יחסינו לאן: האם החוב של בריטניה לאיחוד האירופי יוביל לפרישתה?

שבועיים מאוחר יותר, בתום סבב דיונים ושיחות בין שר האוצר הבריטי ג'ורג' אוסבורן לבין כלכלני האיחוד האירופי, הודיע השר כי בריסל ניאותה להעניק לבריטים הנחה של 50% ודחייה של חצי שנה במועד התשלום. אוסבורן הציג זאת כניצחון, אבל מהר מאוד הוא זכה לגל של ביקורות מכל קצות הקשת הפוליטית. המבקרים האשימו אותו בניפוח החוב וקיזוזו מהחזר שאמורה בריטניה לקבל מהאיחוד, כך שלמעשה לא השיג דבר.

בינתיים, ראש הממשלה דיוויד קמרון הצהיר בכמה פורומים שאין בכוונתו לשלם את הסכום המבוקש, ואף הוסיף כי הדרישה דוחפת את בריטניה אל מחוץ לאיחוד. קמרון הציג שני סקרים: האחד נערך לפני דרישת התשלום, ובו 41% מהבריטים תמכו בהישארות באיחוד ו־40% רצו לצאת; בסקר השני, אחרי פרסום הדרישה להחזר חוב, תמכו 44% בעזיבת האיחוד, ורק 35% הביעו רצון להישאר.

זהו יום הבוחר

למתנגדים לאיחוד האירופי יש עוד כמה טענות, מלבד הדרישה הפתאומית לתשלום החוב. בין השאר הם טוענים כי חופש התנועה, המאפשר לבעלי דרכון אירופי מרחבי האיחוד לבוא ולעבוד בבריטניה, או ליהנות מרשת הביטחון הסוציאלית שלה – תופעה המכונה "תיירות רווחה" – הורס את החברה הבריטית ואת כלכלתה. עוד הם גורסים כי האיחוד מטשטש את הזהות הלאומית האנגלית והבריטית, שנאלצות לפנות את מקומן לתפיסות רב־תרבותיות.

דרישת התשלום דוחפת את בריטניה אל מחוץ לאיחוד. קמרון | צילום: thinkstock

הקולות המתנגדים לאיחוד ברורים מתמיד, אולם שיטת הבחירות הבריטית – המעניקה מנדט למפלגה שזכתה במרב הקולות בכל מחוז – משחקת לידי המפלגות הגדולות ופוגעת במפלגות שאין להן פריסה ארצית, כמו מפלגת העצמאות, המתנגדת הבולטת לאיחוד. נוסף לכך, לאור העובדה שהשמרנים ומפלגת העצמאות מתמודדים במידה רבה על אותו קהל, עשוי פיצול הקולות להעניק הצלחה דווקא לתומכי האיחוד, הלייבור.

במפלגה האופוזיציונית מהמרכז־שמאל תומכים בהמשך החברות באיחוד ומסבירים שבריטניה אמנם משלמת כ־10 מיליארד יורו בשנה לאירופה, אך הכלכלה שלה נהנית בחזרה מ־70 מיליארד יורו ויותר הודות לחשיפתה לשוק של חצי מיליארד צרכנים.
קמרון, כמו המערכת הפוליטית כולה, נערך לבחירות הכלליות שייערכו בחודש מאי. בחמש השנים האחרונות הצליחה הממשלה השמרנית בראשותו לשרוד ואף להוציא את בריטניה מהמיתון הכרוני שממנו סבלה – זאת על אף שפעלה ללא רוב מוחלט בפרלמנט.

קמרון, שמבין שהסנטימנט השלילי כלפי האיחוד עלול לפגוע בסיכוייו לנצח, כבר הצהיר כי "עתידנו באיחוד חשוב לנו, אבל ההסדר הנוכחי לא עובד עבורנו", והתחייב כי אם ינצח בבחירות, יפתח את ההסכמים עם האיחוד ויביא את התנאים החדשים למשאל עם ב־2017, שבמסגרתו יכריע הבוחר אם ברצונו להישאר באיחוד או לעזוב.

אפקט הדומינו

החלטה של אזרחי בריטניה – אחת משלוש הכלכלות הגדולות באיחוד – על עזיבת האיחוד, תהיה בעלת משמעויות מרחיקות לכת, והיא עשויה לאיים על קיומו של האיחוד האירופי כולו. הסכנה נעוצה באפקט הדומינו שעלולה לעורר יציאת בריטניה. המהלך יקרוץ למדינות העשירות, שממילא חשות מנוצלות ומרגישות שהן נושאות על גבן את המדינות העניות יותר.
נטישת בריטניה פירושה גם הפסקת התשלומים השנתיים שמעבירה הממלכה לבריסל – כ־10.7 מיליארד יורו נטו מדי שנה – ואת החור הזה בקופה ייאלצו להשלים הכלכלות הגדולות והעשירות, ובראשן גרמניה וצרפת. תקדים של עזיבה בריטית, יחד עם העול הכספי הנלווה לכך, עשויים אם כן לדחוף מדינות נוספת אל מחוץ לאיחוד.

גם ללא התקדים הבריטי, גוברים הקולות המתנגדים לאיחוד במדינות החזקות באירופה. בצרפת מנהיגה את ההתנגדות לאיחוד מפלגת החזית הלאומית של מארין לה פן, התומכת באיחוד רופף בין המדינות, כשהמדיניות הכלכלית, מדיניות ההגירה ושורה ארוכה של נושאים יוכרעו על ידי החברות בו, ולא בבריסל. לה פן מתנגדת גם לחברות בגוש היורו. בבחירות לנשיאות ב־2012 היא סיימה שלישית עם 17.9% מהקולות, ואילו בבחירות לפרלמנט האירופי ב־2014 גרפה מפלגתה כשליש מהמושבים בצרפת, והפכה לגדולה ביותר. גם במפלגה השמרנית מתנגדים רבים לאיחוד במתכונתו הנוכחית, כולל הנשיא לשעבר ניקולא סרקוזי.

בגרמניה קיבלה מפלגת "האלטרנטיבה לגרמניה" 4.7% בבחירות הפדרליות ב־2013 – פחות מאחוז החסימה – אך הצליחה לזכות בשבעה מושבים בבחירות לפרלמנט האירופי. המפלגה מעוניינת ביציאה מגוש היורו ובהפסקת החילוצים של מדינות אירופה העניות. חשיבותה בכך שמקימיה הם יוצאי המפלגה השמרנית של הקנצלרית אנגלה מרקל, לב לבו של הקונצנזוס, והם נוגסים באלקטורט שלה.

הבחירות בבריטניה במאי 2015 עשויות, אם כן, להיות האירוע הדרמטי ביותר מבחינת עתידו של האיחוד האירופי. ניצחון מוחלט של השמרנים יאפשר לחוקק מחדש חוק למשאל עם, ויוכיח כי רוב הבריטים שוקלים לעזוב את האיחוד. באיחוד האירופי מודעים כמובן לגודל הסכנה ולמשמעות פרישה של בריטניה, ולכן אין ספק כי יעשו הכל על מנת להציע לבריטים תנאים נוחים יותר, בניסיון לשפר את הסיכויים במשאל העם. נוסף לכך צפויים לזרום מכיוון מדינות האיחוד מיליונים רבים לטובת קמפיין אגרסיבי שילווה את ההכנות למשאל העם.
ביום ההצבעה על משאל העם – מבינים הצדדים כולם – לא שאלת החברות של בריטניה עומדת למבחן הבוחר, אלא שאלת קיומו של האיחוד האירופי.