שולחים מיילים ומחזקים אותנו, השותפים שאינם יהודים מתעניינים בנימוס במצבנו תוך הימנעות מהבעת עמדה וקיום דיון לעומק."

לא תמיד זכו הישראלים לנימוס פוליטיקלי קורקט שכזה, שכן במבצעים הצבאיים הקודמים התגובות היו חריפות. גיל מעיד: "בזמן "עופרת יצוקה" עבדתי בחברה טכנולוגית מוכרת. לאחר שירות מילואים בן חודש יצאתי הביתה וגיליתי שבמהלך אירועי התפרעויות באזור נופצו שמשות הרכב שלי. הלחימה בשטח והפרעות השפיעו עלי מאוד. כשבוע לאחר מכן השתתפתי בוועידת העסקים של סיסקו שהתקיימה בברצלונה. הדרישה להתנתק מהמציאות הישראלית ולעבור למוד של עבודה היתה קשה. בוועידה השתתפו בעלי עסקים מהמפרץ הפרסי וממדינות ערב והרגשנו אי נוחות גדולה מולם. לא קיבלנו איום מפורש ולא ננקטה נגדנו פעולה פיזית מכוונת, אך המתח הורגש היטב. לא רצינו להיות שם מעבר לזמן שהתחייבנו לו."

גיל מצליח. "אין ספק שהשותפים בחו"ל מגיבים לנעשה בעזה"

"אירוע שזכור לי במיוחד התרחש לאחר שסיימתי להעביר מצגת לאורחים והתבקשתי שלא לחלק את כרטיס הביקור שלי, שבו צוין שאני מישראל. סירבתי להסתיר או לטשטש את זהותי הישראלית והתפתח וויכוח סביב הנושא. באותה העת גם השתלטו על דף הבית שלנו והחליפו את התכנים במסר פרו פלשתיני. בעקבות כך דרשו שנעביר את בסיס האם של החברה לארה"ב, בכדי למנוע בעיות. בצעד הזה האמריקאים בעצם אמרו לנו שהם אומנם לא לוקחים צד, אבל לא מוכנים שהעסקים שלהם ייפגעו בעקבות המצב הביטחוני בארץ."

אתה טוען שבמערכה הנוכחית התגובות מתונות יותר. מה לדעתך גרם לשינוי?
  
"אני לא בטוח אם העולם התרגל למצב המתוח בישראל ולוויכוח התמידי בין ישראל לפלשתינים, או שמא העובדה שהחברה שלנו איננה מזוהה לחלוטין כישראלית היא זאת שמונעת תגובות חריפות. אנו לא רואים ירידה בעסקאות או נטישה של לקוחות." כך או כך, אומר גיל, העסקים מתנהלים כתיקונם, תוך קריאות העידוד של שותפים יהודים מצד אחד, ותקווה לשקט מצדם של השותפים האחרים.

גם ש', אנליסט בחברת השקעות בינלאומית שמשרדיה הראשיים ממוקמים בלונדון, ולה סניף מקומי בת"א מבחין בשוני: "ישנה זהירות רבה יותר בכל הנוגע ליחסים עם ישראל. אומנם לא קיבלנו תגובות מיוחדות משותפינו בלונדון ומדינות אירופה, אך הם בפירוש נמנעים מלהגיע לארץ בתקופה הנוכחית. לא רוצים לקחת את הסיכון. ההתנהלות העיקרית עברה למישור הטכנולוגי, מיילים וטלפונים, ובינתיים נשמרת ללא הפרעות מיוחדות. מרבית שותפינו אינם יהודים אך לא נראה כי הדיון הפוליטי עולה על השולחן. משתדלים להתרכז בעסקים."

האירופאים מתרגשים מהעובדה שמרבית העמיתים בישראל מגויסים למערכה הצבאית?

