מאיפה באמת הגיע האייפון: על האיש שהמציא את עמק הסיליקון

כאשר בוש נולד ב-1890, אמריקה הייתה מנוונת. סטודנטים למדעים, היו נוסעים לאירופה על מנת לסיים דוקטורט. כאשר נפטר, ב-1974, ארה"ב כבר הובילה את העולם במדע, מסחר וכוח צבאי, ובוש שיחק תפקיד מרכזי בשינוי הזה. למרות זאת, לאחרונה, המורשת שלו לא רק שהוזנחה אלא אף הפכה למושא למתקפה לא צודקת.

מדע, החזית הבלתי נגמרת

וניבר בוש היה אדם עם כישורים יוצאי דופן. כפרופסור מכובד ב-MIT הוא בנה את ה"אנלייזר המפריד", שהיה אב טיפוס ראשוני למחשב המודרני. הוא גם היה יזם מצליח שהקים את חברת התעשייה הבטחונית Raytheon, שכיום שווה יותר מ-30 מיליארד דולר. ואף על פי כן, ההשפעה הגדולה ביותר של בוש היתה דווקא בממשל.

ב-1938 הוא החל לעבוד בשירות הציבורי – ראשית בוועדה הלאומית המייעצת לאווירונאוטיקה (NACA), ומאוחר יותר במשרד המחקר וההתפתחות (OSRD), שם פיקח על פרויקט מנהטן ועל פיתוח הרדאר.

מאחר שהמדע שיחק תפקיד כל כך חשוב במלחמה, ביקש הנשיא רוזוולט מבוש ממש לפני מותו, לכתוב דוח שיבהיר כיצד יש לארגן את תקציב המחקר המדעי בעתיד. הדוח שנקרא "מדע, החזית הבלתי נגמרת", הוצג לנשיא טרומן ב-1945. הוא הציע את הקמתה של סוכנות ממשלתית חדשה שתנתב תקציבים למחקר בסיסי. כך הוא כתב:

"מחקר בסיסי מוביל לידע חדש. הוא מייצר הון מדעי. הוא יוצר את התשתית ממנה האפליקציות המעשיות של הידע נגזרות. מוצרים ותהליכים חדשים לא מופיעים כדבר מוגמר. הם נוסדים על עקרונות חדשים ותפיסות חדשות, שבתורם מפותחים בצורה עוצרת נשימה על ידי המחקר במחוזות המדע הטהור ביותר".

הוא גם טען באופן משכנע כי השקעה ממשלתית במחקר בסיסי, תהווה מפתח לתחרותיות בתוך ארה"ב מכיוון ש"חייב להיות זרם של ידע מדעי חדש על מנת להזיז את הגלגלים של היוזמה הפרטית והציבורית". החזון שלו יצר שותפות בין הממשל, האקדמיה והתעשייה הפרטית. הדוח הוביל באופן ישיר להקמתה של "קרן המדע הלאומית" ובאופן לא ישיר למיזמים מדעיים אחרים. ההשפעה היתה גדולה יותר ממה שתיאר לעצמו בוש.

בוש. ייסד את החיבור הפורמלי בין המדע, התעשייה והממשל בארה"ב | צילום: ויקיפדיה

מאיפה באמת הגיע האייפון

כפי שוניבר בוש ציין בדוח שלו לטרומן, "מדע בסיסי נעשה ללא מחשבה על התועלת הפרקטית. הוא מייצר ידע כללי והבנה של הטבע וחוקיו". ההשפעה שלו היא לעיתים רחוקות מובנת מאליה בנקודת ההתחלה, ויכולה להיקבע רק שנים, ולפעמים עשורים מאוחר יותר.
כדי להבין את האפקט של פעילותו של בוש, צריך רק להתבונן על האייפון. כל מרכיב ומרכיב במכשיר הזה – החל מהעיצוב והשבבים ועד לאינטרנט וה-GPS, החלו כפרויקט שבוש יצר או נתן לו השראה. אפילו ה-Siri, פלטפורמת האינטליגנציה המלאכותית שלו, קיבלה מימון ראשוני מהממשל הפדרלי.

זה גם לא במקרה שאפל ממוקמת בליבו של עמק הסיליקון. האוניברסיטאות והתעשיות באזור, הפכו ליעד מרכזי של מימון ממשלתי לאחר מלחמת העולם השנייה. במובנים רבים, צפון קליפורניה מסמלת את החזון של בוש לשותפות בין הממשלה, האקדמיה והתעשייה, יותר מכל דבר אחר.

אז בעוד שום דבר מזה לא מוריד מחשיבות החדשות והיוזמה של סטיב ג'ובס, זה ברור שיש קשר בין העובדה שהתעשיות האמריקאיות כל כך מובילות בעולם והעובדה שההצלחה הזו מתרחשת בקרבה כל כך גדולה לפרויקטים ממשלתיים. הקשר הזה נותר נכון גם היום: בעוד שיזמים טכנולוגיים עובדים על פיתוח אפליקציות לאינטרנט שנוצר לפני עשורים, מדענים שמתוקצבים על ידי הממשלה, עובדים על אינטרנט קוונטי חדש, שככל הנראה נזכה לראות רק בעוד כמה עשורים.

כאשר עולים כיום לא מעט קולות בארה"ב הקוראים לקצץ את תקציבי המחקר הבסיסי בטענה כי הם מהווים בזבוז, יש לזכור את ההיסטוריה ואת הלקח מהחשיבה לטווח ארוך כמו זו שהציג בוש. ההצלחה של אפל ועמיתותיה לא הגיעה משום מקום, וללא המשך השקעה במחקר, ההצלחה הטכנולוגית האמריקאית (כמו גם זו הישראלית), כלל אינה מובטחת.