"האנגלים כמובן נמנעים מביקורת גלויה. הם מבינים שהמצב בארץ דורש היערכות שונה, ואנו משתדלים לספק פתרונות שימנעו אי נעימות או מצב של חוסר תפקוד. אי אפשר להתעלם לחלוטין מהנושא, אבל נאמר לזכותם שהם עושים מאמץ גדול."

האווירה בשיחות עם עמיתים זרים משתנה | צילום: shutterstock

האירופאים, האמריקאים והאסיאתיים שומרים על דיפלומטיות עסקית, כך נראה, אך האם גם השותפים מהמגזר הערבי מצליחים לשמר יחסי עבודה תקינים? מנהלת חברת נדל"ן שביקשה להישאר בעילום שם 'מחשש לאבד לקוחות בארץ', עובדת גם בימי שגרה במצב לא רגיל: "מרבית לקוחותינו מהמגזר הערבי בארץ מצפון ועד דרום, מיהודה ושומרון ועד רמלה. בנוסף אנו עובדים מול לקוחות מיוון וארצות נוספות. עד פרוץ הלחימה הנוכחית המצב הזה טוב, אך עתה מורגש שינוי. בחג עיד אל פיטר צלצלתי לעמיתים מהמגזר ואיחלתי להם חג שמח, והאווירה בשיחות הללו הייתה מתוחה. לא נשמעה ביקורת ולא התנהל וויכוח, השיחה הייתה ברוח טובה ועם זאת באווירה זהירה ומעט אחרת. מרגישים אי נוחות אחד עם השני. זה לא משהו שניתן להצביע עליו בבהירות, זו רק תחושה."

את מקיימת פגישות עם עמיתים מהמגזר כרגיל?

"אני לא מקיימת פגישות אתם כרגע אבל לא בגלל שהצדדים אינם רוצים בכך, אלא מכוון שאני חוששת להגיע לאזורים בדרום ויתר האזורים שנחשבים לבעייתיים. חלק מהלקוחות הציעו לקיים פגישות באזורים פחות מסוכנים כי הם מכירים את המורכבות. אני כן יכולה לציין ששני הצדדים עושים מאמצים בכדי להתנהל כרגיל בימים אלה, אך מרגישים שינוי. כל צד מרגיש אי נעימות מול השני ועם זאת ממשיכים בהתנהלות העסקית."

כיצד מגיבים העמיתים מחו"ל למצב בארץ? האם חלקם סיימו את ההתקשרות עם החברה בשל המצב?

"העמיתים מיוון לא רק שאינם מביעים ביקורת, הם אף הגיעו לארץ בשבועיים הראשונים למבצע "צוק איתן", וחוו על בשרם את האזעקות ונפילות הטילים. הם ראו כיצד אנו חיים והבינו את משמעות המצב. למרות הסכנה הם קיימו את כל הפגישות בארץ כפי שנקבע קודם, וחזרו ליוון רק לאחר שסיימו מלאכתם. לא עזבו קודם ללו"ז שנקבע מראש. אסור לשכוח שאנו מקיימים יחסי עבודה עם עמיתים מהמגזר הערבי כבר שנים רבות, ולכן זוהי אינה הפעם הראשונה שאנו מתמודדים עם אי הנעימות הזאת."

נראה שעד כה השותפים בזירה המקומית והבינלאומית מצליחים להשאיר את המחלוקות מחוץ לשולחן הדיונים, אך האם מערכת היחסים השברירית תשרוד עד סוף המבצע הצבאי הנוכחי? המרואיינים מסכימים שהגורם הבינאישי הוא זה שיכריע: מערכות יחסים עסקיות המבוססות על אמון והדדיות ישרדו גם את המתיחות הזאת. ככל שהיחסים הבינאישיים חזקים- כך גם השותפות העסקית מתהדקת." אומר ש' ומוסיף: "אולי אם נצלח את האתגר ונשמר את היחסים עם העמיתים בחו"ל, נצליח לשמש כשגרירים של ישראל דרך הזירה העסקית